בֵּין אַלְפֵי הַיְּדִיעוֹת שֶהֵצִיפוּנוּ הַשָּבוּעַ
וְשֶעַל הַחֲמוּרָה בָּהֶן לִזְעֹק אִיש לֹא נִרְתַּם
יֵש אַחַת הַמִּתְחַדֶּשֶת כָּל זְמַן-מָה, כִּדְפוּס קָבוּעַ,
עַל שָׂרֵי הַמֶּמְשָלָה שֶהֶעֱלוּ אֶת מַשְׂכֻּרְתָּם.
 
זֶה קוֹרֶה כְּשֶמְּמַדֵּי הָעֲנִיּוּת הַמְּנַוֶּלֶת
לְמוּל עֹשֶר חֲזִירִי גְדֵלִים גְּלוּיוֹת, לֹא בְּחֶבְיוֹן,
וְשָעָה שֶדִּוּוּחֵי הַמּוֹעָצָה לִשְלוֹם הַיֶּלֶד
מְגַלִּים כִּי כָּל יַלְדּוֹן שְלִישִי בָּאָרֶץ הוּא אֶבְיוֹן.
 
וּמִיָּד אַתָּה נִזְכָּר (גַּם אִם אַף פַּעַם לֹא הוּנַח
בְּיַדְךָ צִיּוּן לְשֶבַח שֶל חֲתַן חִידוֹן תָּנָ"ךְ)
בִּישַעְיָהוּ פֶּרֶק א' הַחוֹצֵב אֵש-לְהָבִים
בְּדַבְּרוֹ עַל טִיב שָׂרֵינוּ בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים:
"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים
כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹחַד וְרֹדֵף שַלְמוֹנִים..."
 
אַךְ כַּיּוֹם – מַמָּש  לְהֶפֶךְ,  רַבּוֹתַי הַנִּדְהָמִים פֹּה:
כָּל אֶחָד מִבֵּין שָׂרֵינוּ הוּא צַדִּיק גָּמוּר וְתָם
וּמַמָּש נֶחְמָץ הַלֵּב מֵרֹב חֶמְלָה וְרַחֲמִים פֹּה
בִּרְאוֹתֵנוּ יוֹם-יוֹם, נֶעבֶּעךְ, אֶת עָנְיָם וְדַלּוּתָם. 
 
הֵם יוֹשְבִים בְּלִשְכוֹת-לוּקְסוּס כֹּה דַלּוֹת וַעֲנִיּוֹת
וְנוֹסְעִים בְּרֶכֶב-שְׂרָד כֹּה דַלְפוֹנִי וְכֹה פָּתֵטִי
וְטָסִים יוֹם-יוֹם לְחוּ"ל אוֹ מַפְלִיגִים בָּאֳנִיּוֹת
בְּמַחְלֶקֶת-עֲסָקִים בָּהּ כֹּה מֻקְפָּד הַקּוֹד הָאֵתִי
שֶל מִדַּת הַצְנֵעַ לֶכֶת וְהִדּוּק הַחֲגוֹרָה
שֶאוֹתָהּ הֵם מַטִּיפִים לְמֻבְטָלֵינוּ כָּל יוֹמַיִם
שֶפָּשוּט כּוֹאֵב לִרְאוֹת אוֹתָם חַיִּים בְּלִי אֲגוֹרָה
בַּמִּשְׂרָד הַמְּמֻזָּג אוֹ סְוִּיטָה מְנַקֶּרֶת-עַיִן
בִּמְלוֹנוֹת-פְּאֵר כָּל-כָּךְ צְנוּעֵי-תַּקְצִיב שֶמְּמַמֵּן
מְשַלֵּם-הַמַּס הַפְרַאיֶר, שֶבְּתוֹר מִפְגָּן מוֹרָאלִי
הֵם מַרְאִים לוֹ כָּאן דֻּגְמָה אִישִית שֶכְּלָל לֹא תֵאָמֵן
שֶל עֶקְרוֹן הַהִסְתַּפְּקוּת בְּמִינִימוּם מִינִיסְטֶרְיָאלִי
שֶכָּל-כָּךְ מַכְמִיר אֶת רַחֲמֵי דָּרֵי שְכוּנוֹת הָעֹנִי
שֶאִם  כָּ ךְ  זֶה יִמָּשֵךְ הֵם יַעַרְכוּ בַּסּוֹף מַגְבִּית
שֶל צְדָקָה וּגְמִילוּת-חֶסֶד לְסוֹבְלֵי מַחְסוֹר כֹּה כְּרוֹנִי
כִּי קָשֶה פָּשוּט בְּאֻמְלָלוּת שָׂרֵינוּ לְהַבִּיט.
 
וְקָשֶה שֶלֹּא לָחוּש כִּי עֶלְבּוֹנָם הוּא עֶלְבּוֹנֵנוּ
כְּשֶכָּל פַּעַם מַגְדִּילִים הֵם אֶת שְׂכָרָם עַל חֶשְבּוֹנֵנוּ
וְשֶלֹּא לְהִתְאַבֵּל כָּאן מוּל אוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה
עַל מוֹתָהּ שֶל  הַבּוּשָה  בֵּין נִבְחֲרֵי הָעָם הַזֶּה.
 
אהוד: ואני דווקא חושב שכל מי שהולך היום לפוליטיקה הישראלית צריך לקבל תוספת ביטוח וגם שיפוי נגד החרא שיזרקו עליו ונגד העלילות שידביקו לו – בין אם יצליח בתפקידו ובין אם לא; וסביר יותר שפוליטיקאי ישראלי יגמור בבתי משפט ובבית הסוהר מאשר בבית הלורדים. אילו המושחתים היחידים בישראל היו הפוליטיקאים, היינו חיים בגן עדן!