אהוד בן עזר שלום רב.
בגיליון עיתונך מ-3.8.09 [467] הבאת אזכור מרגש: "לזכרן של ארבע זונות, מפאת כבודן לא ננקוב בשמותיהן, שנשרפו חיות בדירה בידי יהודי חוזר-בתשובה, תהא נפשן צרורה בצרור החיים ויהיו רוצחן והמסיתים אותו ארורים לעד."
המשכתי לקרא והיה חסר לי משהו. הפכתי והפכתי בעיתון, ולא מצאתי שום איזכור לרצח הנתעב שהיה שלשום בתל אביב – הרצח של ליז טרובישי בת ה-16 והמדריך ניר כץ בן ה-26. רצח שנאה שבוצע לא בגלל מעשיהם אלא בגלל עצם קיומם כבני אדם הומוסקסואליים. מדוע לא כתבת מילים דומות (לאלו שכתבת לזיכרן של הזונות), גם לזיכרם של הנרצחים? יכולת הרי לכתוב טקסט פשוט: "לזכרם של ליז טרובישי וניר כץ – תהא נפשם צרורה בצרור החיים ויהיה רוצחם והמסיתים אותו ארורים לעד."
בהסתמך על דברים שכתבת בעבר, עלה בי חשד. האם ההתעלמות מקורה בהומופוביה נסתרת או גלויה שטרם השתחררת ממנה?
אנחנו חיים במאה ה-21 והרצח הנתעב מחזיר אותנו אחורה לשנות הארבעים של המאה הקודמת. דמם של הומוסקסואלים סמוק בדיוק כדמם של שאר בני אדם. כדמם של יהודים, ערבים, זונות, או כל בן אנוש הנרצח על לא עוול בכפו. אני תקווה שבגיליון הבא תבוא על תיקונך.
תודה,
נעמן כהן
אהוד: בכוונה הבאתי את האיזכור לשריפת ארבע הנשים, שאם איני טועה הרוצח שלהן כבר מסתובב חופשי, ולא התייחסתי לרצח במועדון ההומולסבי בתל אביב – וזאת משום שחרף העובדה שזהות הרוצח ומניעיו טרם ידועים, נוצרה התלהמות ושולהבו יצרים בין חוגים שונים בארץ והוטחו האשמות קשות בעקבות רצח שני הצעירים. אני מעדיף להגיב נקודתית לאחר שיתברר מי ביצע את הרצח ההמוני ומדוע, ולא להיסחף ולהטיל את האשמה על ציבור זה או אחר ללא הוכחות.
לשם גינוי כללי סתמי אין צורך דווקא בקולי. התקשורת מלאה בכך. ואגב, נדמה לי שאני היחיד שלא שכח את שריפת ארבע הזונות והציב להן יד בספרו. אם אינני טועה איש מבין הסופרים ואנשי המוסר הפטפטנים שלנו לא הזיז את התחת לזיכרן של השרופות.
אני מקווה שיבוא יום שבו לא יהיה צורך בהתארגנויות נפרדות ובמועדונים של הומואים ולסביות כי הם יהיו חלק ממרקם החיים הכללי והמקובל על כולם, ודרכם להכיר אלה את אלה ולחיות על פי צורכיהם הרגשיים והמיניים לא תהיה שונה מההיכרות וההתנהלות האירוטית של כל בחור ובחורה בדרכם לזוגיות, לזיווג ולחופה, וזו לרוב דרך לא קלה ויש רבים שלא מוצאים בני-זוג. השינוי שחל בצה"ל הוא דוגמה לגישה החיובית בתחומים האלה. ברגע שהעדפה מינית זו או אחרת אינה סוד ואינה עבירה, אין בה גם שום סיכון ביטחוני וחשש לסחיטה.
אני לא סבור שהנטייה המינית צריכה להיות בסיס להתארגנויות וגם לא להפגנות המלוות בהבעת דיעות פוליטיות. ביוון העתיקה העריצו אהבת גברים כי היא נחשבה תקנית בדיוק כמו אהבת נשים. כך צריך להיות. כל אפשרויות האהבה בקרב מבוגרים ונוער הן תקינות ונורמאליות, ואני אומר לך זאת לא רק בתיאוריה אלא גם מתוך ידע משפחתי.
בשעתו סיפר לי פרופ' עוזי שביט כי כאשר התחיל ללמד ספרות באוניברסיטה, לפני עשרות שנים, היה עליו לשכנע את תלמידיו כי גם שיר ללא חריזה ומשקל הוא שיר. ואילו בשנים האחרונות עליו לשכנע אותם כי גם שיר עם חריזה ומשקל – הוא שיר!