אהוד היקר,

אתה כמעט כעסת עליי כשהודיתי לך מקרב לב על יכולת הפרגון הבלתי נדלית שלך (השיא: המאמר על "שחזורים" ב"מקור ראשון", ועכשיו גם ב"חדשות בן עזר" 463). ציינת שאילו הספר לא היה ראוי – הוא לא היה זוכה לתשומת ליבך.

אהוד היקר, אתה הרי לא תמים, ובתוך "המילייה" אתה יושב, ויודע כי טיב היצירה מעולם לא היה נימוק לתשומת לב של "בארוני ביקורת הספרות" – אדרבה, לא פעם זה אפילו מעורר את היצרים האפלים ביותר. מתוך כבוד לעיתונך – לא אזכיר שמות של סופרים-מבקרים שהשתוללו ממש מרוב שנאה כאשר הגיע לידיהם ספר ראוי.

על כן, הפרגון הבלתי נדלה שלך הוא עבורי סיבה לאופטימיות, שלא הכול אינטרסנטים בממלכת הספרות, ולו על התקווה הזאת מגיעים לך המון רחשי לב.

ולעניין אחר: אני הולך ומשתכנע שבדיעבד הגישה הטקטית של דן חלוץ (התקפה אווירית מאסיבית, ומיעוט פעילות התקפית קרקעית), היתה במקומה בהתחשב בנסיבות הקשות של מלחמת לבנון השנייה. 

למרות מחאתך – אני חוזר ומודה לך.

 שלך,

 משה גרנות