מהם שבעה ימים בקווינטה דה ריבאפריה

מסע שני לפורטוגל, נובמבר 1994

מהדורה פרטית

כל הזכויות שמורות

תל-אביב, דצמבר 1994

היום השלישי

22.11.94. יום שלישי. קווינטה דא ריבאפרייה. בבוקר אני צועד פעמיים לאורך המסלול האובאלי. מבקר בקאפלה שביער למעלה. בפנים הקירות מעוטרים בציורים דתיים על אריחים בכחול-לבן. אקליפטוסים מסביב מדיפים ריח. מי הבריכה לא קרים ונידמה לי שיכולתי לשחות בה כי מזג-האוויר ממש חמים. היא נראית ממש כאגם טבעי ובשליה גם צמחי מים ורק קירותיה ישרים.

ארוחת-בוקר רגילה. בבוקר אני מטלפן לבן בצבא, כי אצל יהודית בעבודה אין תשובה. מתברר לי שאפשר לטלפן ישירות מהחדר ואין צורך לשלוח פקס או לטלפן מהמשרד. בן אומר שרק הבוקר קיבלה יהודית את הפקס ששלחתי לה אתמול בבוקר לעבודה. השיחה ניתקת באמצע. כאשר אני בא לאולם הדיונים אני מוצא פקס מבן, שאליו מצורף פקס נחמד מריסה מלונדון. בן כותב כי נחמיה דגן התקשר מניו-יורק, בעקבות "חשבון נפש יהודי-חילוני" ששלחתי לו, ואולי אוזמן להרצות שם. [לא יצא מזה כלום].

לפני תחילת ההרצאות מתברר לי שקים דא סונג הוא אכן אותו קים דא סונג מדרום-קוריאה שאותו פגשתי בפעם הקודמת. הוא אומר שאמר לי זאת בעת שנסענו משדה-התעופה לאקדמיה, ואני כניראה לא הקשבתי היטב.

לואיש הפרואני מכיר היטב את אוסקר אורוויולה, שהיה איתי בפעם הקודמת. חואן מבוליביה מכיר את איוואן זגאדה, שאף הוא היה איתי בפעם קודמת.

הבוקר נפתח בהרצאה של המשתתף הטורקי, מחמוט ((Mahmut Ongoren, על המאבק על זכויות אדם בטורקיה. למרות חזותו העגלגלה והנינוחה הוא כניראה אדם אמיץ מאוד וגם יעיל, וההרצאה מרתקת יותר מכל קודמותיה. [התיידדנו מאוד במהלך השבוע, אבל לימים, כאשר ביקרנו באיסטנבול, לא הצלחנו לפגוש בו].

אחרי ההפסקה, הרצאה של ראול הצ'יליאני. מאכזב. שכלתני מדי והכיוון משפטני טהור, הכפפת החוקים של כל מדינה ומדינה לאמנת זכויות האדם של האו"ם.

לפני הארוחה אני מטלפן לשגרירות בליסבון. מדבר עם דני זונשין-זוהר, שאשתו, העובדת בשגרירות, מזמינה אותי אליהם ביום שני בערב להדלקת נרות. אני מדבר עם השגריר בנימין אורון.

בצהריים, ארוחה קלה. נותנים אורז עם צדפות ואני מקבל "במקום" סטייק לא רע, עם אורז בלתי-אכיל. אני גם נזהר מהפודינג עם פירורי הביסקוויט הקרוי Flan, שבפעם שעברה גרם לי שלשול. עד כה הצלחתי לאכול מעט ולא לקלקל את קיבתי.

בהפסקת הצהריים מארגנים ראול ואני טיול במוניות לטירת פנה. זה עולה 900 אשקודוש לאיש, שהן כ-5.7 דולר או 17 ש"ח.

הארמון מאוד מעניין, גם הפנים ובעיקר החוץ, והמראה הנשקף ממנו. אני קונה שלוש גלויות ומצלם הרבה. אין לי זמן להתעמק בתולדותיו, וגם לא אכניס אותו לרומן [שכאמור לא הודפס מעולם] כי בפעם הקודמת לא הגעתי לבקר בו. מה שכן אכניס אלה הם פרטים נוספים על האחוזה. חם. שמש. אני ממש מזיע, בטי-שירט. אבל הראות לא מושלמת. האופק מעורפל ולא רואים את הים.

חוזרים לקווינטה. הרצאה של מרסל ((Marcel Wissenburg, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת נימכן בהולנד, לאחר שאנחנו מתיידדים, גם הוא אומר לי שהוא חושב שהיתה לו סבתא יהודייה. עוף מוזר. כולו תיאוריה. וגם הוא מאכזב, בגלל ההתפלספות המשפטית שלו. אני מעיר על כך. מתפתח ויכוח עימי משום שאני טוען, גם בבוקר, שבמיקרה של חירום, כמו בישראל, מותר לענות טירוריסט או פושע, אם זה עניין של חיים ומוות, אם אפשר עדיין להציל קורבן חטוף שלו, למשל, החייל החטוף בישראל. אלזה מארגנטינה וראול הנחמד מצ'ילי הם נגד כל עינוי, אפילו אם הקורבן החטוף ימות בשל העקרון הזה. דה קאמארה מציג בפני מרסל שאלה היפוטית, תפסו חוטף של ילד, ורק החוטף יודע איפה הילד. מותר לענות אותו או לא? – תשובת מרסל חד-משמעית: בשום אופן לא. [עם מרסל אני מתיידד, יחד עם אווה, ולימים הוא בא לבקר בתל-אביב ואני מארח אותו ועורך לו סיור היסטורי בעיר. שנים אחדות אנחנו עומדים בקשר מכתבים].

לאחר ההפסקה, היידי ((Haydee Yorac, פרופיסור למשפטים מהפיליפינים. אני מאוד עייף וכמעט נירדם, ואינני משתתף בוויכוח. היא מדווחת על מצב זכויות האדם בארצה.

אחרי ההרצאות אני ישן כרבע שעה. מטלפן ליהודית שהכל בסדר. ארוחת ערב. אני יושב עם היידי. אישה מאוד רצינית ותרבותית. [לימים היא באה לישראל כדי לשמש מפקחת מטעם האו"ם על הבחירות בגדה. היא מטלפנת אבל אנחנו לא מצליחים להיפגש].

בערב אני מכיר אורח פורטוגלי מליסבון בשם קרדוזו, לא יהודי, שמספר לי שכתב רומאן על אנוסי פורטוגל באמסטרדם, וטוען שיש השפעה רבה לקבלה ולמשיחיות היהודית על תולדות פורטוגל, גם כיום, וכי יש משפחות רבות ששמרו עד היום על מילים ומושגים יהודיים. הוא בקיא גם בתולדות הקבלה. אני מספר לו שהייתי תלמיד של גרשם שלום. הוא אומר שקרא את ספרו של ירמיהו יובל על שפינוזה ולדעתו נכונה התיאוריה שאת הכפירה שלו שאב שפינוזה מתולדות משפחתו, שהיו מאנוסי פורטוגל.

ערב פאדו בבר למטה. זמר וזמרת עם שני מלווים על שני סוגי גיטרות. הזמרת שרה בקול מדהים בעוצמתו. ראול מתרגם לי חלק מהשירים, חלקם שירי אהבה וחלקם געגועים והתרפקות על ליסבון, לישבוא בשפתם.

המשך יבוא