אנחנו כבר כיובל שנים בשוק הספר והספרות העברית וקובעים בביטחון מלא כי הצעת החוק "להגנת הספרות והסופרים בישראל" של ח"כ ניצן הורביץ שעיסוקה בסופר, בספר, במו"ל ובמו"ס העברי – אינה אלא קשקוש מקושקש ופופוליסטי המוכיח שהמציע אינו מבין דבר וחצי דבר בשוק הספר העברי ובמצב הסופרים בישראל, ופועל לא "למענם" אלא נגדם!

מאחר שממילא יש "עודף ייצור" של ספרים בישראל, הרי שאם יתקבל החוק – ישלמו רוב הסופרים והמוסדות יותר עבור הדפסת ספריהם בידי המו"לים (שזה לידיעתכם חלק מהמצב האמיתי!), הספרים יימכרו בפחות עותקים, ותמלוגי הסופרים ייעלמו כמעט לגמרי. אבל אצלנו נפלטו מפי שרת התרבות לימור לבנת שטויות נחרצות כגון: "כיום סופר עובד על ספר 13 שנה ולבסוף מרוויח 6,000 שקל בלבד!" – לעיתים לימור עובדים גם יותר או פחות שנים וגם משלמים למו"ל אבל מקבלים כלום תמלוגים – כי הספר לא מעניין יותר מחמש מאות קונים.

נעשה חשבון. המצב כיום: מחירו הנקוב של ספר 100 שקלים. מהם 50 שקלים או 50% הולכים למפיץ כגון רשת סטימצקי או צומת. הסופר מקבל בין 10% ל-15% ממחיר המחסן שהוא 50 שקלים, כלומר בין 5 שקלים ל-7.5 שקלים לעותק.

ואם הספר נמכר במבצע במחיר 20 שקלים. המו"ל מקבל 10 שקלים (50%) לעותק מהם עליו לשלם לסופר בין שקל לשקל וחצי ונותר בידיו החזר הוצאות ייצור בסך 9 או 8.5 שקלים, שזה לא נורא אם הספר היה רב-מכר וכבר שילם את עצמו, וזה עדיין הרבה לעומת 1 שקל לעותק או פחות, שיקבל אם ישלח אותו לגריסה.

לפי הצעת החוק החדש: אם מחירו של ספר 100 שקלים. מהם 50 שקלים או 50% הולכים למפיץ כגון רשת סטימצקי או צומת. הסופר מקבל 8% ממחיר הספר, כלומר 8 שקלים, למו"ל נותרים הוצאות ייצור בסך 42 שקלים, שזה לא שונה בהרבה מהמצב הקיים לגבי ספר חדש.

אבל מה קורה אם הספר נמכר במבצע במחיר הנחה חדש של 20 שקלים? המו"ל מקבל 10 שקלים (50%) לעותק, מהם לפי הצעת החוק החדשה עליו לשלם בכל מקרה לסופר 8% מהמאה – כלומר 8 שקלים, ונותר בידיו החזר הוצאות ייצור בסך 2 שקלים!

זה רציני?

ונשאלת השאלה איך ניצן טיפש אחד, בעזרת כמה סופרים יהירים, בכיינים ולא חכמים – מצליח לגלגל חוק אבסורדי שכזה, שאין לו שום קשר למצב הספר העברי, לדרכי כתיבתו ולדרכי שיווקו – חוק שרק מזיק לספר!? חוק שמנוגד לכל החוזים שחתמו ושחותמים הסופרים עם המו"לים – חוזים המותירים ובצדק בידי האחרונים את קביעת מחיר הספר וקובעים גם את אחוזי התמלוגים של הסופרים, בהסכמת הסופר ועל פי כושר מיקוחו! שום חוק רטרואקטיבי לא ישנה את המצב המשפטי הזה, הקיים גם במדינות מתוקנות אחרות שבעולם!

אם יתקבל החוק המיותר והלא-חוקתי הזה, מי שירוויח ממנו יהיו מפעלי נייר חדרה, שיקבלו באפס מחיר כמות גדולה יותר של ספרים חדשים לגריסה!

ואם ניצן דואג לפרנסתם של הסופרים העבריים, שכביכול מקופחת בגלל מבצעי ההוזלות – שימצא להם כלות עשירות שתפרנסנה אותם או סוכני-תרבות ספרותיים שיהפכו את ספריהם המשעממים-לעיתים לרבי-מכר שבזכותם יקבלו פרופסורות באוניברסיטאות, פרסים, והרצאות יקרות בארץ ובחו"ל! – או שיחייב בחוק כל אזרח ישראלי לקנות כך וכך ספרי קריאה עבריים בשנה, ויקבל עליהם תמורת קבלות זיכוי או ניכוי ממס הכנסה!

ואם הוא באמת רוצה להיטיב עם הסופרים, שיפעל יחד עם לימור להגדיל את הקצבת הסכום המגוחך השנתי המחולק למאות סופרים עבור שאילת ספריהם בספריות הציבוריות!

אמר לנו פעם הסופר אריה ליפשיץ: "מי שמבקש להתפרנס מן הספרות – סופו שהוא מתבזבז או מתבזה!"