אלמוג בהר – המשורר היהודי-ערבי (כהגדרתו) בשירו – אין קדושה בעיר כבושה (חדשות בן עזר 559) לוחם למען כיבוש ערבי של ירושלים המזרחית. בהר מקעקע את שלטון החוק בישראל בהתנגדותו לפסיקת בית המשפט, במטרה להנציח את הכיבוש הערבי ולמנוע מהיהודים לחזור לבתיהם מהם גורשו לא במלחמה, אלא כתוצאה מהטרור של שכניהם הערבים. לדידו של בהר, שכונת שמעון הצדיק היא "שֵיח' גַ'רַּאח" וכפר השילוח הוא "סילואן". לכן מזכיר בהר בשירתו את גירוש היהודים-התימנים מכנרת, אבל לא את גירוש היהודים-התימנים מכפר השילוח בפרעות 1936.
והנה סיפור על השפעת יהודי-תימני משומד, על ההיסטוריה היהודית:
כַּעְבּ אל-אח'בַּאר (כנראה עקיבא) היה יהודי תימני משומד שהתלווה ב-636 לספירה לכובש ירושלים – הח'ליף עומר. כַּעְבּ ליווה את עומר והוביל אותו אל הר הבית אל שרידי בית המקדש. כעב חלץ את נעליו והצביע על סלע אבן השתייה כמקום המקודש, אבל היות ומוחמד שינה את ה"קיבלה" – כיוון התפילה מירושלים למכה, החליט עומר להקים את בית התפילה מדרום לו, כך שהמתפללים המוסלמים יפנו פניהם למֶּכָּה ואחוריהם לאבן השתייה.
לו היה המשומד כַּעְבּ מוביל את עומר כמה מטרים ימינה או שמאלה ולא ישירות להר הבית, כל ההיסטוריה הייתה עשויה להיות שונה.
הַקְּדֻשָּׁה בָּעִיר הַכְּבוּשָׁה
הִנֵּה תַּם הַכִּבּוּשׁ וְנִשְׁלַם
וְנִכְנַס הֶחַ'לִיף אֶל הָעִיר
עוֹד מְעַט וְהַיּוֹם כְּבָר יִתָם
עֲרֵימוֹת אַשְׁפָּה לְמַכְבִּיר
אַיֵּה הַמִּסְגָּד שֶׁל דָאוּד?
עוֹד מְעַט וְהָעֶרֶב עָבַר
קָרְאוּ מִיָּד לְאַל-יָהוּד!
הֵיכָן הוּא כַּעְבּ אל-אח'בַּאר?
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
*
אַתָּה הֶחַ'לִיף עוֹמָר
הִנֵּה רַק לְךָ זֶה אֹמַר:
אָל-יָהוּד בְּתֵּימָן מֻשְׁפָּלִים
לְנַקּוֹת מַחְרָאוֹת מְצֻוִּים
לָכֵן הֵמַרְתִּי דָּתִי בְּלִי הִסּוּס
כִּי רַק מוּסְלֶם יִרְכַּב עַל הַסּוּס
דֵּי קַל לְשַׁנּוֹת הַגּוֹרָל
צָרִיךְ לֶאֱכֹל רַק גָּמָל
הֵיכָן זֶה עָמַד הַמִּקְדָּשׁ?
כְּדֵי לִבְנוֹתֹו מֵחָדָשׁ?
הִנֵּה זֶה הַסֶּלַע הָרָם!
יְסוֹד הַתַּשְׁתִּית לָעוֹלָם
מְקוֹם מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל דָּוִד
יְפָאֵר אֶת שִׁמְךָ בָּעָתִיד
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
*
מַדּוּעַ חָלַצְתָּ הַנַּעַל?
יְהוּדִי נָטוּל כֹּל בּוּשָׁה!
אֱמֹר נָא מִיָּד לְלֹא מָעַל
הַאִם זוֹ בִּגְלַל הַקְּדֻשָּׁה?
הֵן שִׁנָּה הַנָּבִיא לְפָנִים
את כִּוּוּן הַתְּפִלָּה בְּאַמְתַּחַת
לַיְּהוּדִים תִּמָּחֵק צוּרַת הַפָּנִים
פַּרְצוּפָם יְקַבֵּל צוּרַת תַּחַת*
כִּי מוֹרִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ
וְאֵין גַּם בְּפִי דִּבְרֵי בֶּלַע
אֲבָל הַפַּרְצוּף אֱלֵי מֶּכָּה!
בְּעוֹד הַיַשְׁבָן אֶל הַסֶלַע...
הַכִּבּוּשׁ נֶחְתַּם וְהֻשְׁלַם
הַכֹּל כְּבָר שַׁיָּךְ לָאִסְלַאם!
* סורה 4 פסוק 47
נעמן כהן
הקדוּשה בעיר הכבושה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר