החקיקה המסתמנת בבריטניה, לפיה לא יוכלו תובעים פרטיים להוציא צווי מעצר כלפי אישים ממדינות אחרות בחשד לפשעי מלחמה, אלא באישור התובע הכללי, היא צעד חשוב, שיקשה על קמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל להשתולל ללא מפריע.

אולם אין בכך פתרון מהותי לבעייה. זהו שינוי טכני חשוב, אך אין בו כדי להזים את עלילות השווא נגד ישראל, כאילו ביצעה פשעי מלחמה נגד הפלשתינאים, ומה שחשוב יותר, הוא שאין בכך כדי להצביע על המניע האמיתי של קמפיין "פשעי המלחמה" – דה-לגיטימציה לזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה.

זכות ההגנה העצמית היא הביטוי המהותי ביותר של ריבונות, והניסיון לשלול זכות זו מישראל, הוא ניסיון לשלול את עצם ריבונותה של ישראל. קמפיין "פשעי המלחמה" הוא קמפיין אנטישמי, השולל את זכות קיומה של מדינה יהודית, כלומר את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. משמעות שלילה זו היא אמירה שמכל העמים בעולם, העם היחיד שאין לו זכות להגדרה עצמית במולדתו הוא העם היהודי, או אמירה שהיהודים כלל אינם אומה (הייתכן גם כי האנטישמים הללו קראו בעברית את ספרו של הפוסט היסטוריון האנטי ציוני שלמה זנד?)

היוזמה של ממשלת בריטניה, נובעת מהבנה שהעולם אינו יכול להתנהל תחת איום של כל זב ומצורע, בכל מקום בעולם – להביא למאסרם של מנהיגי עולם באשר הם. היוזמה לא באה להתמודד עם המתקפה האנטישמית החמורה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. ומה שחמור יותר – תגובתה העיקרית של ממשלת ישראל לאינתיפאדה המשפטית במסגרת קמפיין "פשעי המלחמה" היתה לנסות לשכנע את בריטניה שהאינטרס שלה הוא שינוי חקיקה בשל הבעייתיות המשפטית-פוליטית, ולא יציאה שלנו למתקפת נגד על מתקפת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.

התמודדותה של ישראל עם המתקפה בעייתית מאוד. תחת שיטת הלוחמה הישראלית המוצלחת כל כך של חתירה למגע והעברת המלחמה לשטח האוייב, אנו עוסקים כל הזמן בבריחה ממגע, בהתנצלויות וגמגומים.

כך, למשל, אנו נוהגים בעקבות המשט. במקום להתנות את החזרת אוניות המשט לתורכיה בהתנצלות של תורכיה על המשט והתחייבות שלא יהיו עוד משטים פרובוקטיביים, ויתרנו אפילו על התביעה שהאוניות שיוחזרו לא ישמשו למשטים דומים בעתיד, וזאת בשעה שממשלת תורכיה ממשיכה בהסתה נגד ישראל ודבקה בדרישה האבסורדית להתנצלות ישראלית ולפיצויים. וכך גם בתגובות המתנצלות המבישות על דו"ח גולדסטון, כמו התחייבויות לא להשתמש בנשק זה או אחר בעתיד, במקום לתקוף את מהות הדו"ח – עלילת דם נגד ישראל ושלילת זכותה להגנה עצמית.

באותה דרך שגויה אנו מתמודדים גם עם האינתיפאדה המשפטית. הביטוי הבולט ביותר לכך הוא בריחתם של אהוד ברק, ציפי לבני ומשה יעלון מביקורים בבריטניה, מחשש שמא יעצרו. בכך הם – לא אנשים פרטיים אלא שרים בכירים בעבר ובהווה – מודים, למעשה, באשמת פשעי מלחמה ובורחים מהתמודדות בעוד שהיה עליהם להתריס בביקורים פומביים מופגנים בבריטניה. סביר להניח שלא היה מאונה להם כל רע, וכך היו מוציאים את האוויר ממפרשי האינתיפאדה המשפטית. את העניין התקשורתי שביקורם המתריס היה מעורר, יכלו לנצל למתקפת נגד על המתקפה האנטישמית – מתקפת הדה-לגיטימציה למדינת ישראל.

ואם, נניח, היו נעצרים? מה היה קורה? המבוכה שהיתה נגרמת לבריטניה היתה גורמת לה לשנות את דרכה וישראל היתה יכולה להשתמש במעצר האבסורדי כדי לצאת סוף-סוף במתקפת הנגד בכל כוחה. מנהיגים השולחים חיילים אל מותם בקרב יכולים להרשות לעצמם את הסיכון שיעצרו. ובינינו לבין עצמנו – פוליטית הם רק היו מרוויחים מכך נקודות.

