הערה ראשונה: על מעמדו המדוייק של סבי יהודה ראב כלוקח חלק בעזרה לנתינים האוסטרו-הונגרים בפתח-תקווה בתקופת המלחמה, אפשר ללמוד במדוייק מתוך ספר זיכרונותיו "התלם הראשון":
 
בערב פסח 1917 חל הגירוש הידוע של יהודי יפו ותל-אביב. זרם המהגרים הופנה כמעט כולו לפתה-תקווה. המחסור והצפיפות גברו מאוד. [- - -]
מן הראוי לציין כאן לשבח אדם הגון ועדין-נפש. היה זה הקונסול הכללי של אוסטריה-הונגריה בירושלים, קראוזה. קונסול זה, שהיה לא מבני-ברית, הצליח לקבל הקצבה כספית מאת הממשלה האוסטרית, ואפילו מאת ג'מאל פחה העריץ, לשם תמיכה במהגרים בעלי נתינות אוסטרו-הונגרית.
שמעון רוקח, שהיה נושא תואר סגן-קונסול אוסטריה ביפו, התיישב בפתח-תקווה בזמן הגירוש, ומיד בא בקשרים עם קראוזה, וברשותו יסד ועד של הנתינים האוסטרים, בראשותו. אני נתמניתי כמזכיר הוועד הזה, שהיתה לו סמכות קונסולרית. משכורתי היתה 6 לירות תורכיות לחודש, כולל שכר-דירה עבור המשרד שנקבע בביתי. תפקידי היה לערוך את רשימת הנתינים, לחלק את ההקצבות, לנהל את החשבונות בהתאם להחלטות הוועד ולמסור דו"ח רשמי לקונסוליה בירושלים.
קשיים ידועים נגרמו לנו בעטיים של הנתינים האוסטרים המזוייפים, שקיבלו פספורטים מזוייפים ב"בתי-החרושת" שהיו קיימים אז בארץ למטרה זו, כדי להשתמט מעול השירות בצבא והשלטון התורכי בכללו. בעלי ה"פספורטים" האלה באו גם הם לדרוש תמיכה, וכשלא נענו מטעמים המובנים מאליהם, היו מקימים שערוריות.
[להלן בספר פירוטים נוספים בנושא, כולל תרומה לוועד של אלף לירות תורכיות מאת ג'מאל פשה].
["התלם הראשון", עמ' 157]
 
הערה שנייה: בכל מקום שרזי, בנו של בן-דודי עמנואל בן עזר ואחיה של שרון בן עזר, כתב במקור פלסטינאי, אני תיקנתי – לפּלשׂתינאי ופּלשׂתינה. והסיבה היא: עד תום תקופה המנדט היינו כולנו, יהודים כערבים – נתינים פּלשׂתינאים [ולא פלסטינים או פלסטינאים] של ממשלת פּלשתינה-א"י, ככתוב בתעודה המובאת לעיל.
המונח פלסטיני כהגדרה לערביי ארץ-ישראל לא היה קיים, גם לא כשם של מדינה – פלסטין. כל אלה הן המצאות פוליטיות מאוחרות יותר מצד הערבים, ולצערנו גם מצידם של ישראלים שמסרבים לדעת את ההיסטוריה. עובדה, לאחר כיבוש חלקים מארץ-ישראל על ידי אחדות ממדינות-ערב ב-1948 – לא קמה בארץ-ישראל מדינה ערבית עצמאית בשם פלסטין, אלא השטחים הכבושים סופחו, בצורה זו או אחרת, למדינות הערביות שפלשו וכבשו את השטחים שנועדו, לפי החלטות האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 – להקמת מדינה ערבית עצמאית.