"ממשלת אחדות רצויה" – זו היתה כותרת מאמר המערכת של "הארץ" ביום ב' 29.6.

אחדות רצויה?! הלו, זה "הארץ"?

"הארץ", שערב הבחירות יצא במאמר חריף נגד מרצ, ותקף אותה על ימניותה, כיוון שתמכה ביום הראשון של מבצע "עופרת יצוקה"? "הארץ", שכה עודד את ציפי לבני ו"קדימה" לא להצטרף לממשלה? "הארץ" שכך נוזף בברק ובמפלגת העבודה ולועג להם על הצטרפותם לממשלה? פתאום "הארץ" תומך בממשלת אחדות?!

כאשר קראתי את המאמר, נרגעתי. היה זה מאמר נלהב בעד ממשלת אחדות בין פת"ח לחמאס.

לא, אני לא ממציא את זה. זה היה כתוב שחור על גבי עיתון.

יהודה הראל, ידידי, נוהג לומר שהממשלה האחרונה ש"הארץ" תמך בה היתה ממשלת המנדט. והנה, חלפו 61 שנים ו"הארץ" שב ותומך בממשלה, לתפארת מדינת...

2. צ'מברליין בבית הלבן

לא רק לנו יש "היסטוריונים חדשים". תופעה זו קיימת בעולם המערבי כולו. אם אצלנו הכתיבה ההיסטורית שלהם מגוייסת לקעקוע צדקת הציונות, בארה"ב ובערב אירופה היא מגוייסת לקעקוע צדקת הדמוקרטיה המערבית. וכמו אצלנו, ההיסטוריונים החדשים מלווים ב"סוציולוגים ביקורתיים" ובסופרי מתחכמים.

 ברשימות רבי המכר בארה"ב, מככב בחודשים האחרונים ספרו של הסופר האמריקאי ניקולסון בייקר:

Human Smoke: The Beginning of World War 2,

the End of Civilization

בספרו הוא מתאר את מלחמת העולם השניה כמלחמת ברירה מיותרת. מתוך נקודת מוצא זו, הוא ממפה את הטובים והרעים בסיפור. הטובים הם הפציפיסטים, הסרבנים ואלו שניסו למנוע את הצטרפות ארצותיהם למלחמה. הרעים הם המנהיגים שחירחרו את המלחמה – צ'רצ'יל, היטלר, רוזוולט ושות'.

מוסר הוא היכולת להבחין בין טוב לרע, להילחם ברע, למען הטוב. מי שמעמיד את עצם המלחמה כרע ואינו מבחין בין טוב לרע, בין טובים לרעים, הוא אדם א-מוסרי המטיף לאידיאולוגיה א-מוסרית. מי שבעיניו צ'רצ'יל, שהוביל את העולם הנאור למלחמת חורמה בהיטלר – הוא הרע, ומי שניסה לפייס את היטלר בכל מחיר, צ'מברליין, הוא הטוב, הוא אדם הלוקה בשיקול דעתו המוסרי. [יש לכך מונח שבו אני משתמש הרבה בסיקור זירה הפנים-ישראלית – אידיוטיזם מוסרי. – אב"ע].

כל עוד מדובר בהיסטוריון או סופר החוקר את העבר, ניחא. אולם כאשר גישה כזו מאפיינת מנהיג, שייעודו הוא לעצב את העתיד, זוהי סכנה גדולה. ואם מנהיג העולם החופשי בכבודו ובעצמו, האיש החזק והמשפיע בעולם, לוקה כך בשיקול דעתו, הסכנה גדולה שבעתיים.

