החוק המבקש לקבע את מחיר הספרים החדשים למשך שנתיים הוא חוק מטומטם וגול עצמי לסופרים ולהוצאות הספרים. גם הדרישה לקבע בחוק שיעור של 8% תמלוגים לספר (המציעים אפילו לא מבינים את ההבדל בין שכר סופרים לתמלוגים) – היא קשקוש מקושקש. בכל הסכם מסחרי של כל סופר עם כל מו"ל יש שיעורי תמלוגים שונים שתלויים בתנאים שונים, חלקם מעל 8% וחלקם פחות. יש אלפי הסכמים חתומים כאלה ושום חוק חדש לא ישנה אותם. מה עוד שחלק ניכר מן הסופרים וכמעט כל המשוררים מממנים בעצמם את הדפסת ספריהם על ידי המו"לים. ובכלל, יוצאים יותר מדי ספרים בארץ ואם כל כותבי הספרים היו גם קוראי ספרים היו לכולנו רבי מכר!

בישראל רק סופרים מעטים מסוגלים לחיות על רבי-מכר שלהם שיוצאים לאור ומצליחים בזה אחר זה. כל שאר הסופרים, גם מרבית החשובים שבהם והבכיינים שבהם, מתפרנסים בדרכים שונות ומשונות [פרופסורים, פנסיונרים, פילגשים ויקירי פרסים] ושום חוק פופוליסטי לא ישנה את המצב בשוק החופשי. מה שכן, הממונה על ההגבלים העסקיים צריך לדאוג לכך שלא יהיו קרטלים והפלייה בשיווק ספרי ההוצאות השונות בשתי הרשתות הגדולות.

הרומאן שלי "ספר הגעגועים" יצא לאור ב-88 שקלים לעותק ומיד נכנס לסלי הספרים של "צומת" במבצע 4 ספרים במאה שקל. אלמלא כן לא היה נמכר כמעט כלל כל זמן המבצע. לא נגרם לי שום נזק. להפך, יותר אנשים קנו את ספרי מיד בהתחלה, ואני מאוד שמח על כך. אם הייתי בונה על כך שאתפרנס ממכירת ספריי הייתי מעדיף, כפרפראזה של אבי בנימין ז"ל – לפשוט את הבריות בשוק ולא להזדקק לעזרת נבלות.