תגובה ל"ברגל ימין", ynet 21.2.10, שסורבה בתירוץ שאינם מפרסמים מאמרים של בעלי טור קבועים בעיתונים אחרים ("ישראל היום")
כשיוסי ביילין כיהן כסגן שר החוץ, הוא ביטל את תחום ההסברה במשרד, בטענה שאין בכך צורך. אין צורך בהסברה טובה, טען ביילין, אלא במדיניות נכונה. המדיניות הנכונה יודעת להסביר עצמה ממילא. את תוצאות המדיניות הנכונה אנו חווים היטב, ב-17 שנות השלום והשקט מאז אוסלו. הנזק החמור של מחדל ההסברה המתמשך, פוגע קשות בתדמיתה של ישראל בדעת הקהל העולמית וכתוצאה מכך במעמדה המדיני של ישראל.
היטיב נתניהו לעשות, כאשר הקים את משרד ההסברה. במאמר "ברגל ימין" תקף ynet את אתר האינטרנט של המשרד, הגחיך אותו ויצא חוצץ נגד מסריו. המסר המרכזי של הכתבה הוא שהמסרים של האתר אינם מבטאים את הקונסנזוס הלאומי בישראל, אלא את האגף הימני של החברה הישראלית. מן הדוגמאות מתוך האתר אותן תוקף המאמר, ניתן להבין מה מקפיץ את כותבי המאמר – האתר מציג את צדקת הציונות, את צדקתה של מדינת ישראל בסכסוך הישראלי ערבי, את זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל.
ביקורת זו מעלה שתי שאלות. האחת, האומנם אין קונסנזוס על צדקתנו בסכסוך המזרח תיכוני, ואם לא – על מה יש בתוכנו קונסנזוס? השאלה השנייה היא – האם נכון שההסברה הישראלית תעסוק בסוגייה הזאת?
אתחיל מהשאלה השנייה. המאבק ההסברתי בינינו לבין הערבים אינו מאבק רגיל בין שני צדדים בסכסוך המציגים טיעונים בפני דעת הקהל. הסוגיה המרכזית במאבק היא שאלת הלגיטימיות של עצם קיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל. לב הקמפיין האנטי ישראלי הוא הדה-לגיטימציה של עצם קיומה. שטיפת המוח בת עשרות השנים, שהתעצמה בשנים האחרונות, שמנהלת קואליציה בלתי קדושה של הפלשתינאים, האסלאם הרדיקאלי, גורמי שמאל רדיקלי באירופה, ימין אנטישמי וניאו נאצי באירופה בסיוע של גורמי שמאל רדיקלי בישראל, כשמולה אלם ושיתוק ישראלי מתמשך, יצרה מצב המחייב את ישראל לשוב לא"ב ולהציג את צדקתה, את צדקת קיומה, את צדקת מאבקה, את צדקתה בסכסוך המזרח תיכוני. מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל מתבטא בעלילות ושקרים, כמו עלילת הריגתו של הילד א-דורה, עלילת סחר באיברים בידי משלחת ישראל בהאיטי וכמו עלילת "פשעי המלחמה" של ישראל במבצע "עופרת יצוקה". ביטוי אחר הוא קעקוע מן היסוד של הלגיטימיות הציונית, והצגת מדינת ישראל כפרוייקט קולוניאלי גזעני אפרטהיידי.
מול המתקפה הזאת, על ישראל להתגונן בשתי דרכים – התקפה והגנה. התגובה ההתקפית, היא חשיפת הרשע והפשע של המשטרים הרודניים העומדים מולנו וחשיפת הצביעות של התוקפים אותנו בעולם, בהאשמות שווא, בנושאים שאנו יכולים לשמש דוגמה ומופת לאותן מדינות עצמן (למשל, טורקיה בכל האמור בזכויות אדם, פגיעה באוכלוסיה אזרחית ועוד). אך לא פחות חשוב מכך, מול הדה-לגיטימציה של ישראל, יש להציג את צדקתה. למרבה הצער, כתבת ynet תוקפת את משרד ההסברה, על שהצגת צדקתה של ישראל אינה קונצנזואלית.
