"אינני זוכר כמעט שום שיר אהבה מפורש לארץ ישראל
בּעשׂורים האחרונים של השירה העברית."
(מנחם בּן: מתוך רשימה ב"מעריב" אן.ר.ג'י, 8.6.10)
 
כָּאן, כָּאן בָּאָרֶץ הַיָּפָה, הַמְּיֻסֶּרֶת
וְהַקְּרוּעָה הַזֹּאת מִשֶּסַע זִבְחֵי רִיב
שֶבֵּין מָשֹוֹשֹ וּמְסוֹס, עֲלֵה-טָרָף אוֹ טֶרֶף,          
בֵּין הַזּוֹקֵף נִדְבָּךְ וּבֵין הַמַּחֲרִיב,
אֲנִי צוֹלֵל בּוֹ בַּגְּלִיסַנְדּוֹ קְרִיר-הַמֶּשִי  
שֶל כִּנַּרְתֵּךְ וְיַרְדְּנֵךְ, כִּפְשָט, לֹא דְרָש
בְּעוֹד שִמְשוֹ שֶל תַּמּוּזֵךְ חַמָּה כָּאֵש הִיא
מַמָּש כְּמוֹ שִיר הָאַהֲבָה הַמְּפֹרָש
וְהַכָּל-כָּךְ לֹא אָפְנָתִי הַזֶּה, בְּטֶרֶם
אֶלְחַש לָךְ כִּי לְאָהֳבֵךְ פֹּה – וְעוֹד אֵיךְ! –
זֶה בְּיָמֵינוּ כְּמוֹ לִשְׂחוֹת נֶגֶד הַזֶּרֶם
אֲבָל נֶגְדּוֹ, יָפָה שֶלִּי, זֶה בַּעֲדֵךְ.
 
אֲנִי נוֹשֵק אוֹתָךְ כַּפֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת,
אֲנִי לוֹחֵש לָךְ עַל קוֹנְכִית אָזְנֵךְ, נָאוָה:
עֵת לֵאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא אָמַר קֹהֶלֶת,
שֶפֵּרוּשוֹ, דַוְקָא מִשּוּם הָאַהֲבָה
הַחַרְמָנִית הַזֹּאת לַפֶּרַח וְלַזֶּמֶר,
לְמֵי הַוַּאדִי הַנּוֹגְנִים בַּמַּעֲיָן,
לַקּוֹנְטְרַפּוּנְקְטִים שֶל הָרוּחַ הַפּוֹזֶמֶת
אֶת הַקּוֹנְצֶרְט הַבְּרַנְדֶּנְבּוּרְגִי שֶל הַיָּם,
לְכָל הַטּוֹב וְהַיָּפֶה וְהַנָּכֹחַ
וְהַצּוֹדֵק, לַעֲזָאזֵל, וְהַנִּפְלָא –
אֲנִי שֹוֹנֵא, בּוֹ-בַּווֹלְטָאז' וּבוֹ-בַּכֹּחַ,
אֶת הָרִשְעוּת וְהַזִּיּוּף וְהָעַוְלָה.
 
וּמִשּוּם כָּךְ גַּם בֶּחָרוֹן בִּשְמֵךְ קָרָאתִי
וְגַם בִּגְעוֹש הַפַּסְיוֹנָטוֹ הַלּוֹהֵב.
הַלֵּב, יַלְדָּה, אֵינֶנּוּ אֵבֶר דֶּמוֹקְרָטִי,
הַלֵּב מַפְלֶה וּמַעֲדִיף, כְּמוֹ כָּל אוֹהֵב
וְהוּא חוֹמֵד וּמְקַנֵּא לָךְ בְּמִין לַהַט
אִכְפָּתוֹלוֹגִי, גַם לוֹחֵם וְגַם לוֹחֵן,
וְאַתְּ שֹוֹנֵאת לֹא-קַר-לֹא-חַם וְאַתְּ יוֹדַעַת
שֶאַתְּ אַחַת לוֹ,
אֵין אַחֶרֶת,
וְלָכֵן –
 
אֶצְבְּעוֹת אִוְשַת הַמֶּשִי שֶל הָרוּחַ
בִּקְרִירוּת לֵילוֹת הַקַּיִץ הַצְּלוּלִים
מְנַגְּנוֹת נוֹקְטוּרְנוֹ רַךְ וְאַפְלוּלִי
עַל קְלִידֵי מַחְשֹוֹף עוֹרֵךְ הַנָּח זָרוּחַ
בִּשְלוּלִית שֶל אוֹר יָרֵחַ צַח כְּשַיִש
עַל סְדִינֵךְ, מוּל תְּרִיס פָּתוּחַ לִרְוָחָה
כְּמוֹ חוּשַיִךְ אֶל סוֹדוֹת הַחֲשֵכָה
וְחוּשַי אֶל סְגוֹר סוֹדוֹת חֶשְכַת חוּשַיִךְ.
 
