לאור מאמריו המרתקים של מבקר-הספרות המעמיק יוסף אורן בגיליונות האחרונים של המכתב העיתי על יחס הגברים לנשים כפי שהוא משתקף בשירתן של לאה גולדברג, אסתר ראב, זלדה, דליה רביקוביץ' ויונה וולך, ולאור העובדה שלמרות יומרתה של החברה הישֹראלית להיות שיוויונית, היא עדיין רחוקה מכך מאוד – אני מאמין כי חשוב שיישמע בגלוי ובקול רם גם קולו של גבר, שאינו חושש להצהיר בהקשר זה של הצורך (הטבעי וההגיוני ביותר) בשיוויוניוּת מלאה בין המינים: אני פמיניסט!

יְרַק גַּלֵּי זְכוּכִית מֻתֶּכֶת, מְמַסְטֶלֶת כְּשִקּוּי
שֶל חֵרֻיּוֹת שוֹצְפוֹת, שֶל יָם הַמִתְחַרְמֵן בְּשֶמֶש קַיִץ
שֶהוּא מִין רֶפְּלִיקָה מֻגְדֶּלֶת, עֲנָקִית שֶל שְתֵּי עֵינַיִךְ
שֶגַּם בָּהֶן, וְלֹא רַק בּוֹ,
אֶפְשָר לִטְבֹּעַ בְּלִי סִכּוּי
 
לְאֵיזוֹ חֲסָקֶה גוֹאֶלֶת שֶל מַצִּיל, שֶל הִגָּיוֹן
שֶיְּחַלֵּץ אֶת הָאוֹבֵד וְהַצּוֹלֵל וְהַשּוֹקֵעַ
מִתְּהוֹמוֹת הַשִּגָּיוֹן,
מִדּוּמִיַּת מַחֲשַכֶּיהָ
שֶל מְצוּלָה בְּלִי חֲנִינָה וּבְלִי מִפְלָט וּבְלִי זִכּוּי –
 
כָּל הַט‏וּרְקִיז וְהַתָּכֹל הַזֶּה, כָּל תּוֹעֲפוֹת הָאוֹר,
כָּל אוֹתָהּ אוֹרְגִיָה שֶל רֵיחַ יוֹד וָמֶלַח, חוֹל וּמַיִם
הֵם הָעֵדוּת כִּי לֹא חִפַּשְׂנוּ כָּל יָמַי וְכָל יָמַיִךְ
אֶלָּא אֶת זֶה
וְזֶה אֶת זוֹ
וְאֶת הַתָּם וְהַטָּהוֹר.
 
וְלֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ קוֹרְאִים לָזֶה כִּי הַשֵּמוֹת כֻּלָּם
בָּגְדוּ בְּכָל מַה שֶּאָמְרוּ אוֹ הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת, וְאָנוּ
כְּמוֹ אֵיזֶה פְרַאיֶרִים סְתוּמִים פָּשוּט הִמְשַכְנוּ וְקָרָאנוּ
בְּקָטָקוֹמְבּוֹת הַחֵרְשוּת,
לַנֶּעְלָם הַנֶּאֱלָם.
 
לְאֵיזֶה מִישֶהוּ בָּדוּי, לְאֵיזוֹ "אַתְּ", אֵיזֶה "אַתָּה"
שֶקְּלַסְתְּרוֹן תָּוֵי פְּנֵיהֶם בְּאִינְטֶרְפּוֹל-הַגַּעְגּוּעַ
מֻתְוֶה בִּדְיוֹ-סְתָרִים שְקוּפָה כְּמוֹ הַדְּמָעוֹת אֲשֶר זְלָגוּהָ
לְאֹרֶךְ כָּל לֵילוֹת-הַבְּדוֹד וּמִנְהֲרוֹת-הָעֲלָטָה
שֶל הַיֵּאוּש וְהָאַכְזָב, וְזֶה מֻצְפָּן בְּקוֹד לֹא קַל
הַמִּתְגַּלֶּה עַל דַּף הַכְּתָב רַק לְאוֹרָהּ וּכְוִיּוֹתֶיהָ
שֶל אֵש הַסְּנֶה הַזֶּה בִּפְנוֹכוֹ, הַבֹּעֵר וְלֹא אֻכָּל
וְאַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה
וַאֲנִי הֲרֵי יוֹדֵעַ.
 
