במלאות 40 שנה לפטירתו של נתן אלתרמן ז"ל (28.3.70 – 28.3.10)
 
אִם "מָנִיפֶסְט" בְּלוֹעֲזִית הוּא "גִלּוּי-דַּעַת"
וְאִם בָּרוּר לְכָל בַּר-דַּעַת כִּי בַּטֶּסְט
(זֶה, הַקָּרוּי מִבְחַן-הַזְּמַן) כְּלָל לֹא נִגְרַעַת
הַשְפָּעָתוֹ שֶל מְשוֹרֵר שֶשּוּם פְּרוֹטֶסְט
עוֹד לֹא הִצְלִיחַ לְבַטֵּל עֻבְדָּה נוֹדַעַת:
שֶגַּם אַחַר מוֹתוֹ עֲדַיִן הוּא הַ-best –
אָז זֶה הַזְּמַן אוּלַי לַחְלֹק
בִּשְווּנְגּ בָּרִיא אֶחָד, אַן-בְּלוֹק,
כַּמָּה פְּרָטִים מִתּוֹךְ הָ"אַלְתֶּרְמָנִיפֶסְט".
 
אֲנִי קוֹרֵא בְּשֵם מוּזָר זֶה לְקוֹלֶקְצְיָה
שֶל זִכְרוֹנוֹת הַדּוֹחֲקִים בִּי לְהַרְהֵר
בִּדְמוּת אוֹתוֹ עֲנַק-שִירָה שֶשּוּם סֶלֶקְצְיָה
אוֹ מְכִירַת-חִסּוּל שֶל כָּל מִי שֶעִרְעֵר
עַל גְּדוּלָתוֹ הַוַּדָּאִית עוֹד לֹא הִצְלִיחָה
לִגְרֹם אִינְפְלַצְיָה לְעֶרְכּוֹ גַם אַרְבָּעִים
שָנָה מֵאָז נָדַם לִבּוֹ, וְלֹא הִפְרִיכָה
אֶת שֶעָמֹק-עָמֹק בְּתוֹךְ לִבָּם יוֹדְעִים
גַּם מִתְנַגְּדָיו (שֶלֹּא יוֹדוּ בְּכָךְ אַף פַּעַם
אֲבָל גַּם הֵם כָּאן, עַל אַפָּם וַחֲמָתָם
עֵדִים לְכָךְ שֶעַד הַיּוֹם הַזֶּה מֻטְבַּעַת
אִישִיּוּתוֹ בְּתַרְבּוּתֵנוּ בִּזְכוּתָם
שֶל שִירָתוֹ, שֶל טוּר שְבִיעִי וְשִירֵי-זֶמֶר
שֶהִדְהֲדוּ בְּלִבּוֹתֵינוּ תָו אֶל תָּו
וּכְמוֹ חִמּוּש אוֹ כֹּבַע-גֶרֶב חַם שֶל צֶמֶר
חִזְּקוּ לִבּוֹ שֶל עַם בְּכָל מִלְחֲמוֹתָיו).
 
אֲנִי זוֹכֵר אֶת פִּקְּחוּתוֹ הָאַלְתֶּרְמָנִית
שֶבִּזְכוּתָהּ כִּנּוּהוּ "נָתָן הֶחָכָם"
עַל פִּי הַדְּרָאמָה הַיָּפָה וְהַהוּמָאנִית
שֶל הֶר אֶפְרַיִם גּוֹטְהוֹלְד לֶסִינְג, שֶלָּחַם
עַל מַטְּרוֹתֶיהָ שֶל פּוֹאֶטִיקָה אַחֶרֶת
מִשֶּל קוֹדְמָיו, אֲבָל עָשָׂה זֹאת בְּלִי הַשְּמוּץ
שֶל הַקִּנְאָה הַצַּרְחָנִית וְהַנִּחֶרֶת
שֶל הַכָּשוֹת שִיר-אֶרֶס וְאֶגְרוֹף קָמוּץ
מִצַּד אוֹתָם שֶלֹּא הִצְלִיחוּ לַעֲקֹר כְּלָל
אֶת מְשוֹרֵר הַ"כּוֹכָבִים בַּחוּץ" אַחַר
כָּבוֹד מִתּוֹךְ הַפַּנְתֵּיאוֹן, מִבְּלִי לִזְכֹּר כְּלָל
כִּי גַם אוֹתָם יוֹקִיעַ דוֹר צָעִיר מָחָר.
 
אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ יְדִידָיו הַנִּזְעָמִים פֹּה
עַל חַקְיָנָיו כִּי רַבּוּ, בָּאוּ בִּתְלוּנוֹת:
"שְמַע, הֵם פָּשוּט גּוֹנְבִים מִמְּךָ בָּתִּים שְלֵמִים פֹּה!"
-"בָּתִּים?" שָאַל וְחִיש תִּקֵּן לָהֶם: "שְכוּנוֹת..."
 
וְאֵיךְ בִּ"שְטוֹךְ" (שֶבּוֹ אַף פַּעַם לֹא בִּיֵּש עוֹד
אֶת שְנִינוּתוֹ הָעוֹקְצָנִית) שָאַל קְרִירוֹת:
"לָמָּה לִגְנֹב דַּוְקָא מִמֶּנִּי? הֲרֵי יֵש עוֹד
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אַלְתֶּרְמַנְטִיבוֹת אֲחֵרוֹת..."
 
אֲנִי זוֹכֵר גַּם אֵיךְ בִּמְחִי צִנְזוּר דְּרָקוֹנִי
פָּסַל לוֹ בִּיגִ'י שִיר פּוֹלִיטִי בְּ"דָבָר"
וְהַמְּשוֹרֵר, אַף כִּי הָיָה "פְרִיק" בֶּן-גֻּרְיוֹנִי
מִיָּד הוֹכִיחַ כִּי צִנְזוּר זֶה לֹא שָבַר
אֶת עֵרֶךְ חֹפֶש-הַדִּבּוּר כִּזְכוּת, לֹא חֶסֶד,
וּמֵאַחַר שֶהִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הַחֹק
פּוֹטֵר מִכָּל צֶנְזוּרָה כָּל נְאוּם בַּכְּנֶסֶת
מָסַר שִיר זֶה לְד"ר סְנֶה, שֶאָץ לִדְחֹק
בִּנְאוּם נוֹקֵב לַפְּרוֹטוֹקוֹל, כְּאוֹפֶנְסִיבָה,
אֶת אוֹתוֹ שִיר נוֹעָז – וּסְנֶה יָצָא חוֹצֵץ
כְּשֶהוּא מַקְרִיא בְּקוֹל אוֹתָהּ אַלְתֶּרְמַנְטִיבָה
שֶבֶּן-גֻּרְיוֹן שָמַע, בָּלַע – וְהִתְפּוֹצֵץ...
 
אֲנִי זוֹכֵר גַּם – מֵאִידָךְ גִּיסָא – אֵיךְ פַּעַם
כְּשֶהַמַּפַּא"ינִיקִים הִצִּיעוּ לוֹ דִירָה
וְהַפַּיְטָן סֵרֵב בְּתֹקֶף אַךְ בְּטַעַם
לְהִתְכַּבֵּד בְּהַצָּעָה כֹּה נְדִירָה
הֵם שָאֲלוּ אוֹתוֹ אִם סֵרוּבוֹ נוֹבֵעַ
מֵהַחֲשָש שֶלֹּא יוּכַל יוֹתֵר לִכְתֹּב
דְּבָרִים כְּנֶגֶד מִפְלַגְתָּם, שֶכָּל אוֹיְבֶיהָ
אָמְרוּ תָמִיד, כְּשֶהוּא פִּרְסֵם אוֹתָם, "כִּי טוֹב" –
וְהוּא הִפְתִּיעַ אֶת כֻּלָּם מִשֶּהִבְהִיר כָּאן
שֶהוּא אֵינֶנּוּ מְעֻנְיָן בְּמַתְּנָתָם
דַּוְקָא מִשּוּם שֶאִם יִדְחֶה אוֹתָהּ יַשְאִיר כָּאן
אֶת מַצְפּוּנוֹ חָפְשִי לִכְתֹּב לְטוֹבָתָם...
 
