את בריכת גורדון יחד עם חוף גורדון הסמוך (שעדיין היה מסולע ופוצע רגליים, בטרם ניבנו שוברי הגלים) התוודעתי כאשר הגעתי מירושלים לגור לתל אביב בשנת 1966. מאז הפכה בריכת גורדון לחלק מחיי החברתיים וגם הספורטיביים (השחייה היא הספורט היחיד שאני אוהב). היא הופיעה ברומאנים שלי והיתה בבקרים חלק מהווי החיים שלי. עד היום עומד בפי טעם הכוס הגדולה של גביע היוגורט בחוש במי סודה עם קורט מלח, ש"סבא" הזקן היה מכין, ושאותה היינו שותים ליד הדלפק של הקיוסק, ובימי שישי עם פרוסה גדולה של "בבקה" שמרים-קקאו חמה. כל זאת כמובן לאחר השחייה.

לימים הלכה התלהבותי מהבריכה והצטננה. הורידו את המקפצה הגבוהה (לא שאני קפצתי), סתמו את החלק העמוק מתחת למקפצה והרדידו אותו. העדפתי את חוף גורדון על פני הבריכה. מה עוד שזה הרבה יותר זול. למעשה, חינם. אל תאמינו לעיתונים. חופי תל אביב אינם צפופים, והם לא נכבשו על ידי כיסאות. יש מרחבים עצומים של חוף שהולך וגדל בזכות שוברי הגלים, ויש שירותי חינם – מלתחות, מקלחות, ברזי מים לשתייה, מגרשי משחקים וספורט, שירותי הצלה ועזרה ראשונה, והכניסה – חינם.

בינתיים הידרדרה בריכת גורדון עד כדי סגירה פעם ועוד פעם ולבסוף נפלה בשיני הבולדוזרים שעקרו אותה ונראה היה כי לא תהיה לה תקומה. לפני הבחירות האחרונות כתבתי לחולדאי שאתמך בו ואצביע עבורו רק אם יתחייב לבנות מחדש את בריכת גורדון ולא להרוס ("לשפץ") את היכל התרבות. לא קיבלתי תשובה אבל החלטתי בכל זאת להסתכן ולהצביע עבורו (לסיעה הצבעתי לגימלאים). מדי פעם השקפתי מהכיכר למעלה על הבריכה הנבנית מחדש, והיא נראתה לי לא רצינית, כמו איזו בריכת דגים דקוראטיבית בלב הטיילת.

עד כי לפני כשבועיים בישרו העיתונים שהיא נפתחה מחדש לציבור, ובמקביל הודיעו מדי יום ברדיו שהרחצה בים מסוכנת, ולפי העיתון הגיעו הגלים לגובה שני מטר.

בקיצור, ביום שני האחרון שמתי יותר כסף בכיסי ובאתי בשערי הבריכה בשעות לפני הצהריים, שלפי חשבוני אינן עמוסות במיוחד. ניגשתי קודם לקופה, שהיא מחוץ לתחום הבריכה. כרטיס כניסה יומי הוא 60 שקל אבל אם אתה ילד, גימלאי, חייל או עובד עת"א תשלם רק 50 שקל. וישנה עוד אפשרות, אם אתה נמנה על ארבע הקטגוריות הללו, ומוותר על ימי שישי ושבת (הצפופים בלאו-הכי) תוכל לקנות כרטיסייה של 10 כניסות ב-450 שקל, ואם אתה סתם מבוגר, ב-550 שקל. ואם תרצה גם שישי-שבת כלולים אשיי המחירים יהיו 540 ו-630 שקל.

הבריכה נפתחת כל יום ראשון רק ב-13.30, עד 19.00. ב'-ה' 6.00 עד 19.00. ו' 6.00 עד 18.00 ושבת 8.00 עד 18.00.

תמורת תשלום דמי הכניסה אתה מקבל צמיד פלסטי דק כמו בבית-חולים ואותו אתה מדביק לאמת היד, ובזכות זרועך זוכה בכניסה ויציאה חופשיות לבריכה במשך כל שעות היום. אמנם, הצמיד מאוד לא נעים למגע העור, ואם רצונך להסירו כדאי שתביא עימך לבריכה מספריים.

נכנסתי למלתחות, גם הן מחוץ לשטח הבריכה המגודרת – נקי מאוד, מסודר. מקלחות, שירותים. למנויים יש גם ארוניות. אני משאיר שם את החפצים. יש שומר בכניסה והיא רק לנושאי הצמידים, ואין חשש לגניבות. גם מי שסתם עובר בטיילת וזקוק לשירותים – אינו יכול להיכנס.

