ברק אובמה אינו אנטישמי. הטענה הזו נפסדת ומגוחכת. הוא גם אינו עוין את ישראל. אני מאמין לו, כאשר הוא מצהיר על ידידותו לישראל ומחויבותו לביטחונה ולקיומה כמדינה יהודית.
מדוע, אם כן, ארה"ב יזמה את המשבר המלאכותי בעקבות התקלה בעת ביקור ביידן (שאינה יותר מבעיית נימוסין קטנה) עם תרגילי הזובור המכוערים שנלוו לו? הסיבה לכך היא מדיניות הפייסנות הצ'מברליינית שלו. אמנם מדיניות זו נחלה כישלון חרוץ בשנת כהונתו הראשונה של אובמה, פגעה באינטרסים של ארה"ב והעולם החופשי וחיזקה את אויבי הנאורות והדמוקרטיה (איראן, סוריה, צ' קוריאה). נאומו של אובמה בטקס קבלת פרס נובל לשלום עשה רושם של נאום התפכחות. אולם כנראה שהוא דבק במדיניותו. בכל מקום שבו יש צ'מברליין ויש פייסנות, יש גם צ'כוסלובקיה. ובתפקיד צ'כוסלובקיה – ישראל.
במשך שלושה ימים אובמה "עשה שריר" כלפי ישראל. אט אט החלו תגובות קשות בארה"ב – מאמרי ביקורת חריפים בעיתונות, כולל מאמר המערכת של וושינגטון פוסט; הסתייגות ממדיניות הנשיא מפי סנאטורים וחברי קונגרס, כולל חברים במפלגה הדמוקרטית. התשתית האיתנה של ידידות אמת, ערכים דמוקרטיים משותפים ושותפות אינטרסים בין ארה"ב וישראל חזקה יותר מקוניוקטורה זו או אחרת של נשיא זה או אחר, ולא בכדי אובמה החל לחזור בו, להצהיר הצהרות ידידות לישראל, להכחיש קיומו של משבר ולנסות לתקן את הנזק.
במצב זה, ראוי היה שנתניהו יגלה קור רוח, ידחה בנימוס אך בתקיפות את האולטימאטום האמריקאי. אך נתניהו הזיע, כדרכו, נלחץ לנוכח כותרות העיתונים בישראל, והחל מתקפל מול הלחץ. נתניהו לא קורץ מחומר בן גוריוני, וכנראה שגם לא מחומר בגיני או שמירי. אין בו החוסן הנפשי הנדרש ממנהיג.
חולשתו של נתניהו עד כה – אף היא אחד הגורמים למשבר. ארה"ב הגדולה רועדת מול תקיפותו של ארדואן ואינה מעלה על דעתה לפגוע במובראק, אבל נתניהו משדר שאיתו מותר. תחת לחץ הוא הסכים לוותר על עקרונות כמו המו"מ הישיר, כמו מו"מ ללא תנאים מוקדמים. הוא הקפיא כל בניה בהתנחלויות, כולל בגושי ההתיישבות, כדי שהפלשתינאים יואילו לנהל עמו מו"מ עקיף. כעת הוא נבהל מהמשבר המלאכותי והסכים שהמו"מ העקיף יכלול גם את סוגיות הליבה (כלומר שאובמה, הנוהג בישראל כפי שהוא נוהג, יהיה מעין שופט במו"מ) ועוד לא ברור האם ועד כמה הוא ויתר בנוגע לבניה בשכונות היהודיות בירושלים. כאשר ראש ממשלת ישראל מתנהג כאסקופה הנדרסת, מה הפלא שדורסים אותו – אותנו?
נתניהו אינו עומד במבחן כראש הממשלה וציפי לבני אינה עומדת במבחן כראש האופוזיציה. ראש אופוזיציה ממלכתי, אחראי ופטריוט, היה מתייצב לצד הממשלה באופן חד משמעי, כאשר מדובר בסוגיה לאומית בסיסית כמו השכונות היהודיות בירושלים. אבל ציפי לבני הריחה הזדמנות, ולא יכלה להתאפק.
תוצאת השילוב של נשיא אמריקאי המפייס את אויבי ארצו על חשבון ישראל, ראש ממשלה ישראלי חלש ואופוזיציה חסרת אחריות לאומית, היא הקשחה והקצנה בעמדות הפלשתינאים, וחידוש פשע המלחמה של ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראל, לאחר שקט יחסי מאז "עופרת יצוקה". השילוב הקטלני הזה עלול לגרום להסלמה ביטחונית חמורה, אלא אם כן ראש הממשלה יתעשת.
 
אהוד: ועדיין אתה לא מתגעגע לאולמרט אלא שמח בביבי המזגזג המסְכֵּן?
 
 
2. מדינה יהודית או פגאנית
דמותה היהודית של מדינת ישראל, היא סוגייה שעוררה מחלוקות לאורך כל שנות קיום המדינה ומן הסתם תעורר עוד מחלוקות רבות. כאשר הסוגייה שעל הפרק היא פעולתם של עסקים וקניונים בשבת – אני עם הדתיים. איני רואה כל מקום לפעילות כזו, ההופכת את השבת במדינה היהודית ליום הביזנס והצרכנות המרכזי, המלווה בניצול המוני של עובדים מן השכבות החלשות.
