12.6.03. שבת. אוקספורד. קורנמארקט סטריט. הרחוב הראשי ההומה שורץ תעמולה פלסטינית. איש אנגלי חייכן וקצת תימהוני מחתים על עצומה למען שתי מדינות דמוקראטיות, פלסטין וישראל. ליד דוכן של שתי הנשים ניצב דוכן הסברה מוסלמית, אבל שם ישראל אינו מובלט בו.
שתי הנשים החלו מיד לנסות לדבר איתנו כי חשבו שאנחנו תומכים בהן. מצאו עם מי. חבל שלא רשמתי מיד את כל השיחה. אלה בדיוק השיחות שמהן נמנעתי עד כה, ולא רציתי עימותים פומביים כמו בלונדון, כדי שלא אתרגז לשמוע את הצביעות. על כל פנים, יהודית אשתי שאלה מדוע הן לא מציגות תמונות של הקורבנות הישראליים בפיגועי הטרור, רק את הפליטים הפלסטינים, ואז אחת הנשים עונה לה שהלב שלה עם הפלסטינים – "מי הארט איז ויב דה פלסטיניינס!" – ומציעה ליהודית לעמוד לידה ולהסביר את העמדה הישראלית. וכמובן ששרון וממשלת ישראל אשמים בכול.
אני אמרתי לזו שמולי את הדברים הרגילים שלי – שמחוץ לסיום הכיבוש יש גם הנושא של זכות השיבה, וכי הערבים טרם השלימו עם קיומה של ישראל וכי אם רק יוכלו להתגבר עלינו, לא יהססו להשמיד אותנו.
יהודית מצידה שואלת את האישה שמולה אם תוכל לערוב לה שאחרי שיוסר הכיבוש – לא יהיה טרור וישראל תחיה בביטחון. זה מסוג השאלה שגם לאדוארד סעיד המנוח לא היתה עליה תשובה – מי יבטיח את גורל המיעוט היהודי במדינת פלסטין הדמוקראטית, שתכלול את כל שטחי ארץ-ישראל או רוב ערבי בישראל שבתוך תחומי הקו הירוק?
אבל שום דבר לא משכנע את שתי הנשים הללו, שניראה כי האורגזם האחרון שהיה להן אירע כאשר הפגינו נגד המלחמה בוויטנאם. אני מסיים את השיחה במין דיאלוג כזה:
"את עוד תראי, גברת, שהאינתיפאדה תבוא גם אליכם. הלא את הפרלמנט שלכם כבר הקיפו במחסומים של בטון! יום אחד אתם תהיו בדיוק במצב שלנו מול העולם המוסלמי."
"אם האינתיפאדה תבוא לכאן, זה הכול בגללכם, בגלל הכיבוש, בגלל שרון וממשלת ישראל!"
"גברת," הרמתי קול, "את פשוט שונאת את ישראל, ושונאת את היהודים!"
והסתלקתי.
בתוך הוויכוח הן כמובן שירבבו כטענת-חיזוק את המילים המוּכּרוֹת: "אנחנו אומרות בדיוק מה שגם ישראלים אומרים!" – ואכן, לצד הדוכן יש מפה בולטת של ההתנחלויות, על רקע חום, כאשר שטחי ישראל עצמה מצויינים בצהוב של מידבר, ללא שמות של יישובים. ומי חתום למטה, גם בעברית באותיות בולטות, כיוצרה של המפה? אירגון "בצלם"! כישראלים הם מספקים חומר לדוכני תעמולה שתומכים במי שרוצים להשמיד בדרך זו או אחרת את ישראל! אני מתאר לעצמי שאילו הפרופסור היהודי א. ש. מאוקספורד היה עומד שם, הוא לא היה מזדעזע מהטיעונים של האנגליות הפלסטיניות האלה, זאת בלשון המעטה.
 
כל פעם שירדתי לתחתית בלונדון, אמרתי ליהודית שזוהי הפקרות ושאני מפחד. שבתל-אביב הרבה יותר בטוח. שאין דבר קל יותר מאשר לרדת עם מזוודה או תיק של חומרי נפץ יחד עם הזרם הבלתי-פוסק של עשרות ומאות אלפי הנוסעים בני כל הצבעים והלאומים, שאיש אינו בודק אותם בכניסה. שלא צריך אפילו מתאבד. רק לרדת במדרגות הנעות, להשאיר תיק ובו פצצה ולהסתלק.
מה המסקנות מן הפיגוע?
יש לחדש ולהרחיב את החרם של ארגון המרצים האקדמאים הבריטי על המרצים בכל האוניברסיטאות בישראל – שהרי ברור שאם הגזענות והכיבוש הישראליים לא היו פוגעים במוסלמים ומרגיזים אותם –  הם לא היו מפוצצים את האנגלים!