תגובה לדבריו של א"ב יהושע ברשימתו "יהודים, ערבים, ישראלים", גג, גיליון מס' 19, 2009, עמ' 20-17
את "פתרונו" של א"ב יהושע לסכסוך הישראלי-ערבי שמעתי בכנס סופרים יהודים וערבים בבאקה אלגרביה (25.11.2008), ואחר כך קראתי אותם ב"גג", כמצוין בכותרת. א"ב יהושע תוהה, יחד עם חבריו מכל העולם, איך קרה שלסכסוך בינינו ובין הערבים אין תכלה וקץ, ותשובתו: הסכסוך הישראלי-ערבי שונה מכל סכסוך אחר בעולם, הוא לא דומה לסכסוך בין אימפריות לקולוניות שלהן, ולא בין כובשי האמריקות ובין תושביהן הקודמים – במקרה שלנו – אנחנו באנו להחליף אותם, ולא לשלוט עליהם או להטמיע אותם.
ואני באמת אינני מבין את הטענה: במה כיבוש ושיעבוד של קולוניות, תוך השפלות נוראות והפיכת האוכלוסייה המקומית לעבדים, מגבש סכסוך יותר קל להתרה? האם באמת היתה כוונת המתיישבים באמריקה הצפונית להטמיע את האינדיאנים, או שמא היתה כוונתם באמת להשמיד אותם ולהחליפם? בברית המועצות הלניניסטית-סטליניסטית נערכו עשרות חילופי אוכלוסיות – שבטים ולאומים נעקרו ממולדתם והועברו למחוזות מרוחקים, כשהם דוחקים את האוכלוסייה המקומית. אפילו ביהודים נהגו כך כשהעבירו אותם מכל רחבי הארץ הענקית אל המזרח הרחוק, לבירוביג'ן. וכי יהושע לא שמע על כך?
ועוד משהו: אינני חושב שבמוצהר התנועה הציונית התכוונה להחליף את האוכלוסייה המקומית באוכלוסייה יהודית – הכוונה היתה להחליף את השלטון (קודם העות'מני, ואחר כך המנדטורי הבריטי) בשלטון יהודי – להקים בית לאומי ליהודים ומדינה יהודית במקום שהיתה אוכלוסייה ערבית, אבל לא הייתה מדינה ערבית. המיינסטרים של התנועה הציונית מעולם לא הצהיר על כוונה להחליף את האוכלוסייה הערבית ולתפוס את מקומה, ולולא פלשו מדינות ערב מתוך כוונה להשמיד את המדינה היהודית שרק נולדה, ולהחליף אותה באוכלוסייה ערבית – לא היה מתבצע גירוש הערבים, ולא היתה נוצרת בעיית הפליטים הכרונית.
לאחר שא"ב יהושע אִיבחן את הסיבה (שבעיניי היא חסרת שחר לחלוטין), הוא מציע פתרון (שמופיע גם בכתביו הקודמים): מה שיכול להציל את המצב הוא הרצון שלנו להכריז על עצמנו כעל ישראלים, ולא כעל יהודים: "אני אילחם על הזכות לקרוא לעצמי ישראלי ולא יהודי," כי בישראליות משתתפים גם ערבים. הזהות הלאומית שלהם היא פלסטינית, אבל האזרחות שלהם היא ישראלית בדיוק כמו אזרחותם של היהודים. הבסיס לשותפות בין שני העמים הוא האזרחות המשותפת.
איך א"ב יהושע, שחוכמת יצירתו מרשימה עולם ומלואו, איך הוא יכול לומר דברים תמימים שכאלה?! כלום הוא לא חי במדינה הזו? הוא לא רואה שבכל הפגנה של ערבים ישראלים נישאים רק דגלי פלסטין, חיזבאללה וחמאס, ולעולם לא דגלי מדינת ישראל שבה הם אזרחים? הוא לא רואה שמי מהם המעז לתרום למדינה בשירות צבאי או בשירות לאומי נחשב בעיניהם לבוגד שחייו וחיי משפחתו בסכנה? הוא לא שם לב שנציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת לא רק משמיצים את המדינה בארץ ובחו"ל, אלא הם גם משמשים יועצים, ואף מסייעים לאויבי המדינה? וכי זאת הבעייה שלנו עם ערביי ישראל, שלא הכרזנו על עצמנו כישראלים במקום יהודים? זה מה שמפריע להם באום אל-פאחם, עראבה וסכנין – מקומות שבזמן מתיחות ממש סכנת נפשות ליהודי לדרוך ברחובותיהם?
אנחנו רצינו להחליף אותם, או שהם רצו להשמיד אותנו, ואף והצהירו על כך מפורשות באמנותיהם?!
א"ב יהושע מצטט ברשימה הנ"ל את סאדאת הטוען שלמרות רצונו, נמנע ממנו, נעבעך, התענוג להשמיד אותנו, כי העולם לא מרשה! אם מי שכרת את השלום עימנו אומר דברים נכוחים אלה – נקל לשער מה יגידו ומה ירצו לעשות בנו אש"ף וחמאס וחיזבאללה, שערביי ישראל מהללים ומעריצים את הטרור שלהם.
