הִיא הָיְתָה מְקַפֶּלֶת-מִצְנָח קְטַנְטַנָּה
וְעֵינֶיהָ רָדְפוּ אַחֲרָיו.
וּשְנֵיהֶם, כְּזָרִים בַּחֲדַר-הַמְתָּנָה,
מֵעוֹלָם לֹא הֶחְלִיפוּ מִלָּה רִאשוֹנָה
וַאֲפִלּוּ שָעָה טֶרֶם קְרָב.
 
אַךְ בַּיּוֹם בּוֹ צָנַח הוּא עַל דְּיוּנוֹת-הַחוֹל
וּבִפְגֹּעַ בּוֹ פֶּתַע צְרוֹרוֹת הַזְּחָלִים
הִיא צָנְחָה מִשֻּלְחַן-הַמְקַפְּלוֹת, מֵרָחוֹק,
כִּי הָיָה גַם לִבָּהּ, בֵּין קִפְלֵי מִצְנָחוֹ,
מְקֻפָּל לְכַמָּה קִפּוּלִים.
 
כֵּן-כֵּן, קִפּוּל מִצַּד יָמִין
וְעוֹד קִפּוּל אֶחָד מִשְּׂמֹאל
וְהַקְּפָלִים – מַמָּש כָּמוֹהָ – יְשָרִים
וְתַאֲמִין לֹא תַאֲמִין,
אֲבָל תָּמִיד, כִּכְלוֹת הַכֹּל, 
הָיְתָה זוֹכֶרֶת לְהַדֵּק אֶת הַקְּשָרִים.
 
בִּמְרוֹמֵי הֶלִיקוֹפְּטֶר, עַד תֵּל-הַשּוֹמֵר,
בֵּין קִפְלֵי אֲלֻנְקַת-הַשֵּרוּת,
הוּא דִמְדֵּם עַל צְנִיחוֹת... וְגוֹמֵר... וגוֹמֵר...
אַךְ עוֹד אִיש לֹא שָמַע אוֹתוֹ פַּעַם אוֹמֵר
מִי צָנַח עַל לִבּוֹ הַשָּׂרוּט.
 
אֲבָל יוֹם אֶחָד, פֶּתַע, הֵבִין כִּי תָבוֹא
בִּמְאֻחָר אוֹ מֻקְדָּם – וַחֲבָל עַל מִלִּים –
עֵת נִכְנַס הָרוֹפֵא הַתּוֹרָן בְּטוּבוֹ
וְהִנִּיחַ לוֹ פֶּתֶק סָמוּךְ לִלְבָבוֹ,
מְקֻפָּל לְכַמָּה קִפּוּלִים.
 
כֵּן-כֵּן, קִפּוּל מִצַּד יָמִין
וְעוֹד קִפּוּל אֶחָד מִשְּׂמֹאל
וְהַקְּפָלִים – מַמָּש כָּמוֹהָ – יְשָרִים
וְתַאֲמִין לֹא תַאֲמִין,
 אֲבָל תָּמִיד, כִּכְלוֹת הַכֹּל, 
 הָיְתָה זוֹכֶרֶת לְהַדֵּק אֶת הַקְּשָרִים.
 
בַּבָּסִיס מֵעוֹלָם לֹא עָשֹוּ לָהּ צָרוֹת
אִם צָנְחָה אֵלָיו, כָּכָה אוֹ כָּךְ,
לְקַפֵּל לוֹ בִּשְעוֹת-הַבִּקּוּר הַקְּצָרוֹת
(בִּשְתִיקָה, בְּבוֹדֶדֶת וְגַם בִּצְרוֹרוֹת)
אֶת לִבָּהּ שֶנִּפְתַּח כְּמִצְנָח.
 
הוּא הָיָה מִצְטַחֵק וְלוֹחֵש: "אֵין דָּבָר"
וּמַרְשֶה לָהּ לִתְלוֹת, לְעֵינֵי הַחוֹלִים,
אֶת הַגֶּבֶס הַצַּח עַל חִוְרוֹן-הַצַּוָּאר
בִּמְשֻלָּש שֶל עֶזְרָה רִאשוֹנָה, שֶעָבַר
עַל בִּרְכֶּיהָ כַּמָּה קִפּוּלִים.                                                   
 
כֵּן-כֵּן, קִפּוּל מִצַּד יָמִין
וְעוֹד קִפּוּל אֶחָד מִשְּׂמֹאל
וְהַקְּפָלִים – מַמָּש כָּמוֹהָ – יְשָרִים
וְתַאֲמִין לֹא תַאֲמִין,
אֲבָל תָּמִיד, כִּכְלוֹת הַכֹּל, 
הָיְתָה זוֹכֶרֶת לְהַדֵּק אֶת הַקְּשָרִים.
 
וּבַלַּיְלָה הָיְתָה מְכַסַּתְהוּ מִקֹּר
בִּשְׂמִיכַת-חַיָּלִים אֲפֹרָה
וּמְסַפֶּרֶת לוֹ אֵיךְ, עוֹד הַבֹּקֶר, עִם אוֹר
הִיא קִפְּלָה לוֹ מַדִּים חֲדָשִים וַחֲגוֹר
וְחָלְמָה שֶיָּקוּם בִּמְהֵרָה.
 
וּכְשֶקָּם וְחֻפַּת-הַמִּצְנָח הַנָּאוָה
טִלְטְלָה אוֹתוֹ שוּב בְּשָמַיִם כְּחֻלִּים
הוּא צָנַח אֶל יָדֶיהָ צְנִיחַת אַהֲבָה
כִּי הָיָה לְבָבוֹ מְקֻפָּל בִּלְבָבָהּ
בְּכַמָּה וְכַמָּה קִפּוּלִים.
 
כֵּן-כֵּן, קִפּוּל מִצַּד יָמִין
וְעוֹד קִפּוּל אֶחָד מִשְּׂמֹאל
וְהַקְּפָלִים – מַמָּש כָּמוֹהָ – יְשָרִים
וְתַאֲמִין לֹא תַאֲמִין,
אֶלָּא שֶכָּאן, כִּכְלוֹת הַכֹּל,
כְּבָר לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לִבְדֹּק אֶת הַקְּשָרִים...
 
(מתוך "בּשש אחרי המלחמה")