החוקר עמירם דגני מצא מי האשם בפסוקי הקוראן הקובעים שהיהודים הם קופים וחזירים. האשם לדידו אינו הנביא מוחמד. המקור לפסוקים אומר דגני (גיליון 543) הוא: "ביהודים עצמם. כלומר בקבוצה יהודית אחת שהפיצה את הסיפור הזה על קבוצה יהודית אחרת." היהודים הם המקור לשנאתם. היהודי הוא שהמציא את הדה-הומניזציה שלו עצמו. הגזענות המוסלמית היא באשמת היהודים.

צודק דגני בקביעתו כי בפסוקים הספציפיים בהם מדובר על היהודים הקופים והחזירים, לא מדובר על השמדת היהודים. מדובר בהם רק על כך שיש לענות אותם. לגבי השמדת היהודים יש פסוקים אחרים. החשוב בהם – קביעת מוחמד (המצוטטת באמנת החמאס סעיף 7) שהתנאי לגאולה הוא השמדת היהודים, ומקורה בחדית'.

במחשבה שנייה אולי באמת צודק דגני. השנאה העצמית היהודית כל כך גדולה שאולי אין זה  מופרך להניח שהיהודים הם באמת המקור לשנאתם. (ראו פעילות הקרן החדשה לישראל).

אני בהחלט מסכים עם דגני שניתן לדרוש מיהודי לומר שאינו מקבל את הפסוק "הטוב בגויים הרוג." בטוחני שגם דגני מגנה נמרצות את הפסוק הזה. האם דגני מכיר ערבי-מוסלמי אחד הרואה בדברי מוחמד שהיהודים קופים וחזירים, שיש להשפילם, לענותם, ולהשמידם –  גזענות שהוא מגנה אותה? אם יש ערבי-מוסלמי אחד כזה, נשמח לשמוע על כך.

בדומה לדגני, גם שופט בית המשפט לשלום בירושלים שמעון פיינברג מאשים את היהודים. כבוד השופט שמעון פיינברג זיכה את השיח' ראאד סלאח מעבירת השתתפות בהתפרעות. האלימות, אליבא דשמעון פיינברג, הינה רק אשמת המשטרה היהודית. והנה דברי כבוד השופט:

"האלימות החלה בעקבות פנייה מאוחרת יותר של השוטרים למחזיק אחד הדגלים, שסירב למסרו למשטרה. אלמלא הפנייה הזאת, סביר להניח כי ההתקהלות היתה ממשיכה ללא ביטויי אלימות פיזית או מילולית."

באשר לקריאות הנאשם "ברוח ובדם נפדה את אל-אקצה," קבע כבוד השופט שמעון פיינברג: "אימרות אלה לא נאמרו במהלך ההתקהלות אלא לאחר פיזורה, בזמן שהנאשם הובל על ידי שוטרים לניידת המשטרה."

צריך להודות ביושר. אכן כן, היהודים הם האשמים במצבם. וד"ל.

מה היתה יכולה להיות תגובתו של פרופ' ליבוביץ?

נכדתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח, חגית עופרן, מונתה כראש פרויקט מעקב בצוות המוסר דיווח על כל בנייה יהודית בשטחי יו"ש. על כך כותבת גיתית גינת במוסף "הארץ":

"ישעיהו ליבוביץ בודאי היה גאה בנכדה שלו." (מוסף "הארץ" 7.5.10).

זהו – שלא. ישעיהו ליבוביץ אכן תמך במסירת שטחי יו"ש לכיבוש ערבי אבל מסיבה הפוכה מזו של נכדתו. ליבוביץ העיד על עצמו שאינו הומניסט וכי ההומניזם אינו מטרתו, לתפישתו כל זמן שהחברה הישראלית עסוקה בשטחים היא אינה מתפנה למלחמת אזרחים בין דתיים לחילוניים, מלחמה שמטרתה השלטת הדת. הפרדיגמה של ליבוביץ היתה מלחמת החשמונאים במתייוונים (גם מלחמת האזרחים האמריקאית). ליבוביץ העמיד את מהות הדת היהודית על קיום מצוות, ולא על דוגמות. מעניין איך ליבוביץ, שכינה את מרגל האטום וענונו "חלאת המין האנושי" – בגלל יציאתו לשמד הנצרות, היה מכנה את נכדתו שפרקה עול מצוות? בכל מקרה, הוא בודאי לא היה גאה בה.