לשאלתך [גיליון 546] מאיזה דור אני, אשיב לך. אני מדור הילדים שישבו עם הוריהם בשנות הארבעים של המאה שעברה בבתי קפה המלאים עד אפס מקום, בחופי הטיילת של ת"א ועד לרציף הרברט סמואל שתו קפה עם עוגת קצפת והאזינו לתזמורות שניגנו וואלסים של יוהן שטראוס.

באותם ימים, קרובי משפחתי נספו בשואה ואנו לא ידענו.

דוד כהן

אהוד: גם אני שייך לאותו דור אם כי לא ישבתי עם הוריי בבתי הקפה של תל-אביב. אבל אנחנו ידענו שמתחוללת מלחמה נוראה באירופה (שקודם איימה גם עלינו ומטוסי האיטלקים הפציצו את תל-אביב אבל אתה והוריך אולי לא שמעתם בגלל התזמורות שניגנו את הוואלסים של שטראוס) – וכי במלחמה באירופה הורים יהודים, והיו גם עצרות אבל, ואפילו בעיתוני ילדים נכתב על כך. לכן התנדבו בחורים ובחורות ארצישראליים לצבא הבריטי, לכן שלחו את הצנחנים ובהם חנה סנש, לכן הוקמה הבירגדה, ועוד ועוד, אלא שכל אלה היו טיפה בים ביכולתנו להשפיע על מהלך המלחמה והצלת היהודים, ולכן גם אם היית יודע שקרובי משפחתך כבר נספו בשואה, לא היית יכול לעשות דבר כי לא היתה לך מדינה ולא חיל אוויר, שהם כנראה המעצבים כיום את יחסך להיסטוריה של אז. כל אחד אז, באופן פרטי, קיווה שדווקא קרובי משפחתו הצליחו לשרוד, והיו אמנם לא רבים ששרדו והגיעו אחרי המלחמה.

השתייכותך לאותו דור עושה את מאמרך למופרך עוד הרבה יותר. אני חשבתי שאתה בחור צעיר שלא יודע הרבה על אותה תקופה.