כל יום שחולף מזמן לנו עוד ועוד מידע אודות אופן ההתנהלות של אולמרט בתפקידיו השונים. ההבנה שרק לפני קצת יותר משנה האיש הזה היה ראש ממשלת ישראל חייבת לעורר חשבון נפש בחברה הישראלית. אילו היה מדובר במעידה חד פעמית, בקשר מושחת עם אדם אחד, ניתן היה לראות בכך שהאיש נאלץ לעזוב את תפקידו – סוף פסוק לפרשה. אבל כאשר ברור שמדובר בשיטה שפעלה שנים רבות, ועימה התקדם אולמרט מתפקיד לתפקיד עד שהגיע לתפקיד הרם ביותר; כאשר ברור שמיספר המעורבים במכלול הפרשיות כל כך גדול – הרי ברור שהאיש לא הגיע למעמדו הרם כיוון שאיש לא ידע במי המדובר, אלא חרף העובדה שרבים ידעו והעדיפו לשתוק.
עובדה זו מעוררת סימני שאלה רבים, אודות הבקרה הציבורית, השיניים של התקשורת וכל החיישנים שתפקידם היה למנוע מן הדבר הזה לקרות.
הסכנה בכך שאדם מושחת עומד בראש המדינה אינה רק מוסרית, אלא גם תפקודית. לא רק בשל המחשבה המפחידה לאן עלול היה להוביל את מדינת ישראל שיקול הדעת ההולילנדי, אלא גם, למשל, היות אדם כזה חשוף לסחיטה מצד גורמים מפוקפקים שהיו שותפים בחגיגותיו הקודמות, או סתם מצד מי שיודע דברים שאינם נעימים לו. האם ניתן לסמוך על שיקול דעתו של מי שחשוף לסחטנות מסוג זה?
אפרופו סחטנות – אני נזכר במאמר ב"הארץ" לפני קצת יותר משלוש שנים, ב-5.3.07, פרי עטו של עקיבא אלדר: "חנינה כללית תמורת שלום כולל" – במאמרו, תקף אלדר את אולמרט בתנועת מלקחיים – מצד אחד על דרכו המדינית, שהיתה באותה שעה ניצית מידי לטעמו, ואותה הוא ביקר בחריפות. מצד שני הוא הזכיר לאולמרט ש"מגירות היועץ המשפטי לממשלה מתפוצצות מתיקי חקירה נגד ראש הממשלה ודו"ח מבקר מדינה רודף דו"ח ועדת חקירה." וכאן הציע אלדר לאולמרט עסקה מושחתת. אחרי שהוא הזכיר לו את דרך הנסיגה של שרון "שחיסנה אותו מפני אותה קופת שרצים," הוא הציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה: "לאור ניסיון האתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה."
חנינה מידי מי? לכאורה, מידי משפט ההיסטוריה, "רק סיום מצב המלחמה עם מדינות ערב יהפוך אותו מהערת שוליים עלובה בתולדות המדינה למנהיג דגול," אך הדברים ברורים – מדובר בסחיטה לשמה. אלדר הזהיר את אולמרט, שאם לא יפעל למימוש דרכם הפוליטית של אלדר וחבריו, יש בידיהם מספיק חומר לחסל אותו פוליטית. לעומת זאת, אם ינהג על פי תכתיבם המדיני – הם יעניקו לו יד חופשית לנהוג בשחיתות ככל שיחפוץ. מובטחת לו חנינה תקשורתית מראש.
היום, כעבור שלוש שנים, כשאנו יודעים איזו דרך מדינית הוביל אולמרט; כשאנו יודעים שהוא ראש הממשלה היחיד שהציע לפלשתינאים נסיגה מוחלטת מכל השטחים (עם חילופי שטחים) והכיר עקרונית ב"זכות" השיבה (הצעה שנדחתה בידי הפלשתינאים כי זה לא הספיק להם ואולי כי האמינו שניתן להוציא ממנו עוד) וכשאנו זוכרים איך התקשורת נהגה בו בכפפות של משי (נתאר לעצמנו שאחוז אחד מן החשדות נגד אולמרט היו נגד נתניהו – איזו חגיגה תקשורתית ואיזה עליהום תקשורתי היה כאן), השאלות מטרידות, מטרידות מאוד.
אי אפשר שלא לתהות אודות הקשר בין העמדות המדיניות שאולמרט אימץ וניסה ליישם, הן כלפי הפלשתינאים והן כלפי הסורים, בניגוד מוחלט לעמדותיו כל השנים, לבין התנהלותו המושחתת. האם ראש ממשלה בישראל ניהל את המדינה וקיבל החלטות תחת סחיטה?
 
