בקווינטה דה ריבאפריה

מסע לפורטוגל, מרס 1993

מהדורה פרטית

כל הזכויות שמורות

תל-אביב, אפריל 1993

היום הראשון

14.3.93. יום ראשון. נתב"ג. 9.20. יושב במטוס בואינג 767 לקראת ההמראה לציריך. טיסת אל-על 347. לראשונה בחיי יוצא לחו"ל לבד. טוב, הגיע הזמן, כמו שאמא אומרת: "אתה כבר גדול."

ב-7.00 נפרד מיהודית, ונוסע עם בן, ועם בן-דודי אורי במכוניתו, לנתב"ג. נפרד מהם, מוסר את המזוודה בתקווה לראותה שוב בליסבון. מבלה שעה קלה בחנות הנעליים, לא מוצא ריבוק וקונה לי זוג אדידאס. אחר-כך חבילת טבק למקטרת, קרם-איפור ליהודית, ועוד. משאיר הכל למשמרת. פוגש את לאלה אחותי [העובדת באל על], שנכנסת ברשות לאזור הפטור ממס, יושב איתה עוד כמחצית השעה, שותים קפה.

המטוס ריק-למחצה. אני ליד החלון מימין, בירכתיים. המושב לידי ריק. שומע מוסיקה קלאסית. פרלמן, קונצרט לכינור של בטהובן. לפני כחמישים שנה, ואני ילד בן שבע או שמונה, באתי עם אבא בנסיעה במשאית של הצבא הבריטי, שבו עבד, לבקר בביתו של קצין אנגלי, שגר בשכונה הקטנה שניצבה בכביש היחיד, אז, שהוביל לבניין הראשי של שדה-התעופה לוד. לימיננו, לכיוון המסוף של ארקיע כיום, היה מגרש חנייה גדול, מרוצף, מלא מטוסי ספיטפייר בריטיים כהים. מראה שהותיר בי רושם רב למשך שנים רבות.

11.00. ארוחת-בוקר אל-עלית. נזכר בביקור אתמול, אצל חנוך ברטוב. מצב רוחו שפוף. עליו לעבור השבוע ניתוח לב פתוח, להתקנת שלושה מעקפים.

עוברים מעל רודוס. מימין חופי תורכיה, אסיה הקטנה, הרבה איים. חבל שלא לקחתי לדרך את המפה הגדולה של אירופה. אולי נעבור מעל סנטוריני? אולי אראה בהמשך את אגם בלטון שבדרום הונגריה? מודיעים ברמקול שהנוסע אהוד בן עזר מתבקש להתקשר עם אחת הדיילות. היא אומרת לי שאני מוזמן לתא-הטייס. זאת יזמה, כרגיל, דסי ריינברג, אשתו של הטייס פדרו.

על פסגות ההרים, באיי יוון, כתמים לבנים של שלג, וקצת ערפל.

12.00. חוזר מביקור בתא הטייס, אצל הקברניט גדעון שהם. גובה 37,000 רגל. משוחחים. חבר של פדרו. הוא שטילפן לדסי, בעת שפדרו נפל עם מטוסו במלחמת יום כיפור, ולא גילה לה עדיין על היעדרו, רק שאל מה מספר הטלפון שבו היא נמצאת, ואז הבינה.

אנחנו משוחחים קצת פוליטיקה. אני מספר על הכנס. נעבור סמוך לאגם בלטון. הקברניט מסביר שבגלל המלחמה בבוסניה מתארך מעט נתיב הטיסה. אין טסים מעל סארייבו אלא גבוה יותר, כלומר ממזרח-צפון – בלגראד, זאגרב, אוסטריה, גרמניה וציריך.

ביציאה מתא הטייס אני פוגש שתי דיילות. אחת מספרת שהיא גרה בבניין שבו גרים פדרו ודסי. אני מזהה בה את מרי, שמכירה את יהודית ואשר פעם היינו מוזמנים לדירתה, לקוסקוס. היא מכבדת אותי בבאקארדי עם קולה וקרח, ובשקדים מלוחים. אני פוגש כאן השופט לשעבר דן כהן, שהופיע בטלוויזיה. ועתה הוא עורך-דין. מתוודעת אלי רינה שלו, הדיילת, אשתו של מאיר שלו. אני משוחח איתה על כך שכדאי למאיר להיות חבר אקו"ם, זה לטובתו.