וְגַם אֶת זֶה אֲנִי זוֹכֵר: אֵיךְ מֶלְצָר דֶּנְדִּי
שָאַל אוֹתוֹ שָם בְּ"כָסִית", כֻּלּוֹ קָשוּב:
"אָז מָה לִמְזֹג לְךָ: גִ'ין? וִּיסְקִי? ווֹדְקָה? בְּרֶנְדִּי?
קוֹנְיָאק אוֹ וֶרְמוּט? הוֹק אוֹ בְּלָאדִי מֶרִי שוּב?"
וְאֵיךְ שַתְיָן זֶה, שֶכָּל שְנַאפְּס נִרְאָה לוֹ handy
עָנָה: "תִמְזֹג הַכֹּל, הַסֵּדֶר לֹא חָשוּב..."
 
וּכְשֶאֵי-פַּעַם, בְּמִשְאָל שֶל עִתּוֹן-עֶרֶב,
כְּשֶנִדְבְּקָה אֵלָיו קַרְצִית עִתּוֹנָאִית
וְנִדְנְדָה לוֹ כִּי בְּעֹקֶץ חַד כְּחֶרֶב
בִּתְשוּבוֹתָיו עַל הַמִּשְאָל אוֹתָהּ יַלְעִיט,
הוּא "שְלוּק" לָגַם מִכּוֹס הַקּוֹנְיָאק בְּלִי צֶנְזוּרָה
עַל כַּמֻּיּוֹת הַסְּפִּירְט וְסָח לָהּ, מְחַיֵּךְ:
"כָּל הַכָּבוֹד'קָה לְאוֹתָהּ הַקּוֹנְיָאקטוּרָה
שֶבָּהּ נִתָּן לִי לְהָשִיב עַל מִשְאָלֵךְ,       
אֲבָל אֲנִי, שֶמִּתְנַגֵּד לְהִמָּנוֹת עִם
חוּג נִשְאָלָיו שֶל שוּם מִשְאָל, לִשְתֹּק בּוֹחֵר."
-"וְכָל זֶה לָמָּה?" שָאֲלָה אוֹתָהּ אִידְיוֹטִית.
-"זֶה כְּבָר עִנְיָן," אָמַר לָהּ, "לְמִשְאָל אַחֵר..."
 
אָז יִסְלְחוּ לִי כָּל הַטּוֹעֲנִים לַכֶּתֶר
(זֶה, שֶלַּמְרוֹת כָּל טִרְחָתָם עוֹד לֹא הוּזַח
מֵעַל רֹאשוֹ – אַף כִּי הִפְעִילוּ, בֵּין הַיֶּתֶר,
וּבְסִגְנוֹן רָחוֹק מִשֶּמֶן זַיִת זַךְ
לֹא סוֹלְלָה אַחַת בִּלְבַד שֶל אַרְטִילֶרְיָה
בְּמַאֲמָץ נוֹאָש לִפְגֹּם בִּגְדוּלָתוֹ,
אַף כִּי מֵרֹב אוֹתָן אַגְרֶסְיָה וְהִיסְטֶרְיָה
שֶל הַפְגָּזוֹת בִּלְתִּי-פּוֹסְקוֹת עַל שִירָתוֹ
דַוְקָא הֵעִירוּ בֵּין דְּחָפָיו
שֶל מִי שֶרֹאש לוֹ בֵּין כְּתֵפָיו
אֶת הַחֲשָד שֶאִם שִירָה זוֹ כֹּה פְּחוּתָה
לָמָּה דְרוּשָה, לְבִטּוּלָהּ,
כַּמּוּת תַּחְמֹשֶת כֹּה גְדוֹלָה
כְּשֶכָּל תּוֹתְחָן הֲרֵי זוֹכֵר אֱמֶת פְּשוּטָה:
שֶעַל עוֹרְבָא פָּרַח יוֹרִים רַק בְּ"רוֹגַטְקָה"
אַךְ אִם מֻפְגָּז כָּאן אֵיזֶה יַעַד מְבֻצָּר
בְּסוֹלְלַת נוּ"ן-טֵי"ת שְלֵמָה – מִיָּד מֻבְלָט כָּאן
דַּוְקָא כּוֹחוֹ הַלֹּא-נִשְבָּר שֶל הַמִּבְצָר...
 
