ידוע המשל היהודי המבוסס גם על המדרש, (מכילתא, בשלח, ויהי פרשה א). על יהודי שקנה דגים באושים לפריץ. אמר לו הפריץ: יש לך שלוש אפשרויות: תאכל אותם או תקבל מאה מלקות או תגורש מהעיר. התחיל היהודי לאכול, כמעט הקיא ואמר: איני יכול לאכול; אני בוחר לקבל מלקות. התחילו להלקותו, כאב לו, אמר די, וסולק מהעיר. על כך נאמרה האמרה היהודית: "גם אכל דגים באושים, גם חטף מלקות וגם גורש מהעיר!" – "פוילע פיש גיגעסן, א שמיץ באקומען, און פון א שטאט ארויס געטריבן!"
קביעתו של בנימין נתניהו מיום חמישי [3.6]: "לא נאפשר לספינות להגיע לעזה. לא עכשיו ולא אחר כך!" הינה אווילות מדינית שתביא רק נזקים. גם הסגר ייפרץ, וגם דימויה של ישראל ייסדק מוסרית ומדינית.
הדרך לפתרון הבעייה היא שונה:
על נתניהו לומר לטוני בלייר, שליח האיחוד האירופי, כי בהתאם לבקשת האיחוד האירופי, ישראל פותחת את שערי נמל עזה לאוניות האיחוד האירופי. על מוסדות האיחוד האירופי לוודא שלא יוכנסו אמצעי לחימה לעזה. ישראל משאירה לעצמה את הזכות השמורה לה על-פי החוק הבינלאומי לעשות ביקורות על האוניות, שמא מוברחים בהן אמצעי לחימה וטרוריסטים לעזה.
תוך שלושה חודשים ישראל מסירה כל אחריות לספק סחורה כלשהי לעזה.
עד כאן זכויות היוצרים לד"ר גיא בכור.
והנה התוספת:
על כל אדם הרוצה להיכנס לעזה (או לצאת מעזה לתחומי ישראל) יהיה לחתום על ההצהרה הבאה:
"מהיותי פעיל שלום אני __________ מצהיר בזאת כי מתוך רצון להביא לשלום בין הערבים ליהודים אני רואה את אמנת החמאס שלפיה יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים כמצע גזעני שאני מגנה אותו."
(אמנת החמאס: "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא, רחמי אללה עליו שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו.'" ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם. (אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית – פלסטין (חמאס) פלסטין, 1 במחרם 1409 להג'רה, 18 באוגוסט 1988)
ברגע שדבר זה ייעשה תתגשם האימרה היהודית, אבל הפעם, הערבים הם שיאכלו דגים באושים, יקבלו מכות, ויגורשו מהעיר.
ישראל לא תהיה מחויבת יותר לעזה בשום צורה. האיחוד האירופי יהיה האחראי על בדיקת האוניות המגיעות לעזה, והערבים יוצגו כגזענים. (פרצופם האמיתי).
 
