ידידיי מעונת האבטיחים שעברה (ראה גיליון 43, "רקוויאם לאבטיח המל"לי") – מר עומר זיידאן, סגן מנהל שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע) ומנהל מחלקת הירקות במשרד החקלאות, ומר שמשון עומר, מומחה בכיר במחלקה זו, הזמינו אותי לתצוגת זני קישואים מטיפוסים שונים, שנערכה ביום רביעי, 29.6, במשרד החקלאות בבית דגן. התצוגה נערכה בחסות שירות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ומינהל המחקר החקלאי במרכז וולקני.
טוב מראה עיניים מקריאת עיניים. ידידי מר שאול חומסקי, לשעבר מומחה בכיר למטעים במשרד החקלאות, שעימו באתי לתצוגה המרהיבה – צילם את הקישואים ושלח לי 8 תמונות צבעוניות באי-מייל. כל החפץ לקבל אותן, כאיור לכתבה, יפנה לאי-מייל של "חדשות בן עזר" וייענה. מדיניות המכתב העיתי היא שלא לצרף מראש תמונות וקובצי תמונות כדי שלא להכביד על המקבלים, שגם כך אחדים מהם אינם מצליחים לקלוט את המכתב העיתי מאחר שהתא שלהם אצל השרת כבר מלא עד אפס מקום.
 
 *  נפתח בקישוא הארוך, שכינויו קישוא רגיל, מזן צוק, והוא ירוק בהיר ומתאים לבישול כללי. אלה הקישואים הזכורים לנו מילדותנו, מלפני יותר מיובל שנים, אף כי ד"ר הרי פָּרִיס, שאם הבנתי נכון הוא גנטיקאי העוסק בהשבחת ירקות, ובית-גידולו שלו היה בארה"ב – סבור שגם קישואים אלה חדשים יחסית לעומת הקישוא מהזן הבא, מטיפוס בלדי –Vegetable Marrow, שגם הוא מכונה קישוא רגיל, הזן 247, מתאים מאוד למילוי בבישול, והוא קצר, כרסתני דמוי אגס, וצבעו ירוק בהיר.
יכולתי לספר לו שבילדותנו לא כל כך אהבנו קישואים, סלק (חמיצות), כרובית, חצילים, ושאר ירקות מבושלים, והסיבה לשינוי הטעם שלנו קשורה אולי בשיפור המתכונים כיום לעומת אלה של אימהותינו המזרח-אירופיות או בהתפתחות הטעם שלנו בירקות מבושלים. אימהותינו לא שמעו, למשל, על קוּסָה מַחֲשִׁי. 
 
* הקישואים הבאים שראינו הם מטיפוס צוקיני (זוקיני) קורז'ט, הכינוי שלהם צוקיני (אולי כי הביטוי זוקיני, ולא צוקיני, שייך לשפה האנגלית. בדרך-כלל באנגלית האות Z מבוטאת ז (Zucchini  במילון הוא "קישוא ירוק"). הזן – נוצ'ה, והם מתאימים לבישול כללי. צבעם ירוק-כהה והם ארוכים ודקים יחסית, ומרבים להשתמש בהם באירופה ובייחוד באיטליה. בארץ כבר אפשר לראותם בחנויות בשנים האחרונות.
 
* הקישוא מטיפוס הצוקיני הצהוב, כינויו גולדי, הזן שלו גולדן דאון, המרקם מוצק ויבש, והוא מתאים לפשטידות, לאנטיפסטי, ל"מוקפצים", לטיגון כמו שניצל ולדעתי גם לקישוט. זהו קישוא ארוך כמו הקישוא הרגיל אבל המיוחד שבו שכולו צבע צהוב משגע ביופיו, והעוקץ ירוק חזק, ממש יצירת אמנות מן הטבע. והמיוחד בזן הזה, גולדי, שהוא פיתוח ישראלי של ד"ר הרי פריס, שגם מסביר שאף כי יש זנים דומים בחוץ-לארץ, הנה לזן הישראלי נוספו תכונות חשובות של ערכי מזון ובריאות. אם איני טועה גם פיתוחים ישראליים אחרים כאן הם של ד"ר פריס.
 
* מכאן אנו עוברים לקישוא מטיפוס פָּטיסון, שכינויו כוכבון צהוב והוא מזן סאנברסט, ומתאים במיוחד למילוי עם גבינה. זהו קישוא קטן ושובב שמושך את העין. הוא צהוב וצורתו – למטה גביע עגול פחוס ולמעלה כוכב משונן, עגול כמובן, ובמרכזו כתם ירוק עז, במקום שהיה העוקץ. שים אותו בגביע נייר עגול ויחשבו שזו עוגה עשוייה ביד אמן. והצבעים – א-לה-פרובאנס, ואן גוך היה משתגע. אפשר להתייחס לד"ר פריס ממש כמו אל אמן. והיצירה שלו יותר נעימה מהרבה מיצגים.
 