אֲבָל הַכֹּל הָיָה נֶגְדֵּנוּ, הַזָּהוּם וְהַבָּהוּם
וְכָל בּוֹרְדֶל-הַצִּינִיקָנִים הֶעָקָר וּסְאוּב-הַנֶּפֶש
שֶל אִימְפּוֹטֶנְטִים שֶהָפְכוּ אֶת הָרוֹמַנְטִיקָה לְג'וֹרָה
וְאֶת הַיֹּפִי לִזְנוּנִים וְאֶת הָאֶרוֹס לִסְחוֹרוֹת,
אַף שֶכַּיּוֹם כְּבָר אִיש אֵינֶנּוּ לֹא מֻפְתָּע וְלֹא דָהוּם
וְלֹא נִרְעָש וְלֹא נִבְאָש מִשְּׂפַת-הַבִּיב וּסְאַת-הָרֶפֶש
וְשוּם אִלּוּחַ, בַּחוּצוֹת אוֹ בַּסְּפָרִים אוֹ בַּתִּקְשֹרֶת,
אֵינוֹ מַקְפִּיץ אֶת אַף אֶחָד מִלְּבַד אֶת רֵיטִינְג הַמְּכִירוֹת.
 
וּגְרָפוֹמָנִים לְמַכְבִּיר, בְּגִיל הַבְּלוּת הַפִּיּוּטִית
(וְיֵש בָּסִיס מוּצָק לַחְשֹד כִּי גַם הַהִיא, הָאוּרוֹלוֹגִית)
אָצִים עִם בִּיפֶּר עַל הַזִיפֶּר לְיַחְ"צֵן בְּקוֹל גָּדוֹל
אֶת הַתַּגְלִית הַמַּרְעִישָה כִּי אַף אוֹתָם חָנַן הַטֶּבַע
בָּאִינְוֶנְטָר שֶבּוֹ מוּכַחַת קִרְבָתָם הַמִּשְפַּחְתִּית
לַחֲתוּלִים וְלַכְּלָבִים, מַה שֶמֵּעִיד בְּאֹרַח לוֹגִי
עַל הִצְטָרְפָם לַאֲגֻדַּת שוֹמְרֵי מִשְגָּל, שֶדֶּרֶךְ קֶבַע
דַוְקָא הַהֵם, שְמוּטֵי הַשְוַאנְץ, מְנַפְנְפִים בּוֹ בְּלִי לַחְדֹּל.
 
וְכָל כַּמָּה שֶתָּש אוֹנָם גּוֹבֵר הָרַהַב בִּגְרוֹנָם
וְכָל כַּמָּה שֶגַּבְרוּתָם דְּפוּקָה, כִּדְבַר נְבִיא הַזַּעַם,
כִּי "תַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה" (מַשְמָע: מִקְפָּא בִּמְקוֹם זִקְפָּה)
הֵם מִתְחָרִים בְּכָל מוּסָף עַל אַלִּיפוּת חַסְרֵי הַטַּעַם
שֶבָּהּ הַסְּפּוֹרְט הַלְּאֻמִּי הוּא בִּזּוּיָּהּ שֶל הָאִשָּה
כְּאִלּוּ יֵש בְּכָךְ לִתְרוֹם לוֹ לְאוֹתוֹ מְרוֹחַ-אֶשֶךְ
אֶת קִדּוּמָן שֶל מְכִירוֹת סוֹף הָעוֹנָה הַמִּתְפַקְשֶּשֶת
שֶל תַּדְמִיתוֹ קְלוּפַת-הַבְּלוֹף הַמִּתְכַּוֶּצֶת מִבּוּשָה.
 
אָז זֶה הַזְּמַן אוּלַי לוֹמַר בְּכָל חֻצְפַּת גִּלּוּי-הַלֵּב
דַּוְקָא עַכְשָיו, מוּל חַמּוּקַיִךְ הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם
וּמַטְבִּיעִים בַּחוֹל הֶחָם, כְּמִין תַּחְרַת טִפּוֹת נוֹהֶרֶת
שֶל סְטָלַקְטִיטִים בְּנֵי-חֲלוֹף, שֹבֶל נוֹגֵהַ וְאָרֹךְ –
שֶאֵין נוֹעָז יוֹתֵר, אִשָּה, מִן הַמִּלִּים "אֲנִי אוֹהֵב"
וְאֵין חָזָק יוֹתֵר, אִשָּה, מִן הַחֻלְשָה הַזֹּאת אֵלַיִךְ
וְאֵין גַּבְרִי יוֹתֵר, אִשָּה, מִן הָעָצְמָה הַמְּוַתֶּרֶת
עַל הַפְגָנַת שְרִירֵי הַמַּאצ'וֹ לְטוֹבַת מוֹתְרוֹת הָרֹךְ.
 
