על "שירה הונגרית היום", ערך ותירגם:
 איתמר יעוז-קסט. פסיפס מס' 73, 2008/9
 
את הגילוי המפתיע שבכותרת שמע הקהל שהתכנס בשגרירות הונגריה בישראל ביום ו'  12.6.2009 – מפי השגריר עצמו, מר זולטאן סנטג'רג'י, ש"התלונן" על כך שרק ההונגרים מדברים הונגרית, ולכן קשה לתרבות העניפה שלהם למצוא נתיבים לליבם של בני אומות אחרות. על כן הוא כל כך אסיר תודה למשורר איתמר יעוז-קסט על הכישרון, הזמן והמסירות שהוא הקדיש כל חייו היצירתיים לתרגום המיטב של השירה והפרוזה מספרותה של הונגריה.
השגריר בעצם רק רמז למפעלו הענק של יעוז-קסט בתחום הזה – כי יעוז-קסט אמנם תירגם עשרות יוצרים קלאסיים מכל רחבי העולם – ורגיליוס, הורציוס, שקספיר, גיתה, הלדרלין, שלי, בודלייר, ויטמן, רילקה, ת.ס. אליוט, דילן תומאס ורבים רבים אחרים – אך גולת הכותרת של מפעלו התרגומי הוא שירת הונגריה. הוא תירגם, כאמור, גם פרוזה (למשל, "קדיש לילד שלא נולד" מאת חתן פרס נובל א' קרטס),  אך הכמות והאיכות של תרגומי יעוז-קסט של השירה ההונגרית אין להן תקדים, כולל אצל קודמו ונערצו – אביגדור המאירי. תירגומיו אלה של יעוז-קסט קובצו בשלושה קבצים עיקריים: "כתב גביש" (1968), "צבי הפלאות" (3 כרכים 1989-1984) ו"כתב ראי" (2004) שני שלישים מהקובץ האחרון הם תרגומים משירה זו. ועתה נוספה חוברת "פסיפס" – "שירה הונגרית היום", שבה קרוב לשלושים יוצרים בני זמננו (רובם עדיין חיים, וחלקם ידידיו ומכריו של המתרגם).
הקורא העברי התוודע, במקרה הטוב, למעטים מבין היוצרים המצויינים של הונגריה, כגון שאנדור פטפי, המשורר הלאומי המהפכן של הונגריה המתחדשת, כגון אטילה יוז'ף, המשורר הסוציאליסט המעורער בנפשו, ראדדנוטי מיקלוש, המשורר היהודי שהמיר את דתו, ונכלא ונרצח על ידי הנאצים כיהודי, ועוד יוצרים בודדים. יעוז-קסט מקרב אותנו, בקבצים הקודמים ובקובץ הנוכחי, לעשרות יוצרים שהוציאו מתחת ידיהם שירה מרשימה בהיגדיה. כצפוי, חלק לא מבוטל מהמשוררים בחוברת הם יהודים, או ממוצא יהודי: אנדראש מזאי, מיקלוש ראדנוטי, מגדה סקאי, אגנש גרגאי, פטר קנטור, ז'ופיה באלא, גיזא רוריק.
מלבד שירים ימצא הקורא בחוברת מסה של יעוז-קסט עצמו על השירה ההונגרית, תמונות של כל המשוררים, וקיצור תולדות חייהם, שיחות עם משוררים ועורכים, מסה של פרופ' חנה יעוז על אנדראש מזאי ועדות של קריאל גרדוש (דוש) על פגישתו עם מיקלוש ראדנוטי בימי מוראות מלחמת העולם השנייה.
בשחרית בבית השגריר ההונגרי קראו יעוז-קסט ואסתר לאנ'י (נספחת התרבות ההונגרית המדברת עברית שוטפת!) מספר שירים בהונגרית, ואחר כך קראו יעוז קסט ורעייתו, הפרופ' חנה יעוז, את אותם השירים בעברית, והקהל יכול היה להתרשם עד כמה היה המתרגם נאמן למקצב ולמצלולים של השירה המקורית. עיקר השחרית הייתה מוקדשת לשיחה בין שני בני הזוג, שיחה שפתחה פתח לסגולותיה של השירה ההונגרית בת זמננו.
אביא כאן טעימה מהשירה החזקה של המשורר היהודי אנדראש מזאי (2008-1930) בתרגומו של איתמר יעוז-קסט:
 
