לא נוח לי להסכים עם עורך "חדשות בן עזר". הסכמה כזו איננה "מצטלמת" טוב. אף על פי כן, אני מוכרח לציין שאני מחזק את ידיך בעניין השמות העבריים (תגובתך לדבריה של דבורה קוזוינר, גיליון 519):

אינני מבין מדוע יהודים היו צריכים לעלות לארץ, אם התכוונו שכאן תהיה האווירה והווי של גלות. אנשי העלייה השנייה והשלישית, שהיה לי המזל להכיר אותם אישית, ואשר היו נפילים בעיניי, האמינו באמונה שלימה שהציונות היא מהפכה, שבלעדיה – היינו ממשיכים להירקב בגלות תוך ציפייה למשיח. מי שעלה לארץ, מתוך אידיאל, או כפליט, הרי התכוון בסתר ליבו להיגאל מיוון המצולה של הגלות. אחד סימנים המובהקים להסכמה עם המהפכה ההכרחית הזו הוא שינוי השם לשם עברי. לא היה שום חטא בדרישה של הוותיקים מהעולים החדשים לקבל את הסממן החיצוני הזה בנתיב לישראליות. אינני מבין את הישראלים המבקשים שארץ-ישראל תהיה כמו עיראק, מרוקו, תימן או פולין. האם היו מוכנים היום לחיות שם? מדוע צריך לקדש דווקא את השמות שהגויים אילצו אותנו לשאת (הרי בקיסרות האוסטרית ובקיסרות הרוסית הנפיקו שמות משפחה בסרט הנע!).

לי אישית, אין שום געגועים לארץ מוצאי (רומניה), לא לפוגרומים שעשו ביהודים, לא לתרבות שלהם, ובוודאי לא לשם שהדביקו השלטונות לאבות אבותיי. צר לי מאוד על מי שרואה בשמות כאלה ערך מקודש.

שלך,

משה גרנות

אהוד: בשעתו אמר לי פנחס שדה שהוא מאוד לא מרוצה מכך ששינה בשעתו את שמו מפלדמן לשדה ואילו היה בידיו הדבר כיום היה קורא לעצמו – פנחס מן האדמה.