אֲנִי זוֹכֵר קוּרְיוֹז קָטָן אֲבָל דְּרָמָאטִי
שֶבּוֹ סִפֵּר עֵד-רְאִיָה אֵיךְ מִתְנַגְּדוֹ
שֶל הַפַּיְטָן עָט בְּמִין אַטְרָף סִימְפְּטוֹמָאטִי
שֶל הִתְבַּטְּלוּת עַצְמִית נִלְעֶגֶת, וְכִבְּדוֹ
בִּנְשִיקוֹתָיו עַל נְעָלָיו שֶל בְּכִיר-הַפַּיִט
(מָה שֶלְּרֶגַע לֹא הִפְרִיעַ, כָּאָמוּר,
לַמִּתְרַפֵּס, תּוֹךְ זְמַן קָצָר, לִפְשׂוֹק שְׂפָתַיִם
כִּי כָּל שִירַת נְשוּק-שְׂפָתָיו הִיא בְּרוֹךְ גָּמוּר...)
וּכְבָר לָמַדְנוּ אֵצֶל פְרוֹיְד שֶיֵּש קוֹמְפְּלֶקְסִים
שֶתַּסְבִּיךְ-אֶדִיפּוּס תּוֹפֵס בָּם נֶפַח רָב
כְּשֶקִּנְאָתוֹ שֶל בֵּן בָּאָב, אִם אֵין לָה בְּרֶקְסִים,
גּוֹרֶמֶת לוֹ לְמִין אוֹבְּסֶסְיַת רֶצַח-אָב.
 
אַךְ אֶת הָאָב זֶה לֹא רָצַח, כִּי גַם הַמָּוֶת
עוֹד לֹא הִצְלִיחַ לְהַפְחִית מֵחִיּוּתוֹ
שֶל מְשוֹרֵר גָּדוֹל שֶעַד עוֹלָם נֹאהַב אֶת
אוֹצְרוֹת הַיֹּפִי שֶהִנְחִילָה שִירָתוֹ
לָעָם הַזֶּה, וְאֶת סִפְרֵי שִירָיו מָצָאנוּ
גַם בִּכְלֵיהֶם שֶל חֲלָלִים בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב,
אֲבָל מִכָּל סְבַךְ-הַקִּנְאָה הַזֶּה יָצָאנוּ
בְּמַסְקָנָה אַחַת לַדּוֹר וּמְשוֹרְרָיו:
 
אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת חַדְשָן גָּדוֹל, חַבִּיבִּי,
אַךְ אִם תִּירַק לִבְאֵר קוֹדְמֶיךָ הַגְּדוֹלִים
אֵין שוּם סִכּוּי שֶתְּפַבְּרֵק לְךָ אַלִיבִּי
שֶל אִיש-תַּרְבּוּת, בְּמַעֲשִׂים אוֹ בְּמִלִּים,
וְלֹא תִרְכֹּש בְּכָךְ שוּם תְּעוּדַת-בִּטּוּחַ
שֶתַּצִּילְךָ בְּבוֹא הַיּוֹם מִכְּתַב-פְּלַסְתֵּר
שֶל דּוֹר צָעִיר מִמְּךָ, כִּי אֵלֶּה, עַל בָּטוּחַ
יִרְקוּ עָלֶיךָ לֹא פָּחוֹת (אִם לֹא יוֹתֵר)
מִשֶּיָּרַקְתָּ עַל קוֹדְמֶיךָ, כִּי הַחֹמֶר
אֲשֶר מִמֶּנּוּ כָּל יְסוֹד-תַּרְבּוּת בָּנוּי
הוּא דַוְקָא זֶה שֶדּוֹר לְדוֹר יַבִּיעַ אֹמֶר
גַּם אִם זֶה אֹמֶר הַשּוֹנֶה תַכְלִית שִנּוּי
מִזֶּה שֶל דּוֹר קוֹדֵם, כִּי שוּם חִדּוּש פּוֹאֶטִי
אִם הוּא אוֹתֶנְטִי – לֹא נִזְקַק עוֹד מִיָּמָיו
לְהַכְפָּשָה טִפְּשִית שֶל דּוֹר-אָבוֹת גֶּנֶטִי
שֶהוּא עַצְמוֹ חִדֵּש רַבּוֹת מוּל דּוֹר קוֹדְמָיו
וְאִם בְּפִיךָ יֵש בְּשֹוֹרַת-חִדּוּש מֻצְדֶּקֶת
הִיא לֹא צְרִיכָה שוּם רֶצַח-אָב בְּתוֹר חָסוּת
שֶכֵּן גַּדְלוּת-אֱמֶת אַף פַּעַם לֹא נִזְקֶקֶת
לִשְפְּרִיץ הָאֵש הַמְּסַיַּעַת שֶל גַּסּוּת...
 