יוצא יחף עם בגד הים ומשקפי הצלילה לתחום הבריכה עצמה. ובכן, המים הם אותם המים! הקרירות! המליחות! הצלילות! – הם מעוררים בי זיכרונות, חלקם אירוטיים, של יותר מארבעים שנת מגוריי בתל-אביב. ואולם עכשיו הבריכה המרכזית רחבה יותר, אורכה המירבי 50 מטר, וכולה מסלולי שחייה מובדלים בחבלי מצופים לכל האורך. אולי שמונה או תשעה מסלולים, ואין חשש שמישהו סתם יעמוד וישתעשע במים או ישחה לך דווקא לרוחב הבריכה. הכול מכוון לרווחתו של השוחה הרציני העושה מסלולים. ואם תחילה גם צפוף קצת הרי שעד מהרה אתה מוצא עצמך שוחה לבד לכל אורך המסלול ואיש אינו שוחה מולך. מומלץ להיכנס מהפינה בצפון-מזרחית, ששם יש מדרגות לתוך המים. מדרגות הסולמות פחות נוחות לשמנים.

זהו. שחיתי כהרגלי יותר משלושת רבעי שעה ברצף, שהם כמעט קילומטר, ויצאתי רענן וצעיר בכל שבעים ושלוש שנותיי ותשעים ושבעה הקילוגרמים שהם אני. אין להשוות את ניקיון המים ונוחות השחייה לים הסמוך, שלא המדוזות ממלאות אותו אלא סתם טינופת, אף כי בימים שהוא שקט הוא צלול ונקי.

וישנה עוד בריכה לא גדולה, 200 מ"ר, ללא מסלולים וללא צד עמוק יותר, שמאפשרת שחייה חופשית לעצלנים ולבני נוער, ועוד בריכה עגולה עם מזרקה וגגון, לילדים קטנים, שמשתובבים בה בהנאה רבה ובביטחון כמו בסרטי פרסומת.

מתברר שאפשר להיכנס גם עם הבגדים והתיק וכמעט מבלי להשתמש במלתחה – וזאת מאחר שכל הכיסאות ומיטות השיזוף סביב הבריכה עומדים חופשיים לשימושך, כלולים במחיר ללא תשלום נוסף, מה שמקטין את ההפרש בין השחייה בבריכה לבין הישיבה בכיסא-נוח עם שמשייה בחוף הים. ואם תביא תרמוס עם קפה מהבית וספר או עיתון לקריאה, תחסוך גם 15 שקלים לכוס קפה של בוקר, ויוצא שהבריכה עלתה לך רק 30 שקל!

בפינה ליד הכניסה, בתוך תחום הבריכה, יש קיוסק קטן לקפה ולמשקאות קרים, אבל אין מקומות ישיבה נוחים עם שולחנות. בחוץ, בחלק שאינו מחייב תשלום דמי כניסה, עומדים לחנוך קפה גדול של רשת לנדוור ויש לקוות שיהיה נעים לשבת שם אחרי השחייה, אך בינו לבין הים חוצץ החלק הכי מכוער של המרינה ומסתיר את הים. עכשיו אני יכול לומר שחיי מתגלגלים בין רחוב גורדון שבו אני גר לבין חוף גורדון ובריכת גורדון, ועוד אומרים שהגורדוניזם פס מן העולם!

לאוהבים לשחות – אני ממליץ בכל פה על הבריכה. התיכנון יפה מאוד וחכם. הייחוד של המים נשמר. ובגלל המחיר גם אין התנפלות של משפחות עם ילדים ואפשר להתרכז יותר בשחייה וגם במראה הבחורות היפות בביקיני שעוד אין להן ילדים ואשר השדיים משמשים אותן לגירוי גברים ולא להנקה.

ועם זאת יש להזהיר: בימים של צפיפות גדולה במיוחד על הטיילת הפתוחה, כמו ערב ויום העצמאות, מיפגנים, שבתות, ימי חג וכדומה – יש לחשוש שייווצר עומס בלתי נסבל על שירותי הבריכה ועל הבריכה עצמה והוא עלול להביא לתופעות של ואנדאליזם, בעיקר בפריצה לשירותים, היחידים בסביבה והפתוחים לבאי הבריכה בלבד. מבחינה זו היתה הקונצפציה הקודמת, ה"מכוערת", של בריכת גורדון על כל שירותיה במתחם מבודד ומבוצר אחד, לא מפולש אלא מוקף חומת בטון גבוהה – הרבה יותר בטוחה, גם מבחינה ביטחונית, ואני מעדיף שלא להרחיב בנושא.