"ישראל פספסה את ההזדמנות להיות חברה נאורה מערבית ושוויונית בקנה המידה האירופי שאליו שאפנו," כתב החבר רון סואן (גיליון 486). החבר סואן מתנאה בהיותו "שמאלן נאור". גאוותו על ראייתו העצמית כ"ישראלי", חלילה לא יהודי. כאילו ייתכן היות ישראלי לא יהודי. מן הסתם הוא חושב שמי שנישא "כדת משה וישראל" ואינו עושה זאת "כדת משה ויהודי" הוא ישראלי... וד"ל. החבר סואן מחזיק מעצמו "הצדיק" "הישראלי", לעומת כל שאר אנשי החושך היהודים.

מתוך צדיקותו הנאורה פספס החבר סואן את הבנת ההיסטוריה. האומנם ישראל פיספסה את קנה המידה האירופי?

 נעשה השוואה קטנה עם צרפת בעלת ה-Liberte, E'galite, Fraternite – חופש, שוויון, אחווה. כשהרפובליקה הצרפתית אימצה את הסיסמה, היה זה לאחר תהליך היסטורי בו הצליחו הצרפתים לסלק את הכיבוש הערבי שהגיע עד למחצית ארצם (פואטייה), ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות. (כמותם עשו גם הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, והמלטזים). והנה בימינו בעקבות גל הגירה גדול, אחוז הערבים-המוסלמים בצרפת זהה פחות או יותר למספרם בישראל. האם צרפת הנאורה מתירה למיעוט הערבי-מוסלמי להקים בתי ספר במימון המדינה בו ילמדו בערבית? האם צרפת מתירה הקמת מפלגות ערביות-מוסלמיות? הדברים הללו לא עולים כלל על דעתם של הצרפתים.

ישראל היא המדינה היותר נאורה בעולם כולו. ישראל הינה המדינה היחידה בעולם הנותנת לאזרחיה המגדירים את עצמם אויבים למדינתם, והקובעים ברורות בחזונם הלאומי את פירוקה, מימון לחינוך בשפתם וחופש מוחלט להבעת דיעה. החבר סואן, היש מדינה חופשית ליברלית ושוויונית כזו בעולם?

בניגוד לדברי החבר סואן, מטרת החלוצים הציונים-סוציאליסטים היתה כן לכבוש את הארץ ולשחרר אותה מהכיבוש האנגלי והערבי. האם החבר סואן מתנגד לכיבוש הנגב והגליל ושחרורם מהכיבוש הערבי? (כן, ושכחתי גם את יפו). מתוך חוסר הבנה זו אין תימה אפוא שהוא מעלה על נס את פעולתו של פעיל "הבונד" האנטי ציוני – מארק אדלמן.

נאמר ברורות, מן הצדק ההיסטורי היה לא לשלוח פרחים לקברו של מי שהיה בפעילותו אנטי ציוני, לחם נגד הקמת מדינת היהודים, ולאחר הקמתה יצא נגדה בעולם. מדוע צריכה מדינת ישראל לשלוח פרחים למי שהתנגד לקיומה?

בשולי הדברים, (לא זה המקום לעשות את החשבון ההיסטורי), תנועת "הבונד" גרמה נזק היסטורי עצום לעם היהודי – לעם ישראל (ודוק: זה אותו עם, החבר סואן). התנגדות "הבונד" לציונות הביאה לכך שיהודים רבים נספו בשואה. בין הנספים היו גם אחיו של אבי, אשתו וילדיו. עקב היותו של האח בונדיסט אנטי-ציוני, הוא לא השתייך לתנועות הציוניות כשאר בני המשפחה ונספה בשואה.

לו רק תנועת "הבונד" היתה נעלמת בפח האשפה של ההיסטוריה – ניחא, אבל למרבה הצער היא גררה אחריה המוני יהודים לאבדון.