אָחִי חָזַר מִן הַמַּסְגְּרִיָּה עִם מַשֶּהוּ מַבְרִיק כָּזֶה, מִנְּחֹשֶת,
וְהוּא אָמַר: "הִנֵּה חֲנֻכִּיָּה. מִתַּרְמִילִים שֶל 'עֻזִּי'. מִתַּחְמֹשֶת."
וְזֶה הָיָה לִי מְשֻנֶּה נוֹרָא: רֵאשִית – בַּדְזֶה שֶלְּמַרְבֵּה הַפֶּלֶא
עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם מְנוֹרָה שֶהַקָּנִים שֶלָּהּ נִרְאִים כָּאֵלֶּה.
 
וְחוּץ מִזֶּה – אָחִי הֲרֵי זוֹכֵר שֶיֵּש לָנוּ חֲנֻכִּיָּה בַּחֶדֶר
וּמִי בִּכְלָל צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר כְּשֶיֵּש לוֹ מָה שֶיֵּש – וְהוּא בְּסֵדֶר?
אֲבָל אָחִי – כָּךְ אַבָּא סָח – הֵבִיא אֶת תַּרְמִילֵי הָ'עֻזִּי' אֶל הַמֶּשֶק
מִקְּרַב הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, שֶשָּם נִלְחַם הוּא בְּאוֹתוֹ הַנֶּשֶק.
 
כֵּן-כֵּן, כְּשֶרַק הִפְסִיקוּ הָרְעָמִים שֶל הַפְגָּזַת הַתּוֹתְחָנִים שֶלָּנוּ
(אָז, בְּמִלְחֶמֶת שֵשֶת הַיָּמִים) אָחִי פִּתְאֹם נִזְכַּר לוֹ בְּכֻלָּנוּ:
בְּאַבָּא, אִמָּא וַאֲפִלּוּ בִּי – וְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ, אֲבָל לְפֶתַע
נִזְכַּר גַּם בִּיהוּדָה הַמַּכַּבִּי, שֶכְּבָר בִּקֵּר פֹּה, לְפָנָיו, בַּשֶּטַח...
 
כִּי אֵיךְ שֶהַפְּלוּגָה שֶלּוֹ חוֹזֶרֶת מִשַּעַר-הַפְּרָחִים אוֹ שַעַר-שְכֶם
אָחִי עוֹצֵר וּמִתְכּוֹפֵף לוֹ חֶרֶש – לַמְרוֹת שֶלֹּא הִפְסִיק לְהִלָּחֵם –
וְהוֹפּ! מֵרִים מִבֵּין אַבְנֵי הַשַּחַם שֶל הַסִּמְטָה צָרַת הַקִּמְרוֹנִים
שְמוֹנָה תַרְמִילוֹנִים רֵיקִים, בְּיַחַד, וְשָב לָרוּץ עִם שְאַר הַצַּנְחָנִים.
 
לִבְסוֹף, כְּשֶכְּבָר נוֹדַע לוֹ מִי אֵינֶנּוּ, וּמִי נָפַל, וּמִי כְּבָר לֹא יַחְזֹר,
הוּא לֹא חָשַב עַל תַּרְמִילִים, בֵּינֵינוּ, הוּא לֹא חָשַב עַל שוּם נֵרוֹת וָאוֹר.
הוּא רַק חָשַב עַל דּוּדִי וְיִצְחָקִי, עַל שְמִיל וְדָן, חָשַב לוֹ בְּלִי מִלִּים...
וְלֹא הִרְגִּיש אֵיךְ שֶבְּכִיס הַחָאקִי מִצְטַלְצְלִים שְמוֹנַת הַתַּרְמִילִים.
 
וְרַק כְּשֶשָּב הַבַּיְתָּה עִם עֵינַיִם לַחוֹת כָּאֵלֶּה, וּסְפִיחֵי-זָקָן,
נוֹכַח – כְּשֶרַק הֶחְלִיף תַּ'מִּכְנָסַיִם – שֶגַּם הַתַּרְמִילִים, כָּמוֹהוּ, כָּאן.
הוּא שָׂם אוֹתָם בַּחוּץ, עַל הַמִּרְפֶּסֶת, וְשָב לִהְיוֹת מִסְפּוֹא'יְנִיק מְהֻלָּל
שֶטָּס לוֹ עִם פְּלַטְפוֹרְמָה, בָּאַסְפֶּסֶת, וּבֶטַח לֹא זָכַר אוֹתָם בִּכְלָל.
 
אֲבָל כְּשֶחַג הַחֲנֻכָּה הִגִּיעַ – הוּא בָּא פִּתְאֹם אֶל הַמַּסְגְּרִיָּה
וְיוֹם שָלֵם הִלְחִים, שִיֵּף, הִקְצִיעַ, עַד שֶיָּצְאָה מִזֶּה – חֲנֻכִּיָּה!
שְמוֹנָה קָנִים מִתַּרְמִילֵי נְחֹשֶת (כֵּן, תַּרְמִילִים שֶל "עֻזִּי", מֵאֵי-אָז:
מִירוּשָלַיִם שֶל גִּבְעַת-תַּחְמֹשֶת וּמִן הָאֵש שֶל מַכַּבֵּי תַּשְכָּ"ז).
 
וּכְשֶהָאֵש בַּתַּרְמִילִים נִדְלֶקֶת אֲנִי מַרְגִּיש עָמֹק-עָמֹק בִּפְנִים
אֵיךְ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי, בְּשֶקֶט, נוֹשֵק פִּתְאֹם אֶת כָּל הַצַנְחָנִים...
 
(מתוך "אֶן-דֶּן-דִי-נוֹ")