מדינת ישראל קמה בתוקף "זכותנו הטבעית וההיסטורית", כהגדרת מגילת העצמאות. זכותנו הטבעית היא עצם זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות לאומית במולדתו, ככל עם ועם. זכותנו ההיסטורית, היא הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל. אם על כך אין קונצנזוס, על מה יש קונצנזוס?
לכאורה, לא על כך הביקורת בכתבה, אלא על כך שהאתר מציג את צדקת ישיבתנו ביהודה ובשומרון. אכן, קיימת מחלוקת בנושא זה. את המחלוקת הזו אין להסתיר. אולם גם כאן, השאלה היא מה נקודת המוצא של המחלוקת. האם נקודת המוצא היא צדקת הציונות, צדקת ישראל בסכסוך וזכותנו על הארץ, או היותנו כובשים קולוניאליסטים ותוקפנים? על פי נקודת המוצא השנייה, אין לנו זכות בכל מקום בארץ-ישראל ואין זכות קיום למדינת ישראל. על פי נקודת המוצא הראשונה, יש מחלוקת בתוכנו האם ועד כמה לממש את זכותנו, והאם ועד כמה אנו מוכנים לוותר על חלקי ארץ-ישראל ולחלק את הארץ, למען שלום או מסיבות דמוגרפיות.
אין להסתיר את המחלוקת בתוכנו, אך יש להתמודד עם המיתוסים השקריים אודות הסכסוך. האם מי שתומך בוויתורים טריטוריאליים תמורת שלום, אינו יכול לעמוד מאחורי האמיתות אותן תוקפת הכתבה ב-ynet?
למשל, הטענה עליה מגחכת הכתבה, השוללת את המיתוס לפיו בגלל ההתנחלויות אין שלום. האם לפני היות ההתנחלות היה שלום? האם כאשר יהודה ושומרון לא היו בידי ישראל היה שלום? האם הפלשתינאים לא דחו את הצעות ברק ואולמרט לנסיגה מלאה? האם ההסברה הישראלית צריכה לאושש את המיתוס השקרי התולה את קולר הסכסוך בהתנחלות? האם אין אמת במשפט מתוך האתר אותו תוקפת הכתבה, ש"שורש הסכסוך הערבי ישראלי אינו נעוץ בגודלה של המדינה כי אם בעצם קיומה. גם ת"א וירושלים עלולות להיתפס בעיני הערבים כהתנחלויות"? המשפט הזה הוא אמת לאמיתה, זהו מסר חשוב מאוד להסברה הישראלית. אין סתירה בין מסר זה, לבין נכונות להתפשר ולוותר. אך האמת חייבת להיאמר.
איזו סיבה יש לתקוף את הצגת הזיקה של עם ישראל ליהודה ולשומרון, את הקשר ההיסטורי לאזורים אלה, את השמות העבריים הקדומים של היישובים במקומות אלה? גם מי שסבור שיש לחלק את הארץ ולוותר על אזורים אלה או מקצתם, אינו צריך להתכחש לאמת זו. אדרבא, את הנכונות הקיימת בתוכנו לוותר, יש להציג דווקא על רקע זה – כנכונות לוותר, ולא כהחזרת גזילה.
אני תומך בפשרה טריטוריאלית, מתנגד לשליטה בפלשתינאים ותומך בוויתורים עמוקים על שטחים ביהודה ושומרון המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים. אני מתנגד לגישה של "אף שעל" וסבור שההתיישבות בתוך ריכוזי אוכלוסיה פלשתינאית היתה שגיאה היסטורית. ועם זאת, אין לי שמץ של ביקורת על הכתוב באתר. אדרבא, הכתוב באתר הוא הבסיס האמיתי לקונסנזוס לאומי, המשותף למי שסבורים שעל ישראל לממש את זכותנו על כל הארץ, לבין הסבורים שעל ישראל לוותר על שטחים.