כאשר הסוגיה היא פעילות תרבותית בשבת – כמו סוגיית קולנוע "היכל" בפ"ת בשנות ה-80 או סוגיית תיאטרון ירושלים היום, אני מצדד בפתיחת מוסדות התרבות. ראויה השבת במדינה היהודית לכך שהיא תהיה יום התרבות של אזרחי ישראל. ראויה השבת להיות יום הטיולים והנופש, יום הבילוי והספורט. אבל אני מכבד מאוד את מי שחולקים עליי בסוגייה זו, שעמדתם נובעת ממחוייבות לערכה של השבת והם רוצים להשפיע בדרכם על דמותה של השבת במדינת ישראל.
כאשר הסוגייה היא חקיקת חוקים כמו חוק החמץ או חוק החזיר – אני מתנגד לחוקים הללו. אני חושב שאין מקום להתערבות המדינה בצלחת האזרחים. אני סבור שהניסיון לכפות הלכה דתית על הציבור פוגעת בראש ובראשונה בדת וביחס הציבור החילוני לדת. ואף שאני מעדיף שהפרהסיה הישראלית בפסח לא תכלול חמץ, אני רוצה שהדבר יעשה מתוך שיח תרבותי וולונטרי ולא בחקיקה וכפייה. אבל אני מבין ומכבד את מי שחולקים עליי, כיוון שהם נאבקים באמת ובתמים על דמותה היהודית של המדינה, כפי שהם מפרשים אותה, סביב נושאים שהם בנפשה של היהדות כמו כשרות ופסח.
כאשר על הפרק סוגיית הגיור, עמדתי חד-משמעית – אני מאמין בשלמות העם וסבור שיש להכיר לכל דבר ועניין בגיור של כל הזרמים ביהדות, בארץ ובחו"ל, ולהכיר רטרואקטיבית ביהדותם של כל העולים מבריה"מ לשעבר. אך אין לי ספק שמה שמניע גם את אלה שדעתם הפוכה לשלי הוא שלמות העם, לשיטתם (איני מדבר על הקצה הפנאטי, אלה שרוצים לפסול רטרואקטיבית את גיוריו של הרב דרוקמן). המחלוקת בנושא הזה קשה, אך היא לשם שמיים.
וכך, כמעט בכל נושא ונושא.
עד שמגיעים לאובססיה הנקרופילית, הפרימיטיבית של העצמות השחוקות. בנושא זה, אין לי שמץ של הבנה או הערכה לעמדתם של מקדשי העצמות. אין הם מבטאים יהדות, אלא פגאניות לשמה. מחלוקת עימם אינה על דמותה היהודית של המדינה, אינה על פניה של היהדות; זו מחלוקת בין יהדות ואנושיות מצד אחד לבין פגאניות מצד שני.
רק אנשים שתורתם חפה מדרך ארץ מסוגלים להעדיף עצמות מפוררות בנות אלפי שנים, אנונימיות, על צרכים אמיתיים ועל ערכים אמיתיים – אם אלה חפירות ארכיאולוגיות (כמו חפירות הכותל בשנות ה-80 והיום – בציפורי) או תשתיות לאומיות ככביש 6. במקרה של בית החולים באשקלון הפגאניות הגיעה לשיאה, כאשר הליצמניזם דחה פיקוח נפש למען ערימת עצמות.
ביהדות, פיקוח נפש דוחה שבת, דוחה יום כיפור, דוחה כשרות, דוחה כמעט כל מצווה. בפגאניזם, פולחן העצמות דוחה פיקוח נפש. כי מה ערכם של חיי אדם, של בריאותם של אנשים, של ביטחונם, מול ה"ערך" הפגאני של לא להזיז איזו עצם ממקומה?
האם אלה עצמות של יהודים או של פגאנים? ואם היו אלו עצמות של יהודים אנונימיים מלפני אלפים שנה? מה זה משנה? מבחינתי, השאלה האם אלו עצמות של יהודים מעניינת כשלג דאשתקד.
אבל המומחים פסקו שאלו עצמות של פגאנים. ולמרות שאין זה משנה לי, אני שמח. כי מה יותר טבעי מכך שעובדי אלילים כמו ליצמן ואלישיב, יתחברו לעצמות של עובדי אלילים מלפני אלפי שנים? זהו ממש סגירת מעגל.
אני מקווה ומאמין שדעת הקהל וזעם הציבור ינצחו וההחלטה השערורייתית של הממשלה, שלא נהגה כמנהיגות של מדינה ריבונית אלא נכנעה לגחמה של עובד אלילים פרימיטיבי וחשוך – תשתנה.
או אז, נקרא בעיתונים שהיה זה ניצחון הישראליות על היהדות. ולא היא – יהיה זה ניצחון היהדות הישראלית, על הפגאניות הנקרופילית.