וְשֶחַיֵּינוּ בַּכּוֹכָב הַזֶּה, הַמַּר וְהַמֻּפְלָא
הֵם סַךְ הַכֹּל אִבְחַת-בָּרָק קְצָרָה בֵּין שְנֵי כּוּכִים שֶל חֹשֶךְ:
בֵּין הָעִבּוּר וְהַקִּבּוּר, בֵּין הַשִּלְיָה וּמַעֲטֶפֶת-
הַתַּכְרִיכִים, וּמַה בָּאֶמְצַע? הַחִפּוּש הַדְּיוֹגֶנִי
אַחַר אוֹרוֹ הַקַּמְצָנִי שֶל אֵיזֶה "שָם" בַּאֲפֵלָה,
שֶל אֵיזֶה "אִלּוּ" שֶיִּפְרֹס לָנוּ פְּרוּסָה קְטַנָּה שֶל אֹשֶר
וְהַפְּרוּסָה הַזּאת הִיא גֶבֶר וְאִשָּה, הַשְּאָר הוּא אֶפֶס
שֶרַק אִתָּם הוּא נֶהְפָּךְ לְאֵיזֶה עֵרֶךְ עֶשְׂרוֹנִי.
 
וְרַק אֲנַחְנוּ, הַחַיָּה הָאֱוִילִית שֶשְּמָהּ אָדָם,
מְבַזְבְּזִים אֶת גַּרְגְּרֵי שְעוֹן-הַחוֹל עַל קְרַב-הַהֶבֶל
בֵּין הַשִּפְחָה וְהָאָדוֹן, בֵּין הַשַּלִּיט וְהַנִּשְלֶטֶת
מִבְּלִי לִתְפֹּס שֶהַשַּלִּיט הַבִּלְעָדִי וְהַיָּחִיד
הוּא הָעֲרַאי, אוֹתוֹ laisser-passerכִּלַי שֶבְּיָדָיו
פּוֹעֵם הַסְּטוֹפֶּר הָאַכְזָר שֶל שְהוּתֵנוּ הַפּוֹחֶתֶת
מִבְּדַל-שְנִיָּה לִבְדַל-שְנִיָּה, וְסוֹף הַשְּבִיל וּקְצֵה הַחֶבֶל
שְמוּרִים לִשְנֵינוּ, לִי וְלָךְ, בִּגְזַרדִּינֵנוּ הָאָחִיד.
 
הֲלֹא אֶת זֶה, בִּשְׂפַת-אוֹתוֹת שֶאֵין תָּקֵף וָעַז מִמֶּנָּה
נוֹגֵן בְּשָׂרֵנוּ בַּלֵּילוֹת סוּפָה מַגְנֶטִית זֶה לָזוֹ,
הֲלֹא אֶת זֶה אוֹמְרִים בְּלִי הֶרֶף הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי
בָּאֶסְפֶּרַנְטוֹ הַנִּצְחִי שֶל הַתְּשוּקָה וְהַהֻלֶּדֶת:
שֶכְּמוֹ בַּפֶּרַח וּבַפְּרִי, כָּךְ בִּנְבָכַיִךְ וּנְבָכַי
וּבִנְבָכֶיהָ שֶל תֵּבֵל כֻּלָּהּ, מִימוֹת עוֹלָם עַד הֵנָּה,
מֻטָּל כָּבְדּוֹ שֶל הַקִּיּוּם, כָּל עִקָּרוֹ וּמֶרְכָּזוֹ
עַל שְוִי-עֶרְכָּם הַלֹּא-מוּפָר שֶל הַמּוֹלִיד וְהַיּוֹלֶדֶת.
 
וְאֵין שַלִּיט וְאֵין נִשְלָט, וְאֵין עָדִיף וְאֵין נָחוּת
וְהָרֵעוּת הָעֲמֻקָּה מִכֹּל, רֵעוּת-בָּשָׂר-וָרוּחַ
הִיא הַגְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתָיו שֶל הָאָדָם, וְרַק מְתֵי-
מְעַט זוֹכִים לָהּ בֶּאֱמֶת, מִלְּבַד בַּשִּיר אוֹ בַּחֲלוֹם.
הִנֵּה מַדּוּעַ בּוֹהֲמָיו שֶל הַמִּשְגָּל הֵם גַּם שוֹטֵי
הַדְלָחָתוֹ שֶל הַיָּקָר וְיִקּוּרוֹ שֶל הַדָּלוּחַ,
הִנֵּה מַדּוּעַ אֵין עָקָר וְאֵינְאוֹנִי יוֹתֵר וּסְחוּט-
אֲבִיּוֹנָה מִן הַנִּבּוּל וְהַנִּוּוּל וְהַקָּלוֹן.
 
