אהוד, גם אני קראתי את הכתבה ב"הארץ" על מבקר המדינה. גלבוע מבקר אותו, על כך שלקראת סוף הקדנציה התרשל במאבק בשחיתות. לעומת זאת הוא משבח אותו על פעלו בחלקה הראשון של הקדנציה, ובעיקר על נחישותו בחשיפת השחיתות של אולמרט. אז גם אם דבריו לגבי חקירת התלונות על מפכ"ל המשטרה נכונים, ואם הן נכונים הם חמורים מאוד, אין בכך כדי להקל כהוא זה בעניין אולמרט, שגם אלמלא היה מושחת אינו ראוי לראשות הממשלה בשל עמדותיו ואופן תפקודו (למשל, ניסיונו למסור באמצעות ארדואן את הגולן לסורים, הצעותיו המטורפות לאבו מאזן והחמור מכל, שאחרי הכל אינו נרתם להסביר לעולם שהם דחו את הצעותיו, אלא מטיף מעל כל במה לעשות עוד מאמץ קטן, כיוון שאילו היה ראש הממשלה היה עושה את המאמץ הקטן ומגיע להסכם). מצד שני, גם אילו עמדותיו ואופן תפקודו היו נפלאים, הוא אינו ראוי בשל שחיתותו.
באשר לנתניהו – כפי שניתן להבין מביקורתי במאמר "המשט ניצח" ומאמרים אחרים, קשה לי מאוד להיות שבע רצון מנתניהו (אם כי היום הייתי שבע רצון מנאומיו, בהם יצא במתקפת נגד כלפי יוצרי הדה לגיטמציה לישראל, וחשף את הברית בין השמאל הרדיקאלי למדינות האסלאם הקנאיות החיות בחשכת ימי הביניים). אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו, הוא פתר אותנו מעונשו של אולמרט. ורק על כך מגיע לו פרס ישראל.
 
אהוד: דווקא כאשר יותר ויותר אנשים מתחילים להתפכח מרדיפת אולמרט, ובייחוד כאשר הם קוראים על רדיפת הפרסומת וסדר ההעדפות הלקוי של מבקר המדינה באותה פרשה, ומבינים את הטמטום שבהדחתו של אולמרט – אתה ממשיך באובססיה שלך, של שינאה ללא גבול לאולמרט בכל נושא. אז תיהנה לך אפוא מ"ישראל היום" ומה"סמטוכה" שאליה גורר אותנו ראש הממשלה הלחיץ שבא במקום אולמרט.
 
2. חללים אלמונים
מה ההבדל בין גלעד שליט, לבין עשרות או מאות (איני מעז להעלות מספר גבוה יותר) של החללים – חיילים, אזרחים, ילדים, שיירצחו בעקבות העיסקה לשחרורו (אם ישראל תצליח לספק את תאבונו של חמאס ותגיע לעיסקה כזאת)?
ההבדל הוא שעדין איננו יודעים את שמותיהם, איננו מכירים את תמונותיהם, איננו חיים את הוריהם ומשפחותיהם. אבל דמם אינו סמוק פחות מדמו של גלעד שליט.
יהי זכרם ברוך!
 
אהוד: יהי זכרם ברוך גם של כל אלה שכבר נהרגו מידי הערבים, ואשר בניגוד לגלעד שליט, אין שום אפשרות להחזירם לחיים עלי אדמות גם אם נישא כולנו בגאון את "הטלאי הצהוב".
 
3. מכתבים למערכת "הארץ":
תמונת הראי של כהנא
תגובה ליצחק לאור: "כן, כהנא חי", "הארץ" 25.6.10
קורא אינטילגנטי, הקורא פובליציסטיקה בעין ביקורתית, אינו מסתפק במסר הסמוי של הכותב, אלא מחפש גם בין השיטין את המסר הסמוי, שהוא לרוב המשמעותי ביותר.
מה ראה יצחק לאור לפתוח את מאמרו "כן, כהנא חי" לפתוח את מאמרו בציטוט ארוך ממשנתו של "הרב" כהנא?  מי שמכיר את רעיונות וכתביו של לאור, לא יתקשה להבין – יש קרבה מדהימה בין רעיונותיו של כהנא לאלו של לאור. שניהם רואים סתירה מוחלטת בין ציונות לדמוקרטיה, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. שניהם מקדישים את חייהם לג'יהאד נגד החיבור – מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.
לאור הוא תמונת הראי של כהנא. כהנא הוא תמונת הראי של לאור. אחדות הקצוות – איציק כהנא ומאיר לאור. אותה גישה, אותה קיצוניות, אותה דיכוטומיה, אותה דוגמטיות, אותה תמונת עולם ילדותית, שטחית, רדודה ומעוותת.
אורי הייטנר
קיבוץ אורטל
 
אהוד: לומר על שני המעלילים האלה – "ילדותיים", זהו ביזוי של המילה הנפלאה ילדות. ומה אתה משחית זמנך על קריאת השטויות של הבּוּר הזה, יצחק לאור, ותגובה עליהן. הרי אף אחד אינו מתייחס ברצינות לדיעותיו אלא אותם שוטים או מנוולים המחזיקים בהן ממילא.