זֶה הָיָה יוֹם שֶל גֶשֶם
וְהָיִית צְרִיכָה לָגֶשֶת,
לָגֶשֶת לְצַלְצֵל בְּטֶלֶפוֹן צִבּוּרִי,
אָךְ בָּרְחוֹב גָּאוּ הַמַּיִם
וְרָאִיתִי אֵיךְ עֵינַיִךְ
לְפֶתַע
הֵצִיצוּ
לְעֶבְרִי.
 
וּמָה כְּבָר יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת
אִם עָמַדְנוּ זֶה מוּל זוֹ שָם בֵּין שְלוּלִיּוֹת?
 
אַךְ מֵאָז – תָּמִיד, יַלְדוֹנֶת,
מוּל תָּאֵי הַטֶּלֶפוֹנִים
מְחַכִּים לָךְ אֲנִי וְהַגֶּשֶם...
 
*
 
כָּךְ עָמַדְנוּ בַּגֶּשֶם
וְהָיִית כָּל-כָּךְ נִרְגֶּשֶת,
נִרְגֶּשֶת וּפָנַיִךְ כֹּה יָפִים וְחִוְּרִים
כְּשֶאָמַרְת "תּוֹדָה" בְּלַחַש
וּבְיָדֵךְ אָחַזְתּ מִטְפַּחַת
שֶפֶּתַע
נִפְנַפְתּ בָּהּ
לְעֶבְרִי.
 
וּמָה כְּבָר יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת
אִם חָמַקְת וְהִתְרַחַקְת שָם בֵּין שְּלוּלִיּוֹת?
 
אַךְ מֵאָז – תָּמִיד, יַלְדוֹנֶת,
מוּל תָּאֵי הַטֶּלֶפוֹנִים
מְחַכִּים לָךְ אֲנִי וְהַגֶּשֶם.
 
     *
 
וּמֵאָז, בִּימֵי גֶּשֶם
מִתְחַשֵּק נוֹרָא לָגֶשֶת,
לָגֶשֶת לְצַלְצֵל בְּטֶלֶפוֹן צִבּוּרִי
וּלְחַכּוֹת לָךְ בְּלִי כָּל טַעַם
שֶאוּלַי, אוּלַי עוֹד פַּעַם
לְפֶתַע
בַּדֶּרֶך
תַּעַבְרִי...
 
אָךְ מַה כְּבָר יָכוֹל סוֹף-סוֹף לִהְיוֹת
אִם אַף פַּעַם לֹֹא סִפְּרוּ לָךְ הַשְּלוּלִיוֹת
שֵמֵּאָז – תָּמִיד, יַלְדוֹנֶת,
מוּל תָּאֵי הַטֶּלֶפוֹנִים
מְחַכִּים לָךְ אֲנִי וְהַגֶּשֶם.
 
(הלחן: עדרי מחט, הביצוע: להקת פיקוד דרום)