כֹּה אָמַר אַבְרָהָם שַפִּירָא,
אִיש שֵׂיבָה וּגְבוּרוֹת וָתֹאַר,
כֹּה אָמַר אַבְרָהָם שַפִּירָא
בְּאֶחָד מִכִּנְסֵי הַנֹּעַר.
בְּאֶחָד מִכִּנְסֵי הַנֹּעַר
בְּיוֹם חַג וּמוֹעֵד אוֹ שַאבֶּעס
שֶאֶפְשָר עוֹד הַיּוֹם לִשְמֹעַ
אֶת הֵדֵי תִּפְאַרְתּוֹ בִּמְלַאבֶּס.
 
"רַבּוֹתַי" – סָח הָאִיש – "לֹא אַכְבִּירָה
בִּדְבָרִים לְלֹא בְּרֶקְס וּסְוִּיצִ'ים,
כִּי לֹא אִיש כְּאַבְרוּם שַפִּירָא
יַעֲמֹד וְיִתְקַע לָכֶם סְפִּיצִ'ים.
 
אַךְ כָּל עוֹד עֵץ-מָארַאנְצֶעס יַצְמִיחַ
תַּפּוּזָיו, וְיַצְחִין הַמוּסְרָארָה,
וְכָל עוֹד עַל חֲצִי-אֲבַטִּיחַ
יְסֻפְּרוּ זִכְרוֹנוֹת הַשָּאטָארָה –
לֹא אֶחְדַּל מִלִּשְאֹל וְהָטִיחַ:
אַתֶּם נֹעַר, אַתֶּם?
              אַתֶּם... בְּרָארָה!!!
 
..וְאוֹמְרִים כִי לְפֶתַע הֶחְוִירוּ
אָז הֲמוֹן פַּרְצוּפֵי בְּנֵי-נֹעַר
בֶּאֱמֹר מַר אַבְרוּם שַפִּירוֹא
תַּ'דְּבָרִים שֶהוֹאַלְתֶּם לִשְמֹעַ.
 
כִּי מֵאָז, יְלָדִים, בְּאַרְצֵנוּ
אֵין עוֹד מוּם וְשֵם-גְּנַאי וָתֹאַר
(אִם מַשְבֵּר רוּחָנִי, לֹא עָלֵינוּ,
אוֹ שִבּוּש-הַמִּדּוֹת וְהַטֹּהַר)
אֲשֶר אֵין מַטִּילִים, בֵּינֵינוּ,
הַגְּדוֹלִים –
         עַל צַוְּארֵי הַנֹּעַר...
 
(מתוך "אתם נוער, אתם?!")
 