וכי מה צריך להיות קו ההסברה של ישראל, על פי ynet? האם על ישראל להסביר שהצדק הוא בטענות הפלשתינאים, שהיא תוקפנית, כובשת, גזענית וקולוניאליסטית? האם לדעת כותבי הכתבה, ההסברה הישראלית צריכה להצדיק את הדה-לגיטימציה כלפי ישראל? האם על ממשלת ישראל לאמץ קו הסברה פוסט-ציוני?
באחד משיריו האחרונים של נתן אלתרמן, המשורר הדגול שבימים אלה אנו מציינים מאה שנה להולדתו וארבעים שנה למותו, הוא חזה את הגל הפוסט-ציוני, של אובדן האמונה בצדקת דרכנו הציונית, והציג אותה כסכנה הגדולה ביותר לקיומה של מדינת ישראל:
"אז אמר השטן: הנצור הזה / איך אוכל לו. / איתו האומץ וכשרון המעשה / וכלי מלחמה ותושיה עצה לו. // ואמר: לא אטול כוחו / ולא רסן אשים ומתג / ולא מורך אביא בתוכו / ולא ידיו ארפה כמקדם, / רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק. // חוורו שמיים מאימה / בראותם אותו בקומו / לבצע המזימה!"
לנוכח ביקורת נוסח הכתבה ב-ynet, דומני שהבעיה העיקרית שלנו אינה ההסברה בחו"ל, אלא החינוך בארץ – עלינו להזכיר לעצמנו שעמנו הצדק.
2. הסברה נוסח "שלום עכשיו"
"האסטרטגיה הקלאסית היתה בנויה על שלושה מרכיבים: זמן, מרחב וכמות. הטכנולוגיה הצבאית החדשה... מעמידה תחת סימן שאלה את שלושת המרכיבים הללו: מה ערך יש לזמן אם טיל ביניבשתי יכול לחצות במשך שש דקות בלבד את המרחק שבין ושינגטון למוסקווה? מה ערך יש למרחב ולמכשולי הקרקע, שעליהם התבססה תפישת ההגנה הקלאסית – להרים, לנהרות, למדבריות – אם הטיל טס מעליהם בדרך אל היעד שנקבע לו?"
ציטוט זה לקוח מספרו של שמעון פרס "המזרח התיכון החדש", שנכתב לפני עשור וחצי. את טעמו הישן של המזה"ת החדש – אותה הזייה קוסמופוליטית אותה ניסה פרס למכור לעולם, אנו כבר מכירים היטב. גם ההערכה האסטרטגית הזו, על פיה אין היום עוד כל משמעות לשטח ולכן אין כל צורך בטריטוריה, הועמדה למבחן.
במלחמת לבנון השנייה לא נורו טילים באליסטיים ביניבשתיים. מסתבר, שניתן לשתק חצי מדינה במשך יותר מחודש ימים, באמצעות קטיושות פרימיטיביות. קטיושות אלו נורות מן השטח הסמוך לגבול. כל קילומטר שיורי הטילים נדחקים אחורה, מקטין את טווח הפגיעה. ברצועת עזה, עשה זאת החמאס עם טילי קסאם פרימיטיביים שבעתיים, לאורך שנים. בשנים האחרונות, פעמיים יצאה ישראל למלחמה, בשני המקרים בשל ירי טילים קונבנציונלי מטריטוריה קרובה.
לנוכח עובדה זו, לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית על המשפט: "אפילו בעידן הטילים הבאליסטיים, עדיין חיוני להחזיק בשטחי הגולן." יכולה להיות מחלוקת פוליטית האם ועד כמה יכולה ישראל לקחת סיכון בהסכם שלום חרף העובדה הזו. אבל החיוניות של הגולן לביטחון ישראל, גם בעידן הטילים הבליסטיים, היא עובדה שאינה ניתנת לערעור.
