"הם לא יקבּלו אותנו, כי מִבּחינתם זאת אדמה איסלמית. אללה ציווה עליהם להחריב אותנו, וזה מה שהם אמוּרים לעשׂות." (פרופ' בּני מוריס, "ידיעות אחרונות", 14.5.10)
 
הַסִּפּוּר הַיָּשָן, יְדִידִים נִכְבָּדִים,
עַל סִימְבְּיוֹזָה גְרוֹטֶסְקִית בֵּין שְנֵי קִפּוֹדִים
יֵש לוֹ אֹרֶךְ זָקָן הַנִּמְתָּח עוֹד וָעוֹד
בֵּין תּוֹלְדוֹת הָאָדָם וְתוֹלְדוֹת הַקִּפּוֹד.
 
אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן מִסְתַּבֵּר שֶתָּמִיד
אֶת מוּסַר-הַהַשְׂכֵּל שֶלּוֹ שוּב הוּא מַצְמִיד
לִרְשוּתָהּ שֶל אִירוֹנְיָה עִם חֹד עוֹקְצָנִי
לֹא פָּחוֹת מִזִּיפָיו שֶל קִפּוֹד קוֹצָנִי.
 
וְלַמְרוֹת שֶכָּל דּוֹר שוּב חוֹזֵר בּוֹ וְדָש
הוּא תָמִיד צָץ בְּאוֹר אַקְטוּאָלִי חָדָש
הַנּוֹסָף לְאוֹתוֹ הַסִּפּוּר הַוָּתִיק
כְּנִמְשָל עַדְכָּנִי לַמָּשָל הָעַתִּיק.
 
וְעַל כֵּן מִקּוֹרְאֵינוּ כָּאן לֹא נְכַסֶּה
כִּי הָיֹה הָיָה פַּעַם סִפּוּר-מַעֲשֶׂה
שֶבּוֹ שְנֵי קִפּוֹדִים כְּמוֹ חָתְמוּ עַל חוֹזֶה
לְעוֹלָם לֹא לִחְיוֹת בְּשָלוֹם זֶה עִם זֶה.
 
וּמַמָּש מִסִּבָּה זֹאת, מִלְּבַד בִּשְעַת-דְּחָק,
הֵם הִקְפִּידוּ לִשְמֹר בֵּינֵיהֶם עַל מֶרְחָק
וְסִמְּרוּ זֶה מוּל זֶה, בֵּין שִׂנְאָה לִפְחָדִים,
אֶת קוֹלֶקְצְיוֹת רָאשֵי חִצֵּיהֶם הַחַדִּים.
 
כָּךְ הָיָה בָּאָבִיב וְנִמְשַךְ אַחֲרָיו
גַּם בְּלַהַט הַקַּיִץ מֻרְתַּח-הַשָּרָב
וְכַנָּל גַּם בַּסְּתָיו, שֶגַּם בּוֹ לֹא צֻנַּן
הַקּוֹנְפְלִיקְט הַהִיסְטוֹרִי-הִיסְטֶרִי דְנַן.
 
אֲבָל אָז בָּא הַחֹרֶף – וְעֹקֶץ הַקֹּר
כְּקוֹצָיו שֶל קִפּוֹד כָּאן יוֹדֵעַ לִדְקֹר
וְאוֹתָם קִפּוֹדַיִם הֵבִינוּ סוֹף-סוֹף
כִּי אִם כָּכָה יוֹסִיפוּ בְּלִי הֶרֶף לַחְשֹׂף
אֶת גּוּפָם לְעֻקְצוֹ שֶל הַכְּפוֹר הָרָשָע
עֲלוּלִים הֵם לַחְטֹף אֵיזוֹ גְרִיפָּה קָשָה
וַאֲפִלּוּ קִפּוֹד – כָּךְ רוֹפְאָיו מַזְהִירִים –
יָכֹל לִלְקוֹת חָלִילָה
בְּשַפַּעַת חֲזִירִים...
 
וְכֵיוָן שֶעוֹד אֵין קִפּוֹדִים הַמַּשְלִים
אֶת עַצְמָם כִּי יִזְכּוּ לְבִטּוּחַ מַשְלִים
בְּקֻפּוֹת-הַחוֹלִים בָּן נוֹקְטִים בְּרִסּוּן
כָּל שַפַּעַת בְּכֹחַ זְרִיקוֹת-הַחִסּוּן –
הֵם הֵחֵלוּ פִּתְאֹם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה
בְּתִקְוָה לְהַצְמִיד שָם חָזֶה מוּל חָזֶה
בְּלִי לִזְכֹּר כִּי בְּכָךְ חֹם-גּוּפָם יַעֲצִים
אֲבָל כָּךְ גַּם מַגַּע קוֹצֵיהֶם הָעוֹקְצִים...  
 
וְאָכֵן, הֵם קָרְבוּ כְּמוֹ כּוֹס-תֵּה לַמֵּחַם
וּצְמוּדִים זֶה לָזֶה גַם הִרְגִּישוּ כִּי חַם
קְצָת יוֹתֵר מִשֶּקֹּדֶם, כִּי עֹקֶץ-הַקֹּר
כְּבָר פָּחַת וְחָדַל לַעֲקֹץ וְלִדְקֹר.
 
אַךְ מַמָּש בּוֹ-בָּרֶגַע, כְּמִין תִּזְכּוֹרוֹת
לְעֻבְדּוֹת-הַחַיִּים, הֵם חָטְפוּ שָם דְּקִירוֹת
כָּל אֶחָד מִקּוֹצָיו וְחֻדֵּי עֳקָצָיו
שֶל שְכֵנוֹ הַנּוֹעֵץ בּוֹ אֶת נֶשֶק חִצָּיו.
 
וּבְלִי שוּם תֵּרוּצֵי דִּיפְּלוֹמַטְיָה סְחוֹר-סְחוֹר
הֵם מִיָּד נִרְתְּעוּ זֶה מִזֶּה לְאָחוֹר
כְּנִכְוֶה הַנִּמְלָט עַל נַפְשוֹ מִן הָאֵש        
וְזוֹעֵק "יִלְעַן דִּינַכּ" בִּמְקוֹם "מַעֲלֵש".
 
וּמֵאָז, רַבּוֹתַי, שוּם דָּבָר לֹא עוֹזֵר
וְסִינְדְּרוֹם-מְטֻטֶּלֶת זֶה שָב וְחוֹזֵר
כִּי אִם רַק מִתְקָרְבִים הֵם קִפּוֹד אֶל קִפּוֹד
כְּבָר אֶפְשָר אֶת הַנֶּתֶק לִצְפּוֹת וְלִסְפֹּד.
 
וּמִלְכּוּד קִפּוֹדִי זֶה –  מָר רַע וְאָיֹם! –
מְטַרְפֵּד כָּל סִכּוּי לִפְשָרָה גַּם הַיּוֹם
כְּפִי שֶאָז אֶת שְנֵיהֶם הוּא בְּעֹקֶץ הִרְוָה
אַךְ כַּיּוֹם מְכַנִּים זֹאת "שִׂיחוֹת הַקִּרְבָה"...