עדות
האנשים פשטו את בגדיהם,
לא בכו ולא צעקו,
וגם לא ביקשו רחמים על עצמם.
אישה לִבְנַת שיער, על שפת הבור
שנכרָה זה עתה, החזיקה תינוק;
היא שרה לו ודגדגה את גופו הקטן
בעוד הפעוט צורח וצוהל
מרוב תענוג.
(עמ 46)
 
ועתה משהו בנימה אישית – לא שיש בי החוצפה להשוות את הגיחה הקצרה שלי לעולם התרגום למפעלו המונומנטאלי של איתמר יעוז-קסט, ובכל זאת, עניין אחד ראוי להשוואה:
שאול כרמל, משורר ישראלי הכותב רומנית, והזוכה ברומניה לכבוד ולפרסים, פיתה אותי לתרגם יחד עמו את שיריה הנפלאים של המשוררת הרומנייה הנחשבת אנה בלאנדיאנה. עבדתי על התרגום במשך חודשים ארוכים, כשאני נעזר בידיעותיו המופלגות של כרמל בנבכיה של השפה הרומנית. העבודה היתה מפרכת ממש, כי מדובר בשתי שפות בעלות תחביר, הטעמה ומצלולים שונים לחלוטין זו מזו. לאחר מחיקות וליטושים אינספור – תירגמנו כשישים שירים. פנינו למוסדות התרבות הרומניים בבקשת סיוע להוצאת הספר, ואלה נתנו לנו למלא טונות (!) של טפסים, ובהם דרישות אבסורדיות לחלוטין, כגון: ראייה מוסמכת ששאול כרמל יודע רומנית (האיש כתב ברומנית עשרות ספרים בשירה, פרוזה, מחזה ומסה, וזכה בפרסים מהמקורות המכובדים ביותר מרומניה, כולל נשיא הרפובליקה!), ראיה מוסמכת שאני שולט בעברית (גם מתחת ידי יצאו כחמישים כותרים בעברית, ויש לי דוקטורט בספרות עברית), חוזה חתום בינינו ובין הוצאת ספרים, פרופיל של ההוצאה ורשימת הספרים שהיא הוציאה לאור, ראייה שההוצאה איננה עומדת לפשוט רגל (!), מאזן הכנסות והוצאות של הוצאת הספרים וכו' וכו'.
לא להאמין, אבל עמדנו בכל המטלות שהוטלו עלינו על ידי מוסדות התרבות הרומניים, מטלות שגזלו מאיתנו יותר זמן וכוחות נפשיים מעצם עבודת התרגום – ובסופו של דבר... קיבלנו תשובה שלילית! הסתבר לנו שעוד שני ישראלים הגישו בקשות כנ"ל, ולשלושתנו נשלחה תשובה שלילית. תשובות חיוביות נשלחו למתרגמים מאירופה ומשתי האמריקות – מעניין מדוע...
נתקפנו ייאוש, וכבר חשבנו להניח לעניין, אלא שלמזלנו, פגשנו במשורר, העורך והמו"ל רפי וייכרט, לוחם תרבות ואידיאליסט חסר תקנה, אשר לקח על עצמו את כל הוצאות ההפקה יפהפייה של הספר ("כל שמחה פוצעת מישהו", קשב לשירה 2007); ולא רק זאת, כאשר מכון התרבות הרומני דרש מאיתנו להעמיד עצמנו למכרז אם בכוונתנו להשיק את הספר באולם שלהם – רפי וייכרט מחל על הטובות, הוא שכר את האולם המכובד של "בית אריאלה", הזמין את מיטב המשוררים להשתתף באירוע ההשקה, כשבמרכז הערב עמדה אנה בלאנדיאנה המלבבת עצמה.
כשראיתי בשחרית הנ"ל את הכבוד שהשגרירות ההונגרית חלקה ליעוז-קסט, וכשקראתי בעטיפה האחורית של החוברת על הסיוע שקיבל ממוסדות התרבות הונגריים – אני מודה שלא התאפקתי מלערוך השוואה לקורות אותי בניסיון האחד והיחיד שלי לתרגם שירה.