המשפט הזה הופיע, ובצדק הופיע, באתר האינטרנט של משרד ההסברה. "שלום עכשיו", המנהל קמפיין נגד האתר וההסברה, מכנה זאת "ימין קיצוני" ומורשת – הרב כהנא ופייגלין. לא פחות.
אך לא רק נגד המשפט הזה יוצא "שלום עכשיו". גם על הטענה המופיעה באתר, על פיה המיתוס לפיו ההתנחלויות הן הגורם לכך שאין שלום, הוא מיתוס שקרי. הרי, כידוע לנו, הפלשתינאים קיבלו את הציונות בשמחה ובברכה, את הכרזת המדינה הם קיבלו בריקודים ברחובות עד אור הבוקר, ולאורך כל השנים שררו בארץ-ישראל שלום ואחווה בין העמים, עד שהוקמו ההתנחלויות והרסו הכל. אנו גם יודעים, שעקירת התנחלויות מביאה לשלום ושלווה, כפי שנוכחנו בהתנתקות.
כן, גם נגד המשפט, המופיע באתר, המזכיר את הנסיגה המלאה ועקירת היישובים המלאה בהתנתקות ותוצאותיה, תוקפים ב"שלום עכשיו". ובצדק הם תוקפים את המשפט. הרי האם העובדה שישראל נסוגה עד המילימטר האחרון ועקרה את כל יישוביה עד היהודי האחרון, היא סיבה מספקת להפסקת ירי הטילים על האוכלוסייה האזרחית בשדרות ובעוטף עזה? האם די בנסיגה הזו כדי למנוע מהפלשתינאים לממש את זכויותיהם הלגיטימיות, כמו הזכות לירות קסאמים על שדרות?
מה צריך להיות קו ההסברה של ישראל, כדי ש"שלום עכשיו" לא יציגו אותו כמורשת כהנא ופייגלין? האם יש לכתוב בו שישראל היא כובש קולוניאליסטי וגזעני הרומס את הפלשתינאים? האם יש לכתוב בו שישראל היא האשמה בסכסוך ובעטיה אין שלום במזרח-התיכון? האם יש לכתוב בו שאירגוני הטרור הפלשתינאים הם לוחמי חופש?
כדי לנהל מסע הסברה נגד מדינת ישראל אין צורך באתר של משרד ההסברה. לשם כך יש כבר את "שלום עכשיו". הרי הם בכל מקרה ימשיכו בקמפיינים שלהם, במימון האירופי המשמן אותם. אבל האם למשלם המסים הישראלי אין זכות לממן קמפיין בעד מדינת ישראל, לשם שינוי?
אהוד: שכחת להזכיר את תמיכת הקרן לישראל החדשה, הנתמכת בכספי תורמים יהודים אמריקאים תמימים – באירגונים הפועלים נגד ישראל.
3. אזרחים על תנאי
בתגובתו למאמרי "הזאת מנהיגות?!", אישר מיכאל פואה את ההאשמה החריפה שכתבתי נגדו. פואה מודה, שבמהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר אלפי טילים נורו אל אזרחי ישראל, כאשר חיילי צה"ל חירפו את נפשם במלחמה בטרור הלבנוני, פואה הסית את חיילי צה"ל לערוק מן המלחמה. לנוכח עובדה זו, כל התירוצים וההסברים מעניינים וחשובים כקליפת השום.
בדיחתו המקורית על "הממלכתי" שימשיך לעמוד ולשיר את ההמנון כאשר מכייסים אותו, לקוחה מתוך מאמר שכתב זאב ז'בוטינסקי. הנ"ל מתהפך, מן הסתם, בקברו, כאשר קבוצה המתיימרת להחליף את הנהגת התנועה שהקים, נושאת אידיאולוגיה של אזרחים וחיילים על תנאי.