רזי היקר,
הקהילה הישראלית בארה"ב שונה לדעתי מכל שאר הקהילות שאתה מזכיר, וזאת בגלל הקהילה היחידה שאותה אינך מזכיר במכתבך – הקהילה היהודית בארה"ב.
אין לי חששות לגבי המשך הציביון התרבותי-היהודי של יהודי ארה"ב בתוך המסגרת האנגלית-האמריקאית – שהפכה לשפת התרבות שלהם ולמרכיב הלשוני העיקרי ביצירתם בספרות, בתיאטרון, בקולנוע, ואין צורך להמשיך ולפרט.
אך קהילת המהגרים הישראליים בארה"ב, שהדור הראשון שלה דובר עברית, לא תוכל להמשיך לקיים ייחוד תרבותי ובידול ישראלי-עברי. אני מניח שבדור הבא ייהפכו בני היורדים לחלק מהקהילה היהודית הכללית, גם במידת ידיעתם את העברית ובקיאותם בתרבות האמריקאית; וכי תרומתם למולדתם החדשה ומעמדם בה יהיו דומים לאלה של היהודים שאינם ממוצא ישראלי.
בסופו של דבר, ובגדול – אין מולדת בלי עברית ואין עברית בלי מולדת. קהילת דוברי העברית, דור ראשון למהגרים מישראל בארה"ב, שמולדתה החדשה היא מעתה ארה"ב – לא תוכל לפתח תרבות עברית נפרדת אפילו כפי מה שמתפתח בנפרד אצל המהגרים ההיספאנים בארה"ב, בספרדית. מרכז תרבותי-לאומי יהודי עצמאי היה אפשרי באידיש ובעברית בגלות פולין, לפני מלחמת העולם השנייה. אך לא עוד. אין כיום מרכז תרבותי עברי לאומי, לכל גווניו, מחוץ לישראל. אין תרבות עברית מחוץ לישראל.
קרוב לוודאי שיהדות ארה"ב הדוברת אנגלית תשאב אל קירבה את דור הבנים והנכדים של המהגרים מישראל, אשר לכל היותר יתייחסו לפתח-תקווה של אבות-אבותיהם כמו שמתייחסים לעיירה המזרח-אירופית אותם יהודי ארה"ב, שאבותיהם ואבות-אבותיהם היגרו מהעיירה, בשתי המאות הקודמות, למולדתם החדשה.
כל בר-דעת מבין מה רבה חשיבותה של הקהילה היהודית בארה"ב להמשך קיומו של העם היהודי ולחוסנה של ישראל גם יחד. ואם יעלה גל אנטישמי חדש ברוסיה, ואם יצאו משם שוב כמיליון יהודים, הלוואי שמרביתם יגיעו לישראל, אבל אפילו מחציתם תהגר לארה"ב, זה עדיין חיובי כי בואם יחזק את יהדות ארה"ב כשלעצמה ואת השפעתה הפוליטית גם לטובת ישראל.
רק שצריך לקוות כי תהליך חיזוקה של יהדות ארה"ב בדורות הבאים לא יתחזק בזכות הירידה מישראל כי אם יגיעו כולנו לשם – כבר לא יהיה להם לחיזוקו של מי לדאוג כאן.
שלך,
אודי