הִנֵּה מִפְרַץ-הַיָּם בּוֹעֵל אֶת פִּשֹּוּקָהּ שֶל הַיַּבֶּשֶת
וְהַסְּפִינוֹת אֶת הַגַּלִּים הַנִּפְעָרִים כָּמוֹךְ אֵלַי
וְאַתְּ יָפָה וּמֻצָּתָה, וְאַתְּ כּוֹבֶשֶת וְנִכְבֶּשֶת
מַמָּש כָּמוֹנִי, הַכּוֹבֵש וְהַנִּכְבָּש לָךְ כָּל לֵילַי.
 
וְכָל צְלִילָה לִמְצוּלוֹתַיִךְ הִיא תָמִיד, בְּעֶצֶם, אֵיזוֹ
שִיבָה הַבַּיְתָה, אֶל חֻמּוֹ שֶל אֵיזֶה עֹמֶק קַמָּאִי,
אֶל מְעָרַת קְדוּמֵי הַדָּם, אֶל אַלְטָמִירָה שֶל הַגֶּזַע
הָאֱנוֹשִי, שֶלֵּדָתוֹ מִן הַנָּשִי-הָאִמָּהִי
עוֹד לֹא פָּטְרָה אוֹתוֹ אַף פַּעַם מִמִּכְוַת הַגַּעְגּוּעַ
לָשוּב לְשָם, אֶל הֶחָשֵךְ וְהַמּוֹשֵךְ וְהַמּוּגָן,
אֶל גַּן-הָעֵדֶן הָאָבוּד שֶל הַתְּמִימוּת שֶהֲרָגוּהָ
כָּל רִשְעוּתָם שֶל הַחַיִּים, כָּל כִּזְבֵיהֶם וְלַעֲגָם.
 
וְאָז הָאֵש הַזֹּאת, הַיַּחַד וְהַיַּחַם,
וְאָז הַסּוּטוּל הֶחָרִיף מִכָּל תִּירוֹש
וְאָז כֻּלֵּךְ פִּתְאֹם נִלְקַחַת וְלוֹקַחַת
אֶת כָּל כֻּלִּי שֶהוּא שֶלָּךְ הֲרֵי מֵרֹאש.
וּשְנֵי כִּנּוֹרוֹת
שֶל תְּשוּקָה בְּפוֹרְטִיסִימוֹ,
שְנֵי סְטְרָדִיוַרְיוּסִים, שְנֵי מִינֵי וְיוֹלָה
שֶל גֵּו וְשֵׂעָר וּזְרוֹעוֹת וּשְׂפָתַיִם
פּוֹרְטִים בָּנוּ סְקֶרְצוֹ שֶל כֹּסֶף סָגוּף
וְהַקַּיִץ בּוֹעֵר וּצְמָאֵךְ לִי בְּאֵר
וְגִדְרוֹת הַצְּנִיעוּת מִתְנַפְּצוֹת בָּךְ כִּבְדֹלַח
וְאֵין עוֹד קָסוּם וּבָסוּם מֵאוֹתָן
אֲרוּחוֹת-הַשְּחִיתוּת שֶל הַגּוּף.
 
וְכָל שֶנֶּחְמַס וְנִרְמַס בְּרַגְלֵי הַזִּ‏ילוּת שֶחַיֵּינוּ לָהּ טֶרֶף
וְכָל שֶנִּכְפַּש וְנִרְפַּש בְּבִצּוֹת הַפֶּרְוֶרְסְיָה שֶל אֶתוֹס קַמְצָן
שֶאֵין בּוֹ קִצּוּב בְּסֵאוּב אַךְ הָרֹךְ בּוֹ מִזְּמַן כְּבָר יָרַד לַמַּחְתֶּרֶת
כִּגְנוּת וְחֻלְשָה הַיָּאוֹת לְאִשָּה אַךְ אֵין גֶּבֶר הַשָּׂש לְאַמְּצָן –
חוֹזֵר כְּאוֹצָר שֶאָבַד אֶל הַהֵם הַיּוֹדְעִים כִּי אֶפְשָר גַּם אַחֶרֶת
וְאֵין הָרוֹמַנְטִיקָה לוּקְסוּס יוֹתֵר
כִּי אִם צֹרֶךְ
דָּחוּף
כְּחַמְצָן.
 
