מהם שבעה ימים בקווינטה דה ריבאפריה

מסע שני לפורטוגל, נובמבר 1994

מהדורה פרטית

כל הזכויות שמורות

תל-אביב, דצמבר 1994

היום הרביעי

21.11.94. יום רביעי. קווינטה דא ריבאפרייה. צעדה בבוקר, שני קילומטר. ארוחה. הרצאה של קים דא סונג, סגן נשיא לעניינים בינלאומיים במפלגה הדימוקראטית בדרום-קוריאה – על דרום וצפון קוריאה. הוא משוכנע כי בבחירות של שנת 1995 תזכה מפלגתו, בראשות קים דא גו'נג, לנצחון, ובשנת 1996 תאוחדנה שתי הקוריאות.

אחרי ההפסקה הרצאתו של קונגה טסרינג ((Kunga Tsering סגן נשיא המפלגה הדימוקראטית הלאומית של טיבט וחבר הפארלאמנט של ממשלת טיבט בגולה, בדהאראמסאלה שבהודו. הוא מרצה על טיבט. הוא שייך לפעיליה של ממשלת טיבט בגולה. הרצאה מאוד מעניינת. הוא מגלה פרטים קשים על יחס הסינים לטיבטים.

בתום הרצאתו מתנהל ויכוח על מלחמת גרילה. אני אומר שבשיטות כאלה של אי-אלימות, הפלסטינים לא היו משיגים דבר ולא היה מתקיים שום תהליך שלום במזרח-התיכון.

לפני ארוחת-הצהריים אני מרים טלפון לז'וז'ה בלנקו מקרן גולבנקיאן בליסבון. אמנם [השגריר הישראלי] בנימין אורון אמר שהטוב ביותר שאשאיר עבור בלנקו את עותקי תירגום ספרו של פסואה [בעברית, בהוצאת כרמל, ירושלים] בשגרירות, אבל מאחר שישראל כרמל, המו"ל של הספר, נתן לי את הכתובת והטלפון, אני מעדיף לטלפן בעצמי. אני מציג את עצמי קודם בפני מזכירה, ואחר-כך בפני עוזר מיוחד, ורק בסוף מקבל את בלנקו. מספר לו שאני סופר ישראלי שמוזמן להרצות באקדמיה, הבאתי לו עותקים אחדים של התרגום, לבקשתו, ואוכל למסור אותם אישית ובהזדמנות זו גם לומר את דעתי על התרגום, או להשאