כאשר בטעות החליף אהוד בן עזר את שמי לנעמן בלקינד, הייתי בטוח שזו סתם טעות פרוידיאנית, לא העליתי על הדעת שבאמת קיים עדיין מאן דהוא הנושא שם זה. אני רגיל לכך שבגלל נדירות השם תמיד מעירים לי: נעמן בלקינד או נעמן דילר. בהומור כתבתי לאהוד שאני לא נמנה על "הבועזים". ומיד האשים אותי נעמן בלקינד בפשיזם ואילו עתה [גיליון 509] הוא מאשים אותי (ואת שכמותי) שהטפנו שסטאלין הוא "שמש העמים", דבר שכמובן לא אני (ולא שכמותי) מעולם עשו. (אחרים אולי כן).
"הבועזים," כותב בלקינד, "לא האמינו באף אחת מהאידיאולוגיות." בזה הוא צודק. אחת מטענותיו של מרקס היתה  ש"האלוהים של היהודי זה הממון." ובאמת "הבועזים" האמינו רק בדבר אחד – בכסף, עשיית רווח, וניצול. "הבועזים" העדיפו תמיד עבודה ערבית זולה. רדיפת הבצע שלהם גרמה לחיזוק היישוב הערבי בארץ ומנעה הקמת משק עברי עצמאי.
על טענת איכרי המושבות כי הם בונים את הארץ כתב י"ח ברנר: "צודקים, כמדומה, האומרים להם: 'לא, באל"ף רבתי! זה – לא! בונים אינכם! דרככם, בועזים, דרך-ההריסה, דרך ההתנגדות לרעיון ישוב-ארץ-ישראל, זאת אומרת: לרעיון הצורךְ בהתרַבּוּת, התגברות והתבצרות שׁל חיים עבריים בארץ-ישראל.'"
 
[אהוד: אתה צריך לבקש סליחה מאיכרי המושבות של העלייה הראשונה ומצאצאיהם על דברי ההבל שכתבת עליהם כאן – "רדיפת בצע"! – גם את ברנר תלשת כאן מהקיטרוג שלו על כלל היישוב היהודי בארץ-ישראל, יישוב מסכן שוודאי היו בו פגמים בלי סוף, שלא להזכיר את דבריו הנוראים של ברנר על הערבים. לך לבתי הקברות של אנשי העלייה הראשונה, גם אלה שמתו בילדותם ובצעירותם בקדחת – ותתנצל בפניהם על שהיו להם שנים אחדות של רווחה יחסית, כלכלית-פרדסנית, בין הכישלונות הראשונים בחקלאות וקורבנות הקדחת לבין האסון של מלחמת העולם הראשונה!]
 
2. הכיסא הנמוך – צדק פואטי
מעשה האיוולת של סגן שר החוץ אילון, הושבת השגריר התורכי על ספסל נמוך על מנת להשפילו הוא אווילות פוליטית, אבל יש בו צדק פואטי. אחד מהחוקים הגזעניים של האיסלם אומר שהיהודים, הנוצרים, והשומרונים, חייבים להיות "בני חסות" (ד'ימים) מושפלים של המוסלמים. ("והיו שפלים" קוראן סורה 9 פסוק 29) חוקי ההשפלה קובעים בין השאר שאסור שראשו של יהודי יהיה גבוה מזה של המוסלמי. לכן למשל נאסר על יהודים לרכב על סוס או גמל. נאסר עליהם לבנות בית גבוה מזה של המוסלמי וכיו"ב. בנוסף "בן החסות" המושפל מחויב לשלם למוסלמים ג'יזיה (מס גולגלת). והנה דרך גביית הג'יזיה:
"ביום שנקבע לדבר חייב הד'ימי - בין נוצרי ובין יהודי להתייצב בגופו ובעצמו, ולא על-ידי סוכן, בפני האמיר האחראי לגביית הג'יזיה. זה האחרון חייב לשבת על כיסא גבוה בצורת כס-מלכות; הד'ימי יצעד קדימה והוא נושא את הג'יזיה באמצע כף-ידו, וממנה יקחנה האמיר בהיות ידו מלמעלה וזו של הד'ימי למטה. ואחרי הדבר הזה יכה האמיר את הד'ימי על ערפו באגרופו; איש יעמוד ליד האמיר לגרש את הד'ימי חיש-מהר; אחרי-כן יצעדו ד'ימי שני ושלישי קדימה למען יעשו להם כאשר עשו לקודמם, וכמוהם כן כל הבאים אחריהם. הכל יורשו להתענג על המחזה הזה. אף אחד למן הד'ימים לא יורשה להסמיך צד שלישי לשלם את הג'זיה על מקומו, כי חובה עליהם לשאת את ההשפלה הזאת בעצמם: כי אולי סופם להאמין יאללה ובנביאו ובכך ייגאלו מן העול המאוס הזה." (אל עדאוי, משפטן מוסלמי-מצרי, מובא בספר: בת יאור, הד'ימים בני חסות, י-ם, 1986)
יש צדק פואטי בכך שירגישו פעם המוסלמים את טעם ההשפלה בה זיכו אחרים.