צודק יוסף דוריאל בכותבו שיש להחליף את המינוח "אנטישמיות" במינוח "גזענות אנטי יהודית" (גיליון 484). המונח "שמים" (על שם בנו של נוח – שם), התחיל כמונח פילולוגי בלשני ולפיו באמת גם היהודים וגם הערבים הם שמים, שכן גם העברית וגם הערבית הן שפות שמיות. אבל המונח הזה כוון תמיד נגד היהודים בלבד. יש לזכור כי הגזענות האנטישמית אינה תורה מדעית-ביולוגית, אלא אידיאולוגית.
היטלר עצמו בספרו "מיין קמפ" – מאבקי, שנכתב שנים לפני פגישתו עם המופתי הירושלמי, לא דיבר כלל על מאבק בין ארים לשמים. המינוח שלו הוא תמיד: מאבק בין ארים ליהודים.
בשנת 1939 הגיע מנהיג ערביי ארץ ישראל – המופתי – חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני לבגדד. המופתי התחיל בהסתה כנגד היהודים בכל האמצעים: הפגנות, כרוזים ובעיתונות. מנהיג הנוער ההיטלראי, באלדור פון שיראך, הגיע לביקור בבגדד ותיאם עם המופתי את פעולותיו. החל מעכשיו חויבו כל תלמידי בתי הספר העל יסודיים ומוריהם בעיראק להצטרף לתנועה הפשיסטית "אל פתווה", ארגון שכלל כ-63,000 חברים.
ב-1 באפריל 1941 פרץ בעיראק מרד רשיד עלי אל-כילאני, במהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-נאצים בראשות רשיד עלי. ב-1 ביוני 1941, בחג השבועות, החל ה"פרהוד" – הפוגרום שנערך ביהודי בגדד. מספר ימים לפני כן עברו חניכי תנועת "אל פתווה", וסימנו את כל בתי היהודים בטביעת כף יד (חמסה) בצבע אדום.
אירועי ה"פרהוד" החלו בבוקר 1 ביוני כאשר באל-כרח', במערב בגדאד, הותקפה משלחת יהודים נכבדים לאחר ששבה מקבלת הפנים שנערכה לכבוד שובו של העוצר, עבד אל אלאה, בארמון הפרחים. כאשר ההמון עזב את מסגד ג'אמי אל-גילאני, בערך בשעה 10.30 בבוקר, היתה הסתה נגד היהודים בקרב העוזבים. בשעה 5.30 בצהריים המון ערבי התכנס שוב באותו מסגד. נשאו נאומים נגד היהודים. ובשעה 6 אחר הצהריים ההמון עזב את המסגד והחלה השתוללות.
בפוגרום נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000 בני אדם. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד.
הבריטים הצליחו לתפוס מחדש את השלטון בעיראק. המופתי ברח לברלין.
ב-28.11.41 הגיע מוחמד אמין אל-חוסייני לפגישה עם היטלר בלשכתו בברלין. המופתי סיפר להיטלר כי הערבים העניקו לו את השם הנערץ של הנביא מוחמד, ונתנו לו את התואר "חאג': "הנה בעיראק," התגאה המופתי, "ההמון העיראקי חוזר ואומר: 'אללה חאי אללה חאי \ חאג' מוחמד היטלר ג'אי." המתורגמן תירגם לגרמנית: אללה חי אללה חי \ עולה הרגל מוחמד היטלר עומד להגיע.
היטלר הסביר למופתי כי בניגוד למה שחושבים, הוא, היטלר, מעולם לא כתב על "ארים" מול "שמים" אלא רק על "ארים" מול "יהודים". היטלר הכריז על המופתי כ"ארי של כבוד".
"התנאי הבסיסי שלנו לשיתוף פעולה עם גרמניה," אמר מוחמד אמין אל-חוסייני להיטלר, "הוא מתן יד חופשית להשמיד את היהודים מפלשתינה ומהעולם הערבי, ולפתור את הבעייה היהודית באופן שהולם את שאיפותיהם הלאומיות והגזעיות של הערבים, לפי השיטות המדעיות שפותחו על ידי גרמניה לטיפול ביהודים."
היטלר השיב לו: "היהודים שלכם," והוסיף: "מטרתה היחידה של גרמניה, עם כיבוש המזרח התיכון, תהיה השמדת היסוד היהודי." היטלר קישר אותו עם קבלן הביצוע – אייכמן.
המופתי ביקש לראות במו עיניו את השמדת היהודים. אייכמן ארגן לו ביקור באושוויץ. המופתי התרשם, אבל דחק בשומרים הממונים על ההשמדה בגזים להיות יותר חרוצים במאמציהם. על פי המודל של אושוויץ הוא תכנן הקמת מחנה השמדה ליהודים באזור שכם. המופתי רשם ביומנו: "אמשיך בלחימה עד להשגה המוחלטת של הכיליון הסופי של היהודים." בשידור ברדיו הנאצי, הוא קרא: "הרגו את היהודים בכל מקום שבו אתם מוצאים אותם – למען אללה, ההיסטוריה והדת." בארצות הבלקן עסק המופתי אישית בהקמת דיביזיות מוסלמיות ופיקח אישית על פעולתן בהשמדת יהודי בוסניה והונגריה.
כעזרה לגרמנים יזם מוחמד אל-חוסייני פעולה גם בארץ ישראל. במבצע "אטלס" צנחו חמישה נאצים באזור יריחו. הצונחים שלושה גרמנים, ושני ערבים, הצטיידו ברעל ארסן המספיק להרעלת מאתיים וחמישים אלף יהודים. מטרתם היתה להרעיל את מעיינות "ראש העין" וכך לרצוח את יהודי תל אביב והסביבה. על חסן סאלמה, סגנו של המופתי, הוטל להוביל את החוליה. לאחר חילופי אש לכדו הבריטים חלק ממשתתפי המבצע באזור יריחו. חסן סאלמה הצליח להימלט.
עסקת שליט
אסור שעסקת שליט המתרקמת תצא לדרך לפני שייקבע חוק ע"י הכנסת לפיו: "כל פושע מלחמה-רוצח אזרחים, המשוחרר עקב עסקת חליפין, יחזור לרצות את מלוא ענשו ברגע שייתפס ע"י רשויות החוק הישראלי." קבלת החוק הזה חשובה במיוחד לאור דרישת החמאס לשחרר מחבלים בעלי אזרחות ישראלית.
בנוסף, לאחר שחרור רוצחי אזרחים שביצעו פשעים נגד האנושות יש לתבוע מהרשות הפלשתינית וממשלת החמאס להעמידם לדין ולשפוט אותם על סמך חומר החקירה המשפטי. העתק מדרישה זו יש לשלוח לשופט היהודי גולדשטיין (גולדסטון), ולרשויות האו"ם.