בחצי השנה של שלטון אומבה, הולכת ומתחוורת תמונה מדאיגה, על פיה בבית הלבן יושב צ'מברליין, שחזונו הוא פיוס הרע בכל מחיר, גם על חשבון הטוב. בזמן צ'מברליין המקורי, הרע המוחלט היה היטלר. האיום הגדול ביותר על האנושות מאז היטלר, הוא איראן תחת שלטון האייטולות. מדינה זו היא העומדת מאחורי הטרור הגלובלי של האסלאם הקנאי, שישראל וארה"ב הן קורבנותיו העיקריים. כאשר מדינה זו מעמידה בראש מטרותיה השגת נשק גרעיני, הסכנה לשלום העולם היא אקוטית. העולם הנאור חייב לעשות הכול, כולל הכול, כדי לבלום את הסכנה הזו. על מי שעומד בראש העולם החופשי, מוטלת עיקר האחריות לכך. בראש העולם החופשי עומד נשיא ארה"ב. לתפקיד זה דרוש היום צ'רצ'יל. לאסוננו, ברק אובמה מצטייר כתלמידו וממשיכו של צ'מברליין.

מדיניותו הפייסנית והחנפה של אובמה כלפי איראן, כבר משליכה על העולם כולו. צפון קוריאה, שבתקופת בוש, האיש המושמץ ביותר בעולם, לא עמדה בלחץ והסכימה לפרק את תוכנית הגרעין, הריחה את החולשה וקראה תגר בצפצוף מחריש אוזניים על ארה"ב והעולם, בשורה של ניסויים גרעיניים, ובאיום חסר תקדים להשתמש בנשק גרעיני נגד אויביה, "ללא רחם".

אילו הבין אובמה את משמעות תוצאות מדיניותו, האירועים האחרונים באיראן נתנו לו הזדמנות לשינוי. מן הראוי היה שאובמה יגייס את העולם החופשי כולו לתמיכה מאסיבית במתקוממים – הן עידוד מוסרי ומוראלי והן סנקציות חריפות כלפי איראן, כולל חרם כלכלי מוחלט. אולם אובמה הפגין כתף קרה כלפי המתקוממים. תחילה הוא הסביר שאין הבדל בין אחמדיניג'אד למוסאווי. בנקודה זו הוא אולי צודק, אך המוני המתקוממים אינם חסידי מוסאווי, אלא הם נתלים בזיוף הבחירות כדי להתקומם נגד דיכויים בידי המשטר ולמען חירות ודמוקרטיה. אובמה גילה פאסיביות ונייטראליות תמוהות, ורק ביום ה-11 למהומות, אחרי שכבר החלו לדעוך בעקבות הטבח במפגינים, השמיע איזה גיהוק רפה של זעזוע. לעומת הרפיסות הזו, הוא הקפיד לציין את נחישותו לקיים את הדיאלוג הפייסני עם המשטר האיראני. תגובתו של אובמה – כמוה כתקיעת סכין בגב המתקוממים. איזה מזל שאובמה לא כיהן בתפקידו בתקופה בה קרס הגוש הסובייטי.

והנה, בעוד אחמדיניג'אד טובח במפגינים, מחליט אובמה להחזיר את שגריר ארצו לבת בריתה המובהקת של איראן ושותפתה המרכזית בציר הרשע, סוריה, ארבע שנים לאחר שהוצא משם בשל רצח המנהיג הלבנוני חרירי בידי הסורים. אך סמלי, שביום בו קיבל אובמה את ההחלטה, שיגר הנשיא הסורי מכתב ברכה לאחמדיניג'אד לרגל ניצחונו ב"בחירות". אך סמלי, שביום זה הכריז ארגון חמאס, שסוריה היא פטרוניתו, לצד איראן – שימשיך למנוע ביקורים של נציגי הצלב האדום אצל החייל החטוף גלעד שליט.

כמעט חצי שנה אחרי כניסתו לתפקיד, כבר קשה לתרץ את שגיאותיו של אובמה כחוסר ניסיון. כנראה שזו מדיניות מובנית. מדיניותו של אובמה, המסביר פנים לאויבי העולם החופשי בעוד הוא מתעמת באובססיביות חסרת פשר עם ישראל בנושא ההתנחלויות, כמסכנות את שלום האנושות.

פורסם לראשונה ב"ישראל היום"