למחירי הספר העברי וככה קוברים אותו!

אם הוצאות הספרים לא תוכלנה לרוקן את מחסניהן ב-4 ספרים ב-100 שקל או 2 ספרים ב-10 שקל ואפילו 2 ספרים נוספים על הראשון, במחיר 1 שקל העותק – עותקי הספרים יגיעו לגריסה למפעלי נייר חדרה במחיר 1 שקל לעותק ואולי פחות! – והגריסה גם תיתן להוצאות הספרים זיכוי נאה ממס על המלאי שהן מחזיקות במחסניהן כי יש ספרים שכדאי יותר לגרוס אותם מאשר להמשיך ולהחזיק את עותקיהם במחסנים.

ולאלה הדואגים לתמלוגי הסופרים, די עם הצביעות! הנמצאים בפסגה וכותבי רבי המכר חסרי הערך – אלה ימשיכו ליהנות מתמלוגים נאים כי הקהל, שחלקו מטומטם, ימשיך לקנותם. ואלה שספריהם במידה מועטה או בקושי נמכרים, ושספריהם ממומנים על ידם במעט או בהרבה – אלה ייסגר בפניהם הנתיב היחיד להפצה מוזלת של ספריהם, והם פשוט ייחנקו עם העותקים של ספריהם או שיצטרכו לקנותם מהמו"לים לפני גריסתם.

מי שרוצה להתפרנס מספרות ואינו "סופר חשוב" שהתקשורת מלקקת לו את התחת –שימצא לו בעל/אישה עשיר/ה או בעל/ת משכורת טובה או כמו שדב סדן היה אומר: "שיוליד הרבה בנים והם ידאגו להוציא את כתביו לאור."

אתן דוגמה מספרי האחרון "ספר הגעגועים" (שלא נזכר אפילו במילה אחת בגיליון "ספרים" המורחב של "הארץ" מאתמול). הספר נשלח לחנויות במחיר 88 שקלים, אבל ממש מיד נכנס להצעה בסלסלות של "צומת ספרים" – 4 ספרים ב-100 שקלים. כלומר 25 שקלים לעותק! כמובן שנזעקתי אל המו"ל: "מה, כבר בהתחלה אתם מפיצים את ספרי החדש במחירי היצף?"

ותשובתו שיכנעה אותי ב-100% – "אתה חושב שמישהו יקנה ב-88 שקלים את הרומאן החדש שלך כל זמן שבמבצע אפשר לקנות 4 ספרי קריאה חדשים ב-100 שקל?"

ואכן, הצלחנו למכור ממנו לא מעט עותקים במחיר נמוך – במקום מעט עותקים במחיר קבוע. והאמינו לי כי 99% מהסופרים והמשוררים האמיתיים (וגם הגרפומנים) מייחלים קודם-כל שיקנו ויקראו אותם, ולא חשוב להם מה המחיר ואינם מצפים להתפרנס מספריהם. המחיר נתון כולו לשיקולם של המו"לים, וכך גם כתוב, ובצדק, בכל ההסכמים של הסופרים עם הוצאות הספרים.

אז בבקשה הפסיקו את החקיקה האווילית בכנסת בקשר למחירי הספרים וההנחות המותרות עליהם! כל מו"ל שמח על כל הצעה למכור מה שיותר עותקים בכל מחיר ובלבד שירוקן את מחסניו ויפנה מקום לספרים חדשים!