כַּמָּה אוֹר כָּמוּס בָּעֹמֶק שֶל הַחֹשֶךְ,
כַּמָּה מוּסִיקָה בַּשֶּקֶט הַבָּשֹוּם.
הַמֻּדְחָק וְהֶחָנוּק וְהֶחָסוּם
מִתְפָּרְצִים פִּתְאֹם בִּשְווּנְג שֶל אוֹ שֶ, אוֹ שֶ
כְּמוֹ נָהָר מִסֶּכֶר, כְּמוֹ אָסִיר מִשְּבִי,
כְּמוֹ אֱמֶת שְתוּקָה מֵאֵלֶם קְפוּץ שְׂפָתַיִם –
זֶה הַקַּיִץ, חֲמוּדָה שֶלִּי, הַקַּיִץ
שֶבַּחוּץ וְשֶבִּפְנוֹכוֹ,
בָּךְ וּבִי.
 
זֶה מִתְקָם שֶל פְּרִי הָעֵץ וְהַבָּשָׂר,
זוֹ חָכְמַת הַלֵּב שֶבְּלֵילוֹת כָּאֵלֶּה
מְפַנְטֶזֶת לָהּ עַל בְּלַיְנְד, בְּתֹם שֶל יֶלֶד
בְּלִי לִדְפֹּק חֶשְבּוֹן לְאִיש, שֶלֹּא נֶחְסַר
שוּם דָּבָר אִם בֵּין פִּגּוּעַ לְסִיּוּט,
בֵּין אֵימֵי חַדְשוֹת הַיּוֹם, בֵּין דָּם וָהֶרֶס 
לֹא נִשְכַּח שֶמּוּל טֵרוּף, כִּעוּר וָאֶרֶס
יֵש עוֹד, יֵש אִיִּים שֶל יֹפִי וּשְפִיּוּת.
 
וְשֶרַק בִּזְכוּת הַיֵּש הַזֶּה, יַלְדָּה,
הַזָּעוּם וְהַנָּדִיר אַךְ הַנּוֹכֵחַ
בְּפָנַיִךְ, בִּשְלוּלִית שֶל אוֹר יָרֵחַ
בָּהּ מוּמֶרֶת מַמָּשוּת בְּאַגָּדָה,
מִתְבַּדִּים, תּוֹדָה לָאֵל, דִּבְרֵי הַסָּח
שֶהַכֹּל הוּא תֵאַטְרוֹן אַבְּסוּרְד וָהֶבֶל
וְאָדָם יוּלָּד לַסֵּבֶל וְלָאֵבֶל
עַד שָעָה שֶהַקַּבְּרָן יוֹרִיד מָסָךְ.
 
כִּי הַקַּיִץ עוֹד מַתְפִּיחַ בַּגַּנִּים
אֶת לֶחְיָם שֶל אֲפַרְסֵק וְשֶל תַּפּוּחַ
וְאֶת שְדֵי הַנְּעָרוֹת שֶכְּנַף הָרוּחַ
מְפִיחָה בַּחֲלוֹמָן בְּנִים-לֹא-נִים
אֶת הַקִּיטְש הַנֶּהְדָּר, הַלֹּא נִמְנָע
שֶל מִקְסַם הָאַהֲבָה, שֶאִלְמָלֵהוּ
לֹא הָיִינוּ מְבִינִים עַד מַה מָלֵא הוּא
עוֹלָמֵנוּ זֶה, בִּדְבַש וְלַעֲנָה.
 
זֶה מוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ, יֵש קַבָּלוֹת,
זֶה דוֹבֵר לַלֵּב אִם רַק אֵינוֹ לֶב אֶבֶן
וַאֲנַחְנוּ מְלַקְּטִים כְּבַר מִתֶּבֶן
אֶת הַדְּבַש הַזֶּה מִסֵּפֶר הַנִּגְלוֹת
בִּלְטִיפַת מַשְּבֵי הַלַּיְלָה עַל עוֹרֵנוּ
הָעֵירֹם כְּמוֹ הָאֱמֶת שֶבְּחֻבָּהּ
כְּבָר חוֹגֵג כָּל סֶנְטִימֶטֶר מְרֻבָּע
אֶת הַקַּאמְבֶּק הַחוֹזֵר לְהַזְכִּירֵנוּ
אֶת יָפְיוֹ הַחוּשָנִי שֶל הַתַּמּוּז,
אֶת כֹּחוֹ הַמְּנַתֵּץ סְיָגִים וָחַיִץ
הַנִּסְתָּר בְּכָל אֲתָר וְהָרָמוּז
בְּאֵינְסְפוֹר פְּנֵיהֶן שֶל נִפְלְאוֹת הַקַּיִץ:
 