חוזר לשבת במקום. טסים עכשיו מעל יוגוסלביה, אם איני טועה. מנמנם קצת. מרי ניגשת ויושבת לידי. מביאה לי קופסית שוקולד ושקית אל-על לנסיעות. נראית די בודדה. מספרת קצת על חייה, החבר שלה עזב אותה. מספרת על עבודת הדיילות באל-על. רוב הטיסות חוזרות באותו יום. התאוששות החברה התאפשרה בחלקה בגלל הרעת תנאי העבודה של הדיילות.

13.20. לקראת נחיתה בקלוטן, נמל-התעופה של ציריך. עוברים את האלפים האוסטרים, השווייצרים. הארץ מכוסה ברובה שלג, אגמים קפואים. בחוץ יום שמש מקסים. אף פעם לא ראיתי את אירופה מושלגת כך – כתמי ירוק-כהה אחדים של יער, אולי היער השחור. כתמי אגמים, לעיתים גלאזורה אפורה, כמו קרח. ערים מוקפות מרחבי שלג. רק רצועות הדרכים המשחירות. כאשר ננחת תהיה השעה בציריך 13.40, ואילו לפי שעון ישראל – 14.40.

14.30. יושב באולם-ההמתנה של טיסות הטראנזיט, בנמל-התעופה קלוטן. הטיסה של 15.45, ציריך-ליסבון, טיסת TAP 521, שאמורה היתה להגיע ב-18.35 לליסבון, בוטלה. המטוס לא הגיע מניו-יורק, בגלל הסופה המתחוללת שם. אצא בטיסה מאוחרת יותר, באותה חברה.

הדיילת בדלפק-המעבר נותנת לי בינתיים קופון לארוחת-צהריים. אני מסייר קודם בחנויות. פורט 100 דולר מזומן לכסף פורטוגזי, אשקודוס. מתפתה לקנות לי מקטרת דנהיל חדשה. מחירה ב-340 פר"צ שהם 220 דולר שהם כ-600 ש"ח לערך. אחת משתי מקטרות הדנהיל שלי נחרכה ועומדת להיחרר, ואני מחליט שמגיע לי אחת חדשה. יותר לא אקנה דברים יקרים בנסיעה. בחנות אין מקבלים יורוקארד, רק ויזה. בדלפק של הבנק השוויצרי נותנת לי פקידה חייכנית פרנקים שוויצרים בכרטיס האשראי שלי, ואני רוכש באמצעותם את המקטרת.

הולך למסעדה. המלצר אומר שבאישור שקיבלתי אני יכול להזמין מה שאני רוצה. אני מזמין סטייק עגל טעים מאוד עם צ'יפס ועגבניה חרוכה בגריל. עדיין איני יודע שזו תהיה מנת הבשר הטובה ביותר שאזכה לה במשך כל השבוע. לוקח גם בירה מקומית טעימה, ואספרסו חריף. יחד החשבון עולה ל-40 פר"צ לערך. ביציאה מתברר לי שעלי להוסיף כ-12 דולר. מילא. בזאת נסתיימו בזבוזיי להיום.

מבלה בנמל-התעופה כארבע שעות. קצת משעמם. קונה גם שוקולד טובלרונה גדול. מסתכל על שעונים שווייצרים יקרים. מעשן בפעם הראשונה את מקטרת הדאנהיל החדשה. שעתיים ורבע היא בוערת ללא הפסק במנת טבק לא-גדולה. ואולם יש להיזהר שלא לחרוך אותה בתחתיתה, כפי שקרה לדאנהיל הראשונה, שאמנם החזיקה מעמד כארבע-עשרה שנה.

שתי בחורות שחורות, יפהפיות, יושבות שעה ארוכה באולם ההמתנה. אחת פושטת נעליה ונותרת בגרביים שקופות בלבד. גם הקווים בכף ידה כהים, כמו חריצי זיעה שחורה. אני חושב שהן אמריקאיות.