 
אהוד: אני חושש שמהחוגים של הליצמניזם לא היתה זו רק גחמה של עובדי אלילים פרימיטיביים – אלא הסתרה של אינטרסים נדל"ניים עסקיים כבדי משקל, ויש מי שגוזר קופונים מכל החלטה שערורייתית המתחפשת להלכתית, כגון קבלנים ויזמים מקורבים, ואולי גם ארגון אתרא קדישא. עושה רושם שיש כאן מקרה של כסף, כסף, כסף. הרבה כסף.
 
 
3. יד לַבִּיוּב
מי שרוצה לפתוח סתימה – אין לו ברירה אלא לתחוב את ידיו לביוב. זה מלוכלך, זה מסריח, אבל יש ברירה?
מי שרוצה להילחם בטרור – גם לו אין ברירה. גם הוא נאלץ לעשות דברים קצת מלוכלכים, קצת מסריחים. יש ברירה? לתת לטרור לנצח?
הטרור פועל ללא כללים, ללא קווים אדומים, ללא גבולות – הכל מותר. אין מעשה פשע ורשע שהטרור נמנע ממנו. בלי נחישות לנצח את הטרור – העולם הנאור יובס בידי הטרור. אי אפשר לנצח את הטרור בדברי חלקות. קשה להילחם בטרור במלחמה גלויה. המלחמה בטרור היא במידה רבה חשאית, מתוחכמת. ובמלחמה הזאת עושים דברים שעל פניהם אינם מהוגנים, אינם הולמים התנהגות נורמלית שבה בני תרבות מיישבים מחלוקות. למשל – חיסולים. אין דרך יעילה יותר במלחמה בטרור, מאשר חיסול ראשי הטרור, ויצירת מצב שיחייב את הטרוריסטים להקדיש חלק ניכר ממאמציהם ומשאביהם להתגוננות ומנוסה, על חשבון העשייה הטרוריסטית.
לכל מדינה יש שירותים חשאיים שתפקידם לפעול בתוך תעלות הביוב של הריגול והמלחמה בטרור. אף מדינה לא תשלח את סוכניה בדרכונים גלויים, ותבקש מהמדינה "המארחת" רישיון עסק לחיסול טרוריסט המוצא בה מסתור. כל הפעילות הזאת מתבצעת במחילות האפלות, התת- קרקעיות, שאור השמש אינו שוזף אותן.
בפעילות הזאת, יש לשמור על כלל ברזל אחד – אסור להיתפס. אם, על פי מקורות זרים וכו'... ישראל חיסלה את אבו ממבוח – החיסול היה מוצלח. המילוט היה מוצלח. אולם חשיפת הצילומים והדרכונים, היא בהחלט תקלה. לתקלות – יש מחיר.
אף מדינה אינה יכולה להבליג בגלוי על שימוש בדרכונים של אזרחיה. יש להניח שהשירותים החשאיים של בריטניה אינם נוהגים אחרת. ומי יודע? אולי השירותים הבריטיים היו שותפים במבצע החיסול? אין זה מן הנמנע, למשל, שהם היו אחראים על אספקת הדרכונים. בתעלות הביוב יש גם שיתופי פעולה. אולם כאשר הדבר נחשף לאור השמש, בריטניה חייבת להגיב פומבית, ולו מסיבות של דעת הקהל ושל כבוד לאומי. מן הראוי שהתגובה תהיה מידתית. דומה שבריטניה חורגת במקצת מן המידתיות.
המלחמה בין הטרור לבין האנושות הנאורה, היא מלחמה לחיים ולמוות על עתידה של האנושות. גם בריטניה מבינה זאת. בעוד שנתיים תארח בריטניה את האולימפיאדה. מקום מרכזי בהכנות תופסת ההתארגנות הביטחונית. הבריטים יודעים היטב, שכבר היום מוחות רבים עסוקים בתכנון פיגועי ראווה לשיבוש האולימפיאדה. הבריטים אינם יודעים את זהותם של המתכננים, אבל הם יודעים היטב שהם שייכים לטרור האסלאמי העולמי.
בריטניה יודעת שקיימת מלחמת חורמה בין האסלאם הרדיקלי לבין העולם הנאור. היא יודעת שהמוקד המרכזי למלחמתו של האסלאם הרדיקלי הוא מדינת ישראל, ושישראל היא חוד החנית במאבק של העולם החופשי בציר הרשע והטרור.
בריטניה יודעת שטיהור העולם מנוכחותם של מבחוחים, הופכת את העולם למקום טוב ובטוח יותר. ככל שמבחוחים רבים יותר יישלחו למקום הראוי להם, כן ייטב. הבריטים יודעים זאת היטב. הם מבינים, שבמלחמתה בטרור, ישראל משרתת גם את ביטחונם.
חבל שממשלת בריטניה מקצינה את תגובתה, מסיבות פוליטיות פופוליסטיות פנימיות. אבל אין ספק שהמשבר הזה הוא מלאכותי והזעם – מעושה. כעת, האינטרס הישראלי הוא למנוע את הסלמת המשבר ולהרגיע את הרוחות. יש לכופף את הראש, להימנע מתגובה שעלולה ליצור שרשרת תגובות, ולהמתין שהגל העכור הזה יחלוף. כן, גם ליברמן ואיילון יצטרכו להתאפק.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום", 24.3.10