בַּסֻּכָּר הַמִּתְבּוֹסֵס בַּמִּקְשָאוֹת
בְּבִשְׂרֵי הַפְּרִי כָּמוֹנִי בִּבְשָׂרַיִךְ,
בַּנְּחָלִים הַמִּתְנַפְּצִים אֶל הַבְּקָעוֹת
בְּקַפְּרִיצ'וֹ, כְּמוֹ הַשִּיר הַזֶּה אֵלַיִךְ,
בַּדָּגָן הַמִּתְנַחְשֵל עִם כָּל שַרְקִיָּה
וּמַתִּיר לָהּ עַל מֵיתְרֵי קָנָיו לִפְרֹט,
בִּתְכוֹלוֹ הַחַף מֵעָב שֶל הָרָקִיעַ,
בְּבֻלְמוֹס וֶגֶטָטִיבִי זֶה לִפְרוֹת,
לֶהֱרוֹת וְלֶאֱרוֹת אֶת צוּף-הָרֶגַע,
אֶת בָּשְׂמָם שֶל הָעַכְשָיו וְשֶל הַכָּאן,
מֵרֵאשִית עַד סוֹף, מֵאַלְפָא עַד אוֹמֶגָה,
כְּמוֹ יָדַיִךְ הַקּוֹרְאוֹת לִי אֶל חֵיקָן.
 
הֵם אוֹמְרִים שֶהָרוֹמַנְטִיקָה כְּבָר מֵתָה,
הֵם אוֹמְרִים שֶהֶחָרוּז כַּיּוֹם פָּאסֶה,
הֵם תָּמִיד צוֹדְקִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶפֶּתַע
צָץ כּוֹכָב אֶחָד,
פִּצְפּוֹן,
וּמְהַסֶּה
בִּקְרִיצַת טוּרְקִיז חַמָּה כָּזֹאת, עַקְרוּטִית
אֶת קוֹלָם הַקַּר, כְּרֶמֶז מִגְּבָהִים
שֶהַלַּיְלָה, כְּמוֹ עִנְבֵי תָּמָר בֵּירוּתִי
מִתְפּוֹצֵץ מֵאֶשְכּוֹלוֹת גַּעֲגוּעִים.
 
וְשֶשּוּם קוֹסְמוֹפּוֹלִיטִיּוּת מַמְזֶרֶת
לֹא תַפְרִיךְ אֶת שֶזּוֹכֵר כָּל לֵב פּוֹעֵם:
כָּל שִירַת-אֱמֶת אוֹתֶנְטִית יֵש לָהּ אֶרֶץ
כְּמוֹ שֶכָּל נִבְרָא בְּצֶלֶם יֵש לוֹ אֵם.
 
וְהָאֵם הַזֹּאת שֶכָּל שִירַי הָגוּהָ
כְּמוֹ בַּקְבּוּק נוֹשֵׂא מִכְתָּב בַּיָּם, הַרְחֵק
הִיא הַגֶּנוֹם, הִיא תַמְצִית הַגַּעֲגוּעַ
שֶכָּל שִיר בּוֹ הוּא תָמִיד כְּמִיהָה אֶל חֵיק.
 
כִּי תַמּוּז, אוֹתוֹ אֱלִיל בַּבְלִי-שוּמֶרִי,
שָב כָּל פַּעַם לִתְחִיָּה כְּעוֹף הַחוֹל
בְּדָמֵנוּ הַיֵּינִי שֶכֻּלּוֹ מֶרִי
מוּל הַסְּתָו וּמוּל הָעֶצֶב וְהַשְּכוֹל.
וְשִצְפָּם שֶל הַחַיִּים רוֹתְחֵי הַיֵּצֶר
הוּא בִּכְיָם הַמַּר שֶלֹּא לְהִסָּפוֹת
וְאֶת זֶה, יָפָה שֶלִּי, אֶת זֶה בְּעֶצֶם
צוֹעֲקוֹת לִי תְּשוּקוֹתַיִךְ הַטּוֹרְפוֹת.
 
אֶצְבְּעוֹת אִוְשַת הַמֶּשִי שֶל הָרוּחַ
בִּקְרִירוּת לֵילוֹת הַקַּיִץ הַצְּלוּלִים
עַל קְלִידֵי מַחְשֹוֹף עוֹרֵךְ הַנָּח זָרוּחַ
מְנַגְּנוֹת נוֹקְטוּרְנוֹ רַךְ וְאַפְלוּלִי.
צִרְצָרִים סְמוּמִים שָרִים לָךְ סֶרֶנָדוֹת
שֶל מַרְוָה, שֶל זַעְתָּר, טַיּוּן וּפְטָל.
אַתּ תִּרְאִי אֵיךְ כָּל בְּשָׂרֵךְ אֶצְלִי יִרְעַד עוֹד
מִנִּצְנוּץ דִּמְעוֹת הָאֹשֶר שֶל הַטַּל.