וְנָא לִזְכֹּר כִּי כְּשֶהִשְמִיץ שְלוֹנְסְקִי אֶת בְּיַאלִיק
(וְהִתְחַרֵט עַל כָּךְ מְאֹד מִקֵּץ שָנִים)
קָם תַּלְמִידוֹ שֶל הַמַּשְמִיץ, בְּאַקְט מוֹרָאלִי
נֶגֶד גַּסּוּת רַבּוֹ, בְּלַהַט עַקְשָנִי
וּשְמוֹ שֶל זֶה, שֶל הַתַּלְמִיד שֶלֹּא טָמַן
יָד בַּצַּלַּחַת הָיָה נָתָן אַלְתֶּרְמַן.
 
נָכוֹן, הָיָה בּוֹ אֵיזֶה פַּעַר סְכִיזוֹפְרֶנִי
בֵּין מִיסְטֶר הַיְד הַמְּנַפֵּץ כּוֹסוֹת לָרֹב
מִתּוֹךְ שִכְרוּת – וְד"ר גֶּ'קְל גֶּ'נְטְלְמֶנִי
הַשָּב כִּכְלוֹת הֶנְג-אוֹבֶר עַז, כְּיֶלֶד טוֹב,
וְסָח לְחַצְקְל אִיש "כָּסִית" בְּנֹעַם-מֶזֶג
בּוֹ מִתְנַצֵּל בַּעַל-תְּשוּבָה בְּלֵב שָלֵם
עַל אַלִּימוּת מַסְטוּלִית: "חַצְקְל, מָה הַנֶּזֶק?"
וּבְלִי וִכּוּחַ שוֹלֵף צֶ'ק – וּמְשַלֵּם.
 
וְגַם בְּיַחַס אֶל נָשָיו קָשֶה לִשְכֹּחַ
אֶת עָרִיצוּת רוֹדָנוּתוֹ הָאָנוֹכִית
שֶאִמְלְלָה כָּךְ אֶת שְתֵּיהֶן דַּוְקָא מִכּוֹחַ
חֻלְשַת לִבָּן לִסְפֹּג כָּל מָה שֶהוּא הִנְחִית,
מָה שֶעָמַד בְּמִין סְתִירָה נוֹקֶרֶת-עַיִן
מוּל תַּדְמִיתוֹ כָּאן כַּמַּצְפּוּן הַלְּאֻמִּי
אַךְ מָה שֶאֵין בּוֹ לְהַפְחִית אֶצְלוֹ עֲדַיִן
מִזְּכֻיּוֹתָיו כִּטְרוּבָּדוּר-שִירָה תְרוּמִי.
 
כִּי הַשְּכִינָה בְּשוּם אָָדָם אֵינָה אוֹגֶרֶת
סְגוּלוֹת גָּאוֹן יַחְדָּו עִם צַדִּיקוּת גְּמוּרָה,
הֵן הוּא עַצְמוֹ כָּתַב בְּשִיר שֶשְּמוֹ "אִגֶּרֶת"
כִּי תְאוֹמִים הִתְרוֹצְצוּ בּוֹ, טוֹב וְרַע.
 
וְעַל שִפְעַת הַטּוֹב הַזֶּה שֶהוּא הִשְפִּיעַ
עַל אֶרֶץ זֹאת שֶהִתְבָּרְכָה בּוֹ בְּלִי מִדָּה
וְשֶשָּנִים רַבּוֹת כָּל-כָּךְ הָיָה לָהּ פִּיהָ
צָרִיךְ לוֹמַר הַיּוֹם מִלָּה אַחַת:
תּוֹדָה.