אהוד: המאמר שלך הזוי, וניזון מן השנאה שלך לאולמרט בגלל מה שנראה לך כעמדותיו המדיניות, שהיו "יוניות" מדי – בעוד שלדעתי הוא לא חרג מהמאמץ המחוכם של רוב ראשי ממשלותינו להראות עד כמה הפלסטינים דוחים את ההצעות הנדיבות ביותר, דבר שאותו נתניהו, שלרוע מזלנו הדיח את אולמרט – לא מצליח לתחמן, ולכן נתניהו חוטף על הראש והופך את ישראל לעקשנית ולאשמה בסכסוך! – כאשר כל בר-דעת [אולי חוץ מאובמה ויהודי החצר שלו] מבין שההפך הוא הנכון!
וחוץ מזה, לא ייתכן שפוליטיקאי אחד, עו"ד מוכשר ולא טיפש, שגם הצליח מאוד בתור ראש ממשלה – ישחית מדינה שלימה, כי אז ממה נפשך – או שהשיטה רקובה גם בלעדיו, ושוחד (ושתדלנות) נחוצים ונהוגים, למשל, בכל עסקת קרקעות לבניין במדינה, או שמרבית הדברים המתפרסמים בעיתונות, בהשראת הפרקליטות והמשטרה, רק מורים על כך שאין להם הוכחות חותכות להרשעה – ולכן הם משתמשים בהיסטריה הציבורית והתקשורתית שליבו, ושגם אתה אחד ממנפחיה – כדי להשיג הרשעה על ידי שבירת החשודים, וללא הוכחות חותכות, או למשוך את המשפטים עד שייבנה בית המקדש השלישי [גם כן בעזרת מאכערים של נדל"ן].
 
* ציטוט: למה מאיר רבין לא ניסה לשחד גם אותנו? וכי אנחנו לא בני אדם? [אהוד, גיליון 539]
 
אורי הייטנר: מאיר רבין לא שיחד אותך ולא שיחד אותי, וטלנסקי לא העביר לך ולי מעטפות כסף, לא רק כיוון שאיננו בעלי כוח, אלא כיוון שהאנשים האלה יודעים היטב למי לפנות ועם מי לקשור קשרים, למה, ומה יצא להם מזה. אתה יכול להיות בטוח שטלנסקי ושכמותו מעולם לא העבירו מעטפות דולארים למנחם בגין, והוא גם לא היה בקשרים עם מאיר רבינים למיניהם. אתה גם יכול להיות בטוח שילדיו של בגין לא נסעו לחו"ל מקופה שנוצרה ממימון כפול, משולש ומרובע של גורמים שונים לטיסותיו.
 
אהוד: אותנו לא היה צריך לשחד כי ההסתדרות ואנ"ש ממפא"י מימנו לנו את כל צרכינו ואת כל מערכות הבחירות שלנו בשם המעמד והעם וככה יסדנו את מדינת ישראל וכאשר קנינו ספרים של פילוסופיה יוונית בניו-יורק לא חקרנו מי משלם עבורם, ואם נתנו שיק הוא לא נפדה בגלל הערך של חתימתנו שמתנוססת גם על מגילת העצמאות ואילו בגין, הצדיק בעיניך, הביא ארצה את אלטלינה על סף מלחמת אחים ונהרגו יהודים משני המחנות, והעלה אופנוענים וזורקי אבנים על הכנסת בפרשת השילומים, והירבה שנאה בעם בדמגוגיה הצרחנית שלו בככרות, כשהיה מלבה, בְּרטוריקה אשכנזית-פולנית – את רגשות הקיפוח של הצ'חצ'חים.
השינאה שלך לאולמרט מעבירה אותך על דעתך ובזכות אנשים כמוך יש לנו את ביבי, שכבר שכחת את הפרשיות שלו, של שרה והקבלן והמתנות, מהקדנציה הקודמת, ושל העיתון הפרטי שעשה לו שלדון כדי לנצֵחַ לקראת הקדנציה הזו. אבל אני חושש שכאשר יופעל הלאה מכבש הלחצים האמריקאי על ביבי – אתה עוד תתגעגע לאולמרט, ועוד איך תתגעגע!