ממה שדלף לידיעתנו מתברר כי ההנהלה של מוזיאון נחום גוטמן לאמנות מיסמסה את השערורייה שהתרחשה בו בערב העיון הפרו פלסטיני שנערך בין כתליו. ההנהלה הציגה את כל מה שקרה רק כאי-הבנה בקשר לרצונה של שולה וידריך להציג את הקריקטורות שפירסם גוטמן לאחר פרעות תרפ"ט, 1929, בחברון. חוברת המציגה את הערבים כרוצחים ואת האנגלים כמעלימי עין, חוברת אשר הצנזורה הבריטית אסרה על הפצתה.

לכן נראה לנו שממש חיוני להביא לידיעת הציבור הרחב את הדברים שנשלחו אלינו על ידי אחד האנשים החשובים ביותר מתחום האקדמיה הרצינית, איש [ואולי אישה?] שעוסק בתולדות התרבות והספרות העברית אך הוא אינו מוכן שנפרסם את שמו. נוכל רק לרמוז שאין זה דן מירון.

לאהוד שלום,

מוזיאון נחום גוטמן נהפך לבמה פרו פלסטינית כבר מזמן, מיד עם היכנסה של האוצרת טלי לתפקידה זה. היא עשתה זאת לאט לאט אבל בביטחה, ושינתה את פניו לחלוטין. עם היכנסה לתפקידה, לפני כמה שנים, ביקרה בביתי, כדי לבדוק אם יש מקום לשיתוף פעולה. אז לא הכרתי אותה, הצעתי כמה הצעות. זו היתה הפגישה הראשונה והאחרונה שלנו. מאז לא שמעתי ממנה דבר. גם ההזמנות לאירועים חדלו מלהגיע. כנראה, לא במקרה. אין לי מושג מה יחסם של רותי וחמי גוטמן למהפך זה. ייתכן שהם נותנים את ידם לו. בכל אופן, אסור להשלים עם מה שקורה שם. וצריך להילחם.