מתוך היומן

אור ליום שישי, ה-3.10.1975, חלמתי חלום מוזר וממושך. בחלומי אני נמצא במערב התעלה, על אדמת מצרים, בעיצומו של קרב. המקום הוא מישור שטוח ובמזרח מופיעים אווירוני קרב, מתפוצצים ונופלים, ואין לדעת אם במציאות מתרחש הדבר ואם בסרט המוצג לנגד עיניי.

אחר-כך אני מטייל עם עוד מישהו, איש צבא כנראה, בכפר ערבי מדרום לירושלים, בהרים. אנו עולים בסימטה לבית מרכזי, שם מלמדת חיילת צה"ל במדים, יפה וחיוורת, כיתה של נערים, בעצם ילדים קטנים, ערביים. מדי פעם קם ילד ערבי ושואל שאלה. ואחר מהם אף אומר משפט בעברית עילגת מעט, במיבטא ערבי בולט. ולפתע אני יושב עם איש הצבא בצד הכיתה, והמקום פתוח. והמורה החיילת ערומה לגמרי. גופה צחור ושער מבושיה בולט בשחורו, היא דומה לעפרה הלוי בימים שהיתה צעירה ויפה. אני מאוד מתפלא כיצד היא מלמדת את הנערים הערביים דווקא, ובעירום מלא. אך הנה היא יושבת לידי. דומני שהיא גם מניחה לי לגעת בה. אני מתאהב בה ומחליט לשאתה לאישה. דומה שאנו גם מתגפפים, והנה אני צפונה משם, במקום שהיתה צריכה להיות ירושלים, אך שם חצר ביתנו הישן ברחוב פיק"א, ליד עץ הזית, באינג'יל, ואבא ז"ל יושב וגם אמא ואולי עוד בחור ואני בא ומודיע שהחלטתי להתחתן עם החיילת והם מתנגדים, למה דווקא עם זאת? יש לה שם רע. ונידמה לי שאני עונה שאני מתחתן איתה אך זה לא בדיוק איתה אלא עם בת-דודה שלה שהיא שידכה לי, ושהתאהבתי בה על תנאי, כלומר, טרם ראיתיה אך אני יודע שאוהב אותה אם היא כמו המורה החיילת, ולבת-דודה הזו יש שם טוב.