לֵך לחוף גורדון בתל-אביב בשבת לפני הצהריים, טבול בים השקוף והחלק כראי, ושחֵה במים של 23 מעלות. אחר-כך שֵב בקפה-מסעדה "לה-לה-לנד" על המרפסת והתבונן מערבה. הים הכחול מלא סירות מפרשים לבנים נפוחים ברוח הקלה וטסים במהירות, עשרה עובדים שחורים של הקפה אינם חדלים רגע מלהביא עוד כסאות לבנים, וסוככים ירוקים לעשרותיהם, שנפתחים ישר מאריזותיהם החדשות. עשרות מלצרים ומלצריות לא-שחורים מתרוצצים, גם למטה, בחול הלבן העמוק, ומשרתים ביעילות ובנימוס את היושבים. נהר של רוחצים מכל הגילים זורם אל החוף ולכולם נמצאים מקומו ישיבה בצל סוככים שהולכים ומוקמים. עוברים על פניך תינוקות, ילדים קטנים מקסימים שרצים בחול, זקנות בביקיני, חתיכות צעירות, ממש נערות עם חזה שממש מבקש "סחטני!" – אימהות חטובות, גברים רפי שרירים, קרחים וגם שעירים, תיירים, בעלי-מומים, נשים שזופות עם עור כמוש, ומי לא? חגיגה אחת גדולה, צבעונית, ים-מלוחית, החוף חינם. סוכת המציל עם דגל לבן.
ואחרי ששתית קפה עם כוס מים מלאה קוביות קרח ופלח לימון, ואולי גם התחשק לך איזה קרואסון או ארוחת-בוקר, המחירים עממיים, אתה קם והולך בטיילת מעט צפונה, שם, לרגלי המלון, מתקיימת כל שבת לפני-הצהריים הרקדה כללית, ועשרות-עשרות זוגות סובבים במעגל ענק, שלעיתים נוצר בו עוד מעגל פנימי, ורוקדים ריקודי עם ישראליים, ולמרבה הפלא כמעט כולם יודעים לרקוד, וחלקם בחן רב. הסתכל היטב – זוהי ישראל. כדאי גם להביא תיירים שבאו לבקרך מהגליל או מפאריס. אין זוג אחד דומה למשנהו, לא בגיל, לא ביופי, לא במראה, לא בסימני ארץ-המוצא, לא בגובה, לא במשקל ולא בלבוש. יש אולי שלוש יפהפיות על מאה זוגות רוקדים. אבל זוהי ישראל. הם מושכים את העין, מלבבים, סוחפים בקצב השיר גם את העומדים והיושבים מסביב, אבל מה – פאתטיים! כל זוג נראה ישראלי ומגוחך באופן אחר. לא צריך ללכת לגן-חיות. הם מעניינים יותר מהבבונים. הם, ויותר נכון הוריהם והורי-הוריהם, נאספו ובאו אלינו מכל קצות תבל, עכשיו הם עם אחד.
זה לא נכון שכור ההיתוך נכשל. הוא הצליח, ועוד איך! דווקא משום שאף אחד מהרוקדים-הרוקדות לא דומה למישהו-מישהי אחר במעגל הענק. ואתה עומד על מקום אחד, והם עוברים-ומקפצים בזוגות על פניך, ולכל אחד ואחת הבעת פנים שונה, ורגליים מנוסות או פחות-מנוסות, ובייחוד מושכים את העין תייר אמריקאי קשיש, גבוה כמו לינדון ג'ונסון שמן עם תחת גדול, שמנסה להסתובב בקצב כאשר רגליו היוצאות מה"שורטס" שוקלות יחד 80 קילו ו-80 שנה! וכל מה שלא דומה לַאמריקאי הרוקד – הוא ישראלי. לא "ייקים", לא "ספרדים", לא "אשכנזים", לא "תימנים" ולא "רוסים" [האמת, רק הם עדיין ניכרים קצת בשונותם] – פשוט מרק של עם, ישראלי! – בן-גוריון ניצחת. – אגב, לא רואים הרבה פנים של משכילים צעירים ושל פרופסורים, שיכולים כנראה להסתדר טוב מאוד בארה"ב. אולי הם כבר שם.