"האלוהים של היהודי הוא הממון", "ההווייה קובעת את ההכרה"
בחיבורו המפורסם "לשאלת היהודים" קבע היהודי המשומד קרל מרקס (צאצא רש"י והמהר"ל מפראג) כי אלוהיו של היהודי הוא "הממון" (מרקס אפילו השתמש במילה העברית "ממון") והוסיף ש"ההווייה היא הקובעת את ההכרה."
איש הרוח והמוסר עמוס קלויזנר-עוז נלחם תמיד למען עולם בעל ערכים ומצפון המוסרי. בצעירותו, כשהיה חבר קיבוץ עני, אחז קלויזנר-עוז באידיאולוגיה שוויונית-שיתופית, והנה כשהחל להרוויח תמלוגים רבים ממכירת ספריו, לא אבה יותר לחלק את רווחיו בין חברי הקיבוץ. תודעתו השתנתה. עוז עזב את הקיבוץ ונהפך לקפיטליסט. (בית בערד ודירה בתל אביב).
לאחר שפירסם את האוטוביוגרפיה המרתקת שלו "סיפור על אהבה וחושך" החל לקבל תמלוגים רבים גם מגרמניה. בצעירותו היה קלויזנר-עוז משוכנע "כי יש להחרים את גרמניה לתמיד" והנה – כשהחלו לבוא הכיבודים, ההזמנות לגרמניה, קבלות הפנים, שינה קלויזנר-עוז את תודעתו.
"מידת האי-נוחות שבשהות בגרמניה מצטמצמת," הוא כתב. ובכלל "מה הייתי אני עושה? כיצד היינו נוהגים לו היינו ילדים גרמנים, בשנת 1933?" (מוסף "ספרים", "הארץ", 14.6.06) .
כיום נלחם קלויזנר-עוז במרץ להשגת פרס נובל. כדי לזכות בו יש לשאת כמובן חן בעיני האדונים מסקנדינביה, והנה מר שוקן והֶר אלפרד נוון דומונט, שותפו הגרמני – בן הנאצים, מזמינים את הסופר לשאת את קול "המצפון והמוסר":
"את החמאס אי אפשר לנצח בכוח כי הוא 'רעיון'," קובע קלויזנר-עוז. ("הארץ" 2.6.10) "כדי לנצח רעיון, יש להציע רעיון אחר, מתקבל יותר על הדעת. הדרך היחידה הפתוחה לפני ישראל לדחוק את רגלי החמאס היא להסכים בהקדם עם הפלסטינים על הקמת מדינה עצמאית בגבולות 1967 שבירתה תהיה ירושלים המזרחית. את הסכסוך הישראל-עזתי אפשר יהיה בסופו של דבר לפתור רק על ידי משא ומתן עם החמאס."
ובכן, הפתרון לבעיית "הרעיון" של החמאס פשוט. על מר קלויזנר-עוז לתת דוגמה אישית, ולתרום לפתרון הבעייה. כידוע מפלגת החמאס קיבלה רוב קולות בכל שטחי הרשות הפלשתינאית, גם ביהודה ושומרון. מצע החמאס אינו מדבר על גבולות 67' אלא על חיסול כל מדינת היהודים ועל השמדת כל היהודים. לכן על מר קלויזנר-עוז לאזור עוז, ולהצטרף לאחת מאוניות המשט לעזה, ולהתחיל שם את המו"מ על "הרעיון" של החמאס (שאותו קבע שאין לנצח). תפקידו של קלויזנר-עוז כאיש רוח ומצפון יהיה לשכנע את אנשי החמאס לוותר רק על דברי נביאם – מוחמד, המצוטט במצעם והתובע את השמדת היהודים. אם יצליח קלויזנר-עוז במאמציו אלו, והפסוק הזה יימחק, הדרך לקביעת הגבול ולשלום תהיה קצרה. או אז, הוא גם יקבל את התמורה – קבלת פרס נובל הנכסף.
 
פרס נובל לשלום
אחת שכבר הגשימה את חלומה לקבל פרס נובל, הינה האירית מרייד מגווייר. ב-1976 קיבלה מגווייר את פרס נובל לשלום בזכות עבודתה לקירוב קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד.
 בדומה לחתן אחר של פרס נובל לשלום – ערפאת, שאותו היא העריצה, גם "גברת השלום" האירית יוצאת נגד ישראל. ב-2008 תבעה לבטל את חברותה של ישראל באו"ם, בגוף העולמי, עקב התנהגותה בסכסוך עם הפלסטינים.
השתתפותה של "גברת השלום" האירית במשט לעזה ותמיכתה בתנועת החמאס, המצהיר בגלוי על תוכניתו להשמדת היהודים, מזכירה מאורע סמלי אחר מן העבר. ביום התאבדותו של אדולף היטלר ביקר דה ואלירה, ראש ממשלת אירלנד הנחשב לאבי אירלנד המודרנית, את השגריר הגרמני-הנאצי בדבלין; דה ואלירה כתב לעם הגרמני מכתב בו הביע את תנחומיו...
לא לחינם הלכה הזרזירה אצל העורב והיא ממשיכה את הקו הגזעני אנטישמי של מייסד מדינתה. (אולי כדאי לספר לה כי אנשי החמאס רואים גם את הקתולים האירים כקופים וחזירים... (קוראן סורה 5 פסוק 60).
 
לאן יישלחו היהודים הלא אשכנזים?
הלן תומאס, הכתבת הוותיקה ביותר בבית הלבן, אמרה במהלך אירוע שקיים הנשיא אובמה לרגל אירועי חודש המורשת היהודית, כי היהודים צריכים "להסתלק מפלסטין לגיהנום!"
כשנשאלה לאן יילכו, ענתה: "הביתה, לפולין או לגרמניה!"
כבת למהגרים ערבים-לבנונים, יודעת הגברת הנכבדה כי יהודי ארצות ערב לא יוכלו כבר לחזור לארצותיהם. בניגוד לאשכנזים, אותם היא שולחת למות בגרמניה ובפולין, את יהודי ארצות ערב, היא שולחת סתם לגיהנום. גברת תומס יודעת ודאי שבניגוד למוסלמים, המקבלים, לפי האיסלם, בגן העדן אוכל, שתייה, נשים ונערים – היהודים מקבלים גיהינום, וניצלים באש. מיד אחר כך מוציאים אותם מהאש עד שירפא עורם. כשיצמח עור חדש מיד יזרקו בחזרה אל תוך האש, והחוצה... ובחזרה לתוך אש, והחוצה... ובחזרה לתוך האש והחוצה... וכך לנצח. (סורת הנשים 4 פסוק 56).
אולי כדאי להזכיר לגברת תומס שהפסוק הנ"ל מדבר גם על הנוצרים. כן, גם עליה...