פָּחוֹת מִכְּשָבוּעַ מֵאָז, בָּעִתּוֹנִים,
נֶחְקַק בָּנוּ, טָבוּעַ, יוֹבֵל שֶל מֵ"ם שָנִים
לִנְסִיקָתָם שֶל קוֹלִינְס, אוֹלְדְרִין וְאַרְמְסְטְרוֹנְג
כְּמוֹ bowling בִּשְעַת rolling, לְקוֹל צִלְצוּל הַגּוֹנְג
שֶל שִׂיא כַּבִּיר, הִיסְטוֹרִי, שֶבּוֹ לָרִאשוֹנָה
בַּתְּחוּם הַטֶּרִיטוֹרִי שֶל שֶטַח הַלְּבָנָה
הֻנְחַת אָדָם בִּטְרַאסְק כֹּה נוֹעָז וּמְהֻלָּל
שוֹמְעִים אָנוּ עַל פְיַאסְקוֹ בְּסֶקְטוֹר הֶחָלָל.
 
פָּחוֹת מִכְּשָבוּעַ מֵאָז – וּזְבֶּנְג פְּלִילִי             
כְּמוֹ אֶקְסִידֶנְט קָבוּעַ בִּכְבִיש יִשְׂרְאֵלִי            
מַנְחִית עַל כּוֹכַב צֶדֶק כּוֹכָב שָבִיט אַלִּים
עִם יָד קַלָּה עַל הֶדֶק שֶל אֲסוֹנוֹת גְּדוֹלִים
הַפּוֹעֲרִים בּוֹ פֶּתַע צַלֶּקֶת-נְכָאִים
בְּגֹדֶל הַפְּלָנֶטָה שֶבָּהּ אָנוּ חַיִּים.
 
וְלֹא קָשֶה לִזְכֹּר אֶת כָּל מַה שֶּכְּבָר נִמְסַר
בְּכָל עָרוּץ תִּקְשֹרֶת אוֹ תַחֲנַת-מִמְסָר
כִּי אֵין זוֹ כְּלָל, בְּעֶצֶם, רַק פַּעַם רִאשוֹנָה
שֶבָּהּ מַכָּה נִמְרֶצֶת, עַזָּה אֲבָל שוֹנָה
צוֹלֶפֶת כְּמִין חֶדֶק שֶל פִּיל בְּתוֹךְ חֲנוּת-
חַרְסִינָה עַל פְּנֵי צֶדֶק עִם בְּרוֹךְ בְּסִיטוֹנוּת.
 
שֶכֵּן, כְּפִי שֶנִּמְסַר בָּהּ (וְגַם כַּיּוֹם מוֹסְרִים):
בִּשְנַת 94 שֶל הַמֵּאָה 20
אֵרְעָה כְּבָר פַאשְלָה טְרָאגִית לִפְנֵי ט"ו שָנִים
בָּהּ עָט בְּדֶרֶךְ מָאגִית אַךְ בִּתְנָאִים שוֹנִים
כּוֹכָב שָבִיט כְּרֶכֶב שֶוִּיסְקִי בְּדָמָיו
שֶל נַהָגוֹ, וְתֶכֶף פֹּרַק שָם לְגוֹרְמָיו
עַל פְּנֵי אוֹתוֹ שְלֵימַזְל שֶכּוֹכַב צֶדֶק שְמוֹ
כָּךְ שֶכְּבָר אֵין זֶה פַּאזְל מַדְהִים בְּהִתְגַּשְּמוֹ
שֵנִית, גַּם בְּיָמֵינוּ שֶבִּטְחוֹנָם אָזַל
וּ-flops בָּם יֵאַמֵּנוּ, לְרֹעַ הַמַּזָּל.
 
כִּי אִם נוֹאִיל כָּאן בֶּדֶק שֶל בַּיִת לַעֲשֹוֹת
בְּכָל נוֹשֵׂא הַצֶּדֶק בְּלִי טֶפַח לְכַסּוֹת
נִרְאֶה אֵיךְ הוּא בֵּינֵינוּ נִדּוֹן לְהִתְבַּזּוֹת   
בִּמְלוֹא כָּל עוֹלָמֵנוּ וְגַם בְּאֶרֶץ זֹאת:
בְּכַת גּוֹרְפֵי מִילְיוֹנִים מוּל מֻבְטָלִים בְּלִי פַּת,
בִּתְהוּם יֵאוּש וָעֹנִי מוּל כְּפוֹר הַלֹּא אִכְפַּת,
בִּכְנֶסֶת בָּהּ מֻשְלֶכֶת דַּלַּת-הָעָם לַפַּח,
בְּפַארְסַת מַעֲרֶכֶת מִשְפָּט שֶהִיא מִשְׂפָּח,
בְּמֶמְשָלָה אוֹטִיסְטִית לִבְכִי הַנֶּחְמָסִים,
בִּבְּרַאנְזָ'ה נֶפּוֹטִיסְטִית שֶל מַפְרִיסֵי פְּרָסִים,
בְּאֶרֶץ שֶפּוֹרְחוֹת בָּהּ סִסְמוֹת שִוְיוֹן-פְּלַסְתֵּר
אַךְ יֵש שָוִים פָּחוֹת בָּהּ וְיֵש שָוִים יוֹתֵר.
 
כָּךְ שֶכּוֹכָב הַצֶּדֶק שֶבּוֹ פָּגַע שָבִיט
הוּא רַק קַמְצוּץ וְסֶדֶק בִּסְצֵנָה עַכְשָוִית
שֶבָּהּ אָמְנָם עַל כֶּרֶס טוֹפֵחַ לְעַצְמוֹ
מִמְסָד מֻשְחָת אַךְ חֶרֶס הוּא מַעֲלֶה בִּשְמוֹ
שֶל כָּל מַה שֶּחָלְמָה כָּאן הַצִּיּוֹנוּת מֵאָז
סִלַּפְנוּ אֶת צַלְמָהּ כָּאן בִּ-swing סְבִיב עֵגֶל פָּז.
 
אהוד: כדאי אולי בכל זאת לציין שמחזיקי הציונות [לפחות סבא שלך ושלי] לא חלמו שיֵשבו כאן בישראל כשישה מיליון יהודים חופשיים דוברי עברית על אדמתם במדינה דמוקראטית שמרבית עמי העולם יכולים ללמוד ממנה כמה וכמה דברים לא כל כך רעים – וזאת חרף כל מה שכתוב עליה בעיתונים, שהיא מושחתת ומושחתת. אני לא מתגעגע לימי ראשית הציונות מפני שהיה כאן רע מאוד, ואפילו מלא שנאת אחים ועוני ומסכנות וחוסר ביטחון, ומאז כל שנה, למעט שנות מלחמת העולם הראשונה, המצב בארץ-ישראל ובישראל רק הולך ונעשה בממוצע יותר טוב, למעט המלחמות והטרור שנכפו עלינו.