וְאָכֵן, מַטִּילִים הֵם בְּלִי הֶרֶף / עַל הַנֹּעַר כָּל מוּם וְאָשָם / שֶחֲסַר-עֲרָכִים הוּא, שֶטֶּרֶף / לְצִינִיזְם הוּא פֹּה וְגַם שָם / וְשֶאֵין לוֹ כָּבוֹד מִינִימָאלִי / לַמִּמְסָד הַפּוֹלִיטִי וְרַק / לְעַצְמוֹ הוּא דוֹאֵג (זֶה נִשְמָע לִי / מְגֻחָךְ, כִּי מוּל מִי שֶעָרַק / מִשֵּרוּת צַהֲ"לִי יֵש לֹא קֹמֶץ / אֶלָּא שְלַל גִּלּוּיֵי הִתְנַדְּבוּת / וּמוֹפְתֵי הַקְרָבָה רַבֵּי-אֹמֶץ / הַמַּרְאִים כִּי עוֹד כְּלוּם לֹא אָבוּד / וּבֵינֵינוּ, כְּלוּם אֵין מִמְסָדֵנוּ / הַמֵּנִיב פַּרְשִיּוֹת שֶל שְחִיתוּת / חֲדָשוֹת לַבְּקָרִים מְאַלְּצֵנוּ/ לִרְאוֹתוֹ כְּמוֹ שֶהוּא, בִּפְחִיתוּת- / עֲרָכָיו, שֶבִּמְקוֹם הַמּוּסְרָארָה / בּוֹ הֻצְחַן בֶּעָבָר כָּל נוֹשֵם / הוּא מַדִּיף כָּאן כַּיּוֹם שְטִינְק מוּסָר רַע / וְהַנֹּעַר רוֹאֶה וְרוֹשֵם). / אַךְ אוֹתָם קָטֵגוֹרִים בְּנֵי-זֹקֶן / הַקּוֹבְלִים עַל הַדּוֹר הַצָּעִיר / שֶ"כֻּלּוֹ נִיהִילִיזְם וָרֹקֶן"/ שוֹכֲחִים פַאקְט גָּלוּי וְנָהִיר / כִּי זֶה הֵם שֶבְּלִי סְיָג שֶל בִּקֹּרֶת / מַלְעִיטִים אוֹתוֹ דוֹר בְּלִי בּוּשָה / בְּשִפְעַת זִבּוּלֵי הַתִּקְשׂרֶת / הַחוֹלָה בְּצַהֶבֶת קָשָה / וְזֶה הֵם שֶיָּצְרוּ לָנוּ פַּעַר / בּוֹ צוֹפֶה קֹר-לִבָּם וּמַחְרִיש / בֵּין שְׂבֵעִים לִרְעֵבִים מְזֵי-צַעַר / וּבֵין רִיש לִסְנוּבַּת נוּבוֹ-רִיש / וְזֶה הֵם שֶהוֹרִידוּ עַד שֵפֶל / אֶת רָמַת הַחִנּוּךְ בַּמְּדִינָה / וְזֶה הֵם שֶהוֹלִידוּ אֶת נֵפֶל / הַצְּמִיחָה (שֶל כְּרֵסָם הַדְּשֵנָה) / וְזֶה הֵם הַמַּרְאִים כָּאן לַנֹּעַר / בְּדֻגְמָה אִישִית, לֹא בְּדִבּוּר, / אֵיךְ עוֹשִׂים מִין פָאדִיחָה מִטֹּהַר- / הַמִּדּוֹת (מִקֻּפַּת הַצִּבּוּר).
אַךְ לִבְסוֹף, כְּפִינָאלֶה עַקְרוּטִי, / מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת כִּי עִיתִּים / הֵם צוֹדְקִים בְּמִנּוּן אַבְּסוֹלוּטִי / הַזְּקֵנִים הַתּוֹקְעִים מְחָטִים / בִּדְמוּתוֹ שֶל הַנֹּעַר שֶלָּנוּ / שֶעָלָיו הֵם שוֹפְכִים קִיתוֹנוֹת / שֶל בִּקֹּרֶת כָּזֹאת שֶגַּם לָנוּ / לֹא נוֹתָר סוֹפְסוֹף מָה לַעֲנוֹת. / לְמָשָל, הֵם טוֹפְלִים כָּאן עַל צוּצִיק / בֶּן שְמוֹנִים בְּקֵרוּב, הַנִּקְרָא / שְׂרוּלִיק וִיסְלֶר, שֶ"אֵין לוֹ קַמְצוּצִיק / שֶל כִּשְרוֹן הֲבָנַת-הַנִּקְרָא"/ רַק מִשּוּם שֶבְּשֵם "דִּבְרֵי-בֶּלַע" / שֶאוֹתָם הוּא יִחֵס בְּטָעוּת / לְפּוֹאֶמָה שֶכְּלָל לֹא הֵקֵלָה / רֹאש בְּשֵבֶט בְּנֵי רַאבּ, שֶיָּאוּת/ לְסַפֵּר גַּם בְּשִיר גַּם בִּ-story / כִּי סָבָם הוּא הָאִיש שֶפִּלַּח / אֶת תַּלְמָהּ הָרִאשוֹן, הַהִיסְטוֹרִי / שֶל אַדְמַת פֶּתַח-תִּקְוָה, וְכָךְ / בְּדִיּוּק גַּם נִרְמַז בָּהּ בְּשֶפֶךְ / דִּבְרֵי-שְבָח בַּפּוֹאֶמָה (אוֹתָם / לֹא קָלַט וִיסְלֶרֵנוּ – לְהֶפֶךְ, / הוּא כִּנָּם "דִבְרֵי בֶּלַע"), וְתָם / שֶכָּמוֹהוּ שָכַח לְהַזְכִּיר גַּם / שֶאֲפִלּוּ נֶכְדּוֹ שֶל חוֹרֵש / אוֹתוֹ תֶלֶם הִיסְטוֹרִי הֵעִיר גַּם / (וְצָדַק!) שֶהַיֹּשֶר דּוֹרֵש / לְצַיֵּן אֶת קוֹדְמָיו כָּאן, שֶהֵמָּה / מְיַסְּדֵי מוֹשַבְתּוֹ, בְּלִי לַחְטֹא / לָאֱמֶת, כָּךְ שֶאֵין בַּפּוֹאֶמָה / שוּם "דְּבַר בֶּלַע" אוֹדוֹת מִשְפַּחְתּוֹ / אֶלָּא דַוְקָא סִימְפַּטְיָה גְמוּרָה פֹּה / לַאֲבוֹת הַ"חָאמוּלָה" שֶלּוֹ, / אַךְ חַסְרֵי הֲבָנַת הַנִּקְרָא פֹּה / לֹא יַבְדִּילוּ בֵּין "כֵּן" וּבֵין "לֹא" / כִּי כָּל-כָּךְ לְהוּטִים הֵם לִרְמֹז כָּאן / עַל טָעוּת הַזּוּלָת (גַּם אִם אֵין / הִיא קַיֶּמֶת בִּכְלָל) וְלִגְמֹז כָּאן / גַּם אֶת מִי שֶפָּשוּט מְמָאֵן / לְאַפְשֵר לָהֶם זֹאת, אָח וָרֵעַ, / עַד כִּי, אוֹי לַבּוּשָה, שוֹכֲחִים / הֵם מֵרֹאש (אֲבָל גַּם לְמַפְרֵעַ) / מָה שֶבּוֹ הֵם סוֹפְסוֹף נוֹכָחִים:/ כִּי חִצָּם בְּטַרְפָּם לֹא פּוֹגֵעַ / וְלַמְרוֹת שֶרִירָם מַמָּש זָב / מֵרֹב חֵשֶק לִגְמֹז – הוּא יוֹדֵעַ / בְּהֶחְלֵט אֵיךְ לִגְמֹז אֶת גּוֹמְזָיו...
 
אהוד: מפי בני-משפחתי, וכך גם הבאתי בספרי "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא", במקור שפירא לא סתם אמר חרא (ולא בררה) אלא, כנראה באולם "היכל" במושבה ובהשפעת האידיש שבה שלט טוב יותר מאשר בעברית: "אתם נוער אתם? אתם חְרֵא!"