לזכרו הבלתי-נשכח של נתן אלתרמן
 
הָיָה אִיש, אִיש מָלֵא בְּנִצְנוּץ
חֲרוּזִים שֶל זָהָב. פְּנִינִים.
עִם כַּמָּה כּוֹכָבִים בַּחוּץ
וַהֲמוֹן כּוֹכָבִים בִּפְנִים.
 
וְהָיָה לוֹ חִיּוּךְ עָצוּב
אֲבָל עֶצֶב כָּזֶה, פִּקֵּחַ,
שֶמִּשּוּק וּפֻנְדָּק חָצוּב
וּמִבְּרוֹש, וְלֵילוֹת יָרֵחַ.
 
הָיָה אִיש, יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה,
שֶאָהַבְתִּי, אֹהַב, אוֹהֵב:
אִיש עִם לֵב בְּתֵבַת-הַנְּגִינָה
וְתֵבַת-נְגִינָה בַּלֵּב...
 
       *
הָיָה אִיש, אִיש מָלֵא תִמָּהוֹן
וּבְדָיוֹת בְּלִי שָׂכָר וּמְחִיר.
עִם שִׂמְחַת עֲנִיִּים בְּהוֹן
וְתוּגַת עֲשִירִים בְּשִיר.
 
וְהָיְתָה לוֹ תְמִימוּת בָּרָה
וְחָכְמָה שֶל זָקֵן וָיֶלֶד
הָרוֹאִים אֶת פִּרְחֵי-הָרַע
אַךְ תָּמִיד בְּעֵינַיִם תְּכֵלֶת...
 
הָיָה אִיש, יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה,
שֶאָהַבְתִּי, אֹהַב, אוֹהֵב:
אִיש עִם לֵב בְּתֵבַת-הַנְּגִינָה
וְתֵבַת-נְגִינָה בַּלֵּב...
 
        *
הָיָה אִיש, אִיש מָלֵא שֶלֹּא חָש
מָה פַּזְרָן הוּא בְּחֵן, בְּחֶסֶד.
אִיש בְּלִי כֶּסֶף וּבְלִי מַגָּש
אַךְ תָּמִיד עִם מַגַּש-הַכֶּסֶף.
 
וְהָיוּ עֲשָׂרָה אַחִים
מִתְדַּפְּקִים לוֹ יוֹם-יוֹם עַל מֵצַח.
וַאֲנַחְנוּ פְּרָחִים-פְּרָחִים
נְלַקֵּט מִקִּבְרוֹ לָנֶצַח.
 
הָיָה אִיש, יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה,
שֶאָהַבְתִּי, אֹהַב, אוֹהֵב:
אִיש עִם לֵב בְּתֵבַת-הַנְּגִינָה
וְתֵבַת-נְגִינָה בַּלֵּב...
 
(הוּלחן ע"י יוסי ואלד וּבוצע מפּי נתן סלור, נכדו של אלתרמן, בתוכניתו של משה טימור,
"שישי אישי", ב"קול ישׂראל")