בימים האחרונים הוגשה בספרד תביעה נגד שרי השביעיה בעוון "פשעים נגד האנושות" בעקבות המשט. טוב יעשה נתניהו, אם לא יירתע וייסע בהקדם האפשרי לביקור מופגן ומתוקשר בספרד, שייוחד למתקפת הסברה נגד הקמפיין האנטישמי. ביקור כזה עשוי להיות הנקודה המכרעת במעבר ממגננה למתקפה.

2. אוטו-אנטישמיות

תגובה ל"רב" אליהו קאופמן, "כאז כן עתה", מוסף "הארץ", 30.7.10

113 יהודים נרצחו ועוד מאות נפצעו, בפרעות תרפ"ט, ההתנפלות הערבית על היישוב היהודי בא"י בקיץ 1929. האכזריות הגזענית הנוראה הגיעה לשיאה בטבח בחברון, שבו נטבחו 69 יהודים בידי שכניהם הערבים, ילדים נרצחו לעיני הוריהם, ילדות נאנסו לעיני אימהותיהם ואימהות לעיני ילדותיהם, משפחות שלמות נטבחו, אברים נכרתו, אנשים נשרפו חיים. הערבים התנפלו על היהודים בירושלים ובצפת, בבאר טוביה ובחולדה. המושבות כפר אוריה והר טוב נבזזו והוצתו עד היסוד.

והנה, הרב וההיסטוריון הנכבד מצא את האשמים בפוגרום הנורא – היהודים, כמובן. הציונים. עוד לא היה "הכיבוש", עוד לא היתה ה"נכבה", עוד לא היתה מדינה, עוד לא היו כלים להתגוננות כנגד הפורעים, אך בעיני הרב היהודים אשמים. למה? כיוון שבית"רים, שומו שמיים, הפגינו ברחבת הכותל ואפילו, אויה, הניפו דגל כחול לבן. אכן, אחרי פרובוקציה כזו באמת לא נותרה לערבים ברירה, אלא לרצוח את משפחת מקלף במוצא, לאנוס, לרצוח ולהתעלל. היתה להם ברירה? הרי היהודים הניפו דגל. מה הם יכלו לעשות?

אף אנטישמי לא יכול היה לכתוב דברי בלע חמורים יותר מאלה של הרב וההיסטוריון האוטו-אנטישמי קאופמן. אגב, ההפגנה השקטה של חניכי בית"ר היתה למען חופש הפולחן ליהודים ליד הכותל. אבל בעיני קאופמן, כל מה שמריח ציונות הוא הרע המוחלט. קאופמן: "שורש הסכסוך נעוץ כבר בסוף המאה ה-19, עם תחילתו של מפעל ההתנחלות הציונית – שעד 1929 עשה כל שביכולתו להשתלט בדרכים נלוזות על הארץ הקדושה ועל חשבון הילידים."

אם נלך לשיטתו של הרב ההיסטוריון – כעבור 4 שנים, ב-1933, אותם בית"רים הורידו את דגלי צלב הקרס מעל הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו. הנה, זאת הסיבה מדוע לא נותרה לנאצים ברירה אלא לחולל את השואה, שגם בה אשמים הציונים.

מה הפלא, שחרדים פנאטיים מן הזן של קאופמן נסעו לוועידת הכחשת השואה של אחמדיניג'אד?

השאלה היא למה מוסף "הארץ" מפרסם תועבה כזאת?

האמת היא, שאך טבעי שהדברים יתפרסמו בעיתונו של גדעון לוי.

אורי הייטנר

קיבוץ אורטל

אהוד: בחברון אלה לא היו ערבים אלא פלסטינים צאצאי ממלכת פלסטין עוד מתקופת המקרא והם רצחו בין השאר בחור ישיבה צעיר וגאון שהיה דוד של אחד הסופרים הכישרוניים שלנו, ולכן בעיתון "הארץ" אפשר לנשק לרוצחים ולאנסים את התחת כי האנגלים כבר עזבו את הארץ ואין מישהו אחר לנשק לו ולחוש את טעם ההתרפסות המתוק. ובקשר לשואה אתה צודק, רק הציונים אשמים בה, ומעניין מתי עיתון "הארץ", כמו החרדים האנטי-ציוניים – יאמץ גם הוא את ההשקפה התיאולוגית התנ"כית הפרימיטיבית לפיה אלוהים מעניש את עם ישראל על חטאיו באמצעות מלכי הגויים והיטלר.