* והנה אנחנו מגיעים לטיפוס נוסף של צוקיני קורז'ט, שגם כינויו צוקיני (ואולי זוקיני), והזן הוא "מכלוא 663" כלומר פיתוח ישראלי, שגורם לכך שצבעו יהיה ירוק חזק יותר ואחיד, כמעט כמו מלפפון. והוא מתאים לבישול כללי ממש כמו הזוקיני הרגיל. הגדרתו: קישוא גלילי קלאסי, מתאים למיגוון רחב של מתכונים. מראה אלגנטי במיוחד: הקליפה מבריקה בצבע ירוק עז-כהה ביותר.
 
* הקישוא מטיפוס קוקוצלה, כינויו – קישוא איטלקי, והזן הוא "מכלוא (היבריד) 629" ויש לו מראה מיוחד, המורכב מצורתו הארוכה והדקה, ומפסים ירוקים כהים, ובהירים, לאורכו. תכונתו החשובה ביותר היא טעמו העשיר במיוחד, והמראה והטעם מזכירים את הקישוא האיטלקי המקורי. מתאים מאוד לבישול, לאידוי ול"מוקפצים". אני הייתי מנסה אפילו לכבוש אותו כמו בהחמצת מלפפונים, שעליהם מספרת בגיליון זה הגברת בת אם המושבות.
 
* טיפוס קישוא פטיסון נוסף, כינויו כוכבון ירוק, והזן הוא "מכלוא 1450", קישוא עגול, קטן, ירוק-כהה, מבריק, משתמר יפה, פחוס ומוצק; הוא תאומו-בירוק של הכוכבון הצהוב השובב, צירוף צורת גביע פחוס למטה וכוכב משונן למעלה. מתאים למילוי עם בשר, ולכבישה. שמשון עומר נזכר שראה ברוסיה קישואים כבושים כמו אלה. אך קשה לדעת אם כובשים אותם במלח, כמו כרוב לחורף במזרח אירופה, או כהחמצת מלפפונים.
 
* הטיפוס הבא הוא קישוא עגול, כינויו: עגול בהיר, והזן – שחר, הוא מתאים למילוי עם בשר ואורז, וצורתו פסים ירוקים דקים, בהירים.
 
* קישוא עגול מטיפוס נוסף מכונה עגול כהה, הזן – אייט בול, מתאים למילוי עם בשר ואורז, והוא קטן ככדור כמו קודמו ורק שהירוק שלו כהה יותר.
 
* הטיפוס האחרון הוא קישוא עגול, שכינויו – עגול צהוב, והוא מזן ואן בול, צבעו צהוב והוא דקורטיבי להפליא בזכות כתם ירוק כהה עז ועגול שבמרומי פיטמת העוקץ, כמטבע החום של עור  סביב לפיטמה בשד לבן, צעיר ויפה, והוא מתאים למילוי עם גבינות.
 
הזנים שנזכרו כאן נבחרו כזנים מייצגים, ויש כמובן עוד מיספר זנים בכל טיפוס קישוא שנכלל בתצוגה. כל הקישואים גודלו בתחנת הניסיונות לכיש. מחוץ להם היתה גם תצוגה של פרחי-קישואים למילוי עם בשר טחון וחומרים אחרים, מבושלים או אפויים, דבר שממש מתבקש למרבית הקישואים שבתצוגה. טעמנו מהפרחים באחת החתונות, ונכבשנו. גם למדנו משהו חדש: שיח הקישואים הוא דו-מיני, יש פרחי קישואים זכריים ויש נקביים. אלה מפרים את אלה. ומה ההבדל, אצל הנקביים רואים בהמשך לעוקץ הפרח, שחלה קטנה, ירוקה, ומהי? בייבי-קישוא. אז דעו לכם – אינכם אוכלים סתם קישואים אלא שחלות מבוגרות של פרחי קישואים נקביים.
והיתה גם תצוגה של אריזת קישואים לייצוא. באקלים מבוקר של בין עשר לעשרים מעלות צלסיוס הם יכולים להחזיק במצב מצויין עד שנים-עשר יום, שזה מספיק גם לייצוא זול יותר לאירופה, דרך הים.
ולא רק הקישואים, גם לאנשים של משרד החקלאות, ולמבקרים החקלאים בתצוגה, יש ניחוח של זן מיוחד, ארצישראלי, שורשי כצנון עיקש, מחוספס כסלק וחייכני כמו הקישוא כוכבון צהוב.