פעם היו רבים מערביי ישראל חברים במפלגה הקומוניסטית, משום שהגוש המזרחי עָיַן את ישראל "האימפריאליסטית" (שתי אימפריות ענקיות, הרוסית והערבית, האשימו את הג'וק הקטן, שאפילו אין מקום במפה לרשום את שמה – כישות אימפריאליסטית!). עתה חזרו רוב הערבים בעולם, ובוודאי בארץ-ישראל, לשורשים, לקוראן, שבו היהודים מוקצים מחמת מיאוס, כקופים וכחזירים, ושמצווה קדושה היא להשמידם (סורה 5, פס' 60, סורה 7, פס' 163, סורה 9, פס' 29)I. זאת הסיבה לחוסר פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, ולא שינוי שם הלאום שלנו. הפתרון של הערבים המוסלמים הוא חד וחלק – להשמיד את היהודים ולתפוס את מקומם בארץ ישראל שהיא אדמת ואקף, שאסורה בה דריסת רגל למי שאיננו מוסלמי, כמו בערב הסעודית, וכמו בעצם ברוב ארצות ערב הגזעניות להחריד, שהן למעשה "יודן ריין" ומדכאות עד עפר את הנוצרים, הקופטים והאשורים.
אנחנו, בתמימות נוסח א"ב יהושע, האמנו שאם תהיה לפלסטינאים מדינה – יבוא הפתרון לסכסוך, והאשמנו את עצמנו על כך שהתנחלנו בסביבתם, התנחלויות שהרחיקו, כביכול, את ההסדר הסופי. הפלסטינאים ואוהבי האג'נדה הפלסטינית (לא אוהבי הפלסטינאים – שום מדינה ערבית אינה אוהבת אותם, וחוץ מאשר בירדן הם נחשבים לנתינים חסרי זכויות ודרכון, ויש אף מדינה כמו כוויית שפשוט גירשה אותם משטחה!) – הוכיחו לנו בעליל, שמדינה חשובה להם הרבה פחות מהמצווה הקדושה להשמיד את היישוב היהודי. אילו רצו במדינה – יכלו לקבלה ב-1947 בשטח פי חמישה יותר גדול ממה שמוצע להם היום. אילו רצו במדינה היו יכולים לבקש אותה מחוסיין ב-19 שנות שלטונו בגדה המערבית. אילו רצו במדינה, יכלו בכל רגע נתון להכריז עליה, וחוץ מישראל, שום מדינה בעולם לא היתה מסרבת להכיר בה ולשלוח לה נציג רשמי. לא, המדינה איננה בראש מעייניהם: אחרי אוסלו, שאמור היה להיות קרש הקפיצה למדינה, הם שטפו את הארץ בטרור ובמרחץ דמים מזוויע, אחרי ההתנתקות מרצועת עזה הומטרו על יישובינו 8000 רקטות שהפכו את החיים לגיהינום. אלו אינן מחוות של רצון להקים מדינה. אלה ביטויים ברורים לכוונה רצחנית נטולת רסן. הם משתמשים בז'רגון שהמערב מסוגל להבין, ובעקבות כך להביע אהדה למצוקת הפלסטינים – הם משתמשים במונחים כמו כיבוש ושאיפה למדינה, כי מונחים אלה מובנים למערב, אך הם אינם מסתירים את השאיפה החשובה להם ביותר – להשמיד את "הישות הציונית", אלא שאת זה מעדיף המערב לא לראות.
את כל זה לא ראה ולא שמע א"ב יהושע?! האם הוא באמת מאמין שאם נכנה את עצמנו ישראלים (בעצם למה לא?) תבוא עלינו ועל אזרחי ישראל הערבים הישועה, ושלום ושלווה ישררו במקומותינו?!
תמימותם של חכמים...
 
אהוד: א"ב יהושע, כמו תאומו הסופר הגדול עמוס עוז, בדרך כלל כל דבר נכון שהם אומרים אינו חדש, וכל דבר חדש שהם אומרים אינו נכון, ומזל ששניהם מסכימים על כך שהשמש תזרח מחר, אחרת היא לא היתה זורחת, לפחות בעיני מאמיניהם. פרנסתם היא לא פעם על הפרדוקסים, וכבר לפני עשרות שנים טבע א"ב יהושע משפט על אודות העם היהודי: "קודם שיגענו את הגרמנים ועכשיו אנחנו משגעים את הערבים!" – וייתכן שהתכוון ב"אנחנו" בעיקר לאשכנזים, שרק קורט מדמו שייך להם בזכות אחד מאבות-אבותיו ר' יצחק אופלטקה מפראג שהסתפרד בירושלים, ולכן אולי, בעיניו – הוא, יהושע, את עוונותינו אינו נושא.