17.30. עדיין בקלוטן. יושב במטוס TAP, בטיסה לליסבון, לאחר שהקודמת בוטלה. במבט ראשון, הפורטוגזים ניראים קצת ערבים, כמחצית הפרצופים הם כך, גם של אנשי הצוות. השפה נשמעת מוזרה. אי-אפשר להבין בה מילה. לא כמו הספרדית או האיטלקית, שדומות לצרפתית.

המילון האנגלי-עברי, עברי-אנגלי, שקניתי בסטימצקי, מתברר כפגום. יש בו קונטרס כפול, וחסרים הערכים האחרונים בשתי השפות. מילא. אסתדר.

אני מקבל מקום מצויין, ליד החלון, ממש מאחורי מחלקת העסקים. המטוס: לוקהיד טריסטאר 500, בעל שלושה מנועים, שניים מתחת לכנפיים ואחד מתנוסס גבוה בזנב. טיסה 5245.

18.00 ממריאים מקלוטן בקו ברן-ג'נווה. המטוס עתיד לנחות בג'נווה לאסוף נוסעים. אני יושב בצד ימין-מערב. השמש מול עיניי, עוד מעט תשקע. למטה שמיכה של עננים, קרעי שלג, יערות ואגמים, שבהם משתקפת מדי פעם השמש בכתם אדום-כתום מבריק. ניראה שאיננו מגביהים טוס, רק מעל שכבת העננים הנמוכה. פנים המטוס די פשוט. אין אוזניות למוסיקה. אין מסך טלוויזיה. אין מיזוג-אוויר בשליטה אישית, אלא כללי. נוסעים בכיוון דרום-מערב.

השמש נשקפת מדי פעם, נמוכה, מבעד לקרעי עננים במערב. אנחנו עומדים לנחות בג'נווה. מנמיכים מעל אגם ג'נווה, החלק כראי, כחול-אפור ונוצץ. השמש כבר נעלמה מאחורי חומת עננים במערב.

18.25. נוחתים בג'נווה. רוב הנוסעים יורדים. יוצא לשאוף אוויר על המרפסת הקטנה שבין השרוול לדלת המטוס. אוויר חריף וקריר. הצוות מאוד סימפאטי.

19.30. המושבים מתמלאים בנוסעים חדשים, בעיקר פורטוגזים החוזרים לליסבון. ממריאים מג'נווה. מתברר שהמטוס המריא מליסבון בטיסת מאסף ציריך, ג'נווה, ועתה הוא חוזר לליסבון. כבר חושך בחוץ.

20.15. עדיין בטיסת TAP לליסבון. מגישים ארוחה טובה. פאטה כבד. שינקן מעושן שטעמו כסלומון מעושן. סלט מיונז עם אפונה. צלי עגל בתוספת שעועית ירוקה מאודה, ועליה פירורי בשר ברוטב עגבניות. יין יבש, עוגה וקפה. מביאים גם אוזניות. במקום ערוץ המוסיקה הקלאסית אני שומע את ערוץ המוסיקה הפורטוגזית, כדי להיכנס לאווירה. מוסיקה יפה, קצבית, משהו בין שאנסון צרפתי למקצב בראזילאי. לא מוכר בארץ.

לידי יושבת בחורה נחמדה, שעלתה בג'נווה. צעירה. דומה קצת לרוני שטרן. לקראת סוף הטיסה אני משוחח איתה קצת.

9.40. המטוס נוחת בליסבון. אני עובר את ביקורת הגבולות. יוצא לאולם הגדול ומוצא את הMeeting point-, שלידה נאמר לי לחכות להסעה לסינטרה. לא מוצא אף אחד בנקודת המפגש. מחכה רבע שעה, כנאמר בדף ההוראות שקיבלתי, ומחליט לצאת החוצה, לקחת מונית. מחכה בתור כרבע שעה, ויוצא לסינטרה במונית שחורה שחלקה העליון ירוק, כך המוניות כאן. נסיעה של יותר מחצי שעה, להערכתי כ-40 ק"מ. הנהג אינו יודע שום שפה מחוץ לפורטוגזית. לפחות יודע את שם המקום שאליו אני צריך להגיע: קווינטה דה ריבאפריה.