כִּי גַם הַמַּמָּש הַמּוּחָש וּמוּמָש בְּיָדֵינוּ כְּחֹמֶר, כְּעֶצֶם
אֵינוֹ אֶלָּא בְּדוּת וּמִלְוֶה קְצַר-מוֹעֵד עַל חֶשְבּוֹן הַגּוֹלֵל וְהַסּוֹף,
אַךְ בְּלִי הַבְּדָיָה הַנּוֹאֶשֶת הַזֹּאת שֶמֻּתָּר בָּהּ לַחְמֹד וְלִכְסֹף
אוֹתָם עוֹלָמוֹת הֲזוּיֵי חֲלוֹמוֹת בָּם הָאֹשֶר מֵמֵס אֶת הָעֶצֶב –
 
מַה כְּבָר נִשְאָר לָנוּ, מַה כְּבָר נִתָּן פֹּה לַחְפֹּן, חֲמוּדָה שֶלִּי, אֶלָּא
אֶת רֹאש שִֹמְחָתֵנוּ בִּשְתֵּי כַּפּוֹתָיו שֶל הַשְּכוֹל מִתִּקְוָה וּמֵאוֹר.
אָז בּוֹאִי, בִּמְקוֹם זֶה, נַחְפֹּן אֶת יָפְיֵךְ הַלָּטוּף בְּאַצּוֹת וּמֵי מֶלַח
כְּחַג לָעֵינַיִם,
כִּפְיֶסְטָה בִּשְנַיִם,
כְּאֵש מִתְעַקֶּשֶת לִבְעֹר.
 
וְשַבֵּחַ אֲנִי אֶת גְּאוֹן קוֹנְטְרַפּוּנְקְט הַגּוּפִים הַיָּפִים, הַגּוֹבֵהַ
מִשִּצְפּוֹ שֶל הַיָּם הַנּוֹשֵם וְקַיָּם בְּעֻמְקֵנוּ, בִּסְגוֹר מַרְתְּפָיו
שֶל עֶרְגוֹן הַבָּשָׂר אֶל חֶצְיוֹ הַנֶּחְסָר שֶמֵּרֹב שֶהוּא חַי הוּא גוֹוֵעַ
מִלִּרְעֹב וְלִצְמֹא אֶל כְּפִילוֹ שֶל עַצְמוֹ הַמַּדְלִיק אֶת עוֹרוֹ בִּלְטָפָיו.
 
וְכָל סַרְסוּרֵי-הַזִּמָּה הַקְּטַנִּים,
רוֹכְלֵי נִבּוּל-הַפֶּה וְחֶנְוָנֵי קֻבּוֹת-הַפּוֹרְנוֹ,
כָּל שֶהִצְלִיחוּ לִפְרֹט אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה, אֶת הַיַּיִן בַּדָּם
לְכֶסֶף קָטָן שֶל טִקְסֵי הַרְבָּעָה, לְרִיק שֶאַף פַּעַם אוֹתוֹ לֹא יָּגֹרְנוּ
מִשּוּם שֶאֶצְלֵנוּ אִשָּה אֵינָה שַיְבָּה
וּבֹרֶג אֵינֶנּוּ אָדָם –
 
אֵיךְ הֵם פִּתְאֹם מַכְמִירֵי רַחֲמִים
וְאֵיךְ הֵם מַפְסִידִים הַכֹּל, הַמַּאנְיָקִים הָאֵלֶּה:
אוֹתָךְ, אֶת צְלִילוּתָם שֶל הַשָּמַיִם וְהַמַּיִם,
וְכָל זֶה בִּמְחִיר מָה? בִּמְחִיר זִרְמַת שִפְכֵי הָרְחוֹב.
הַטֹּהַר אֵינוֹ רַק הִיגְיֶנִי יוֹתֵר, הוּא גַם חַם שִבְעָתַיִם וְסֶקְסִי פִּי אֶלֶף
וּמַה שֶנִּדְמֶה לַכְּסִילִים כְּחַלָּש הוּא הָעַז בַּכֹּחוֹת:
לֶאֱהֹב...