מסביב חושך. אם יקרה משהו, אני תקוע בארץ זרה עם נהג שאין אפשרות לשוחח איתו, ואשר נוסע במהירות מופרזת. עוברים את סינטרה. אפשר להבחין על ראש ההר בטירת פנה ((Pena המוארת. לבסוף ניראה השער של האחוזה, ועולים פנימה לכניסה מרוצפת. חושך. אין איש בחוץ.

אני שואל את הנהג כמה עולה הנסיעה. אי אפשר להבין את תשובתו. מאחר שיש לי כסף פורטוגזי, אני מוציא שטר של 5,000 אשקודוס, שזה להערכתי המחיר, להפתעתי הוא מבקש ממני להוסיף עוד שטרות, עד ל-7,500 אשקודוס שהם כ-55 דולר. אני משלם, ומבקש קבלה, שהרי ממילא הסכום יוחזר לי.

יוצא עם המזוודה והתיק והמעיל ומגיע לחצר הפנימית של הטירה, ולאולם הכניסה. מופיעה גברת מקומית אחת שאינה יודעת אנגלית, רק פורטוגזית. אחר-כך מופיעה גברת יותר צעירה, שמנמונת וחייכנית, מריה, האחראית על הכנס. אני מספר לה באנגלית את פרשת התשלום. היא לוקחת ממני את הקבלה ויוצאת החוצה, להתמקח עם הנהג. לאחר רגעים אחדים חוזרת שמחה. היא החזירה לו את הקבלה שלי, הצליחה להוריד את המחיר ל-5,000 אשקודוס, שילמה לו אותם, וקיבלה קבלה חדשה! – אך עכשיו, בספרה לי זאת – מתברר לה שהנהג לקח ממנה 5,000 נוספים! היא לא הבינה שכבר שילמתי. על הקבלה שנתן לה אין שום פרטים ואי אפשר לאתר את הנהג. מריה יוצאת שוב – הנהג כבר הסתלק!

בקיצור, נקודה קצת רעה לפורטוגזים, ולא מבשר טובות לגבי רמת הארגון במקום. אמנם, לאחר יום מחזירים לי את מלוא הסכום ששילמתי.

אני מקבל חדר גדול ודל, כמו במנזר. קומת קרקע. אין נוף. השירותים במסדרון. זוהי טירה עתיקה, במרחק-מה מסינטרה. ניראית מקום שכוח-אל.

ומי מקבל אותי כאן ראשון, בחיוך, וגר בחדר לידי? – זיאד הירדני. בחור צעיר, שחרחר, כמעט קירח, ניראה טוב-לב, נחמד וחייכני. לפני שאנחנו לוחצים ידיים אני אומר לו שאני מישראל, ושואל אותו אם זה בסדר מצידו, ואם אינו חושש. לאחר שהוא מאשר, אנחנו לוחצים ידיים.

אחת משאלותיו הראשונות, בעודי במסדרון, עם המזוודה: "מאין באת?"

 "מישראל." אני עונה בתמיהה.

 "לא, אבל מאיפה באת קודם?"

אני תופס את הכוונה ואומר לו: "איתי, זיאד, לא עושים חוכמות כאלה. אנא וואטאני. המשפחה שלי כבר יותר ממאה שנה בישראל."

תוכנית הערב, שאותה איחרתי בגלל הדחייה בטיסה, כללה פתיחת תערוכה של צייר מקומי, וכן פגישת התוודעות שבה הציג כל משתתף את עצמו.

12.00 בלילה. כבר במיטה, ב"אקדמיה" הזו ליד סינטרה. כותב את הרשמים האחרונים. עד כה, ההצדקה היחידה בעיניי למסע המוזר היא הרווח של נופים ודמויות חדשים לכתיבה. חוץ מזה זה ניראה לי העניין כמו מילואים בחו"ל. המקום ניראה רחוק מאוד מזוהרו של קונגרס מדעי שנערך במלון בעיר גדולה, או באיזור-קיט.

Conference: Forms of Transition to democracy

Academy for Devlopment in Freedom International

Academia Internacional Libertad y Desenvolvimento

Quinta da Ribafria, Apartado 176, 2711 Sintra Codex , Portugal

3809 5372. Fax 00351/1-923 5222, 00531/1-923 Tel. 00351/1-923

טלפון נוסף: 5290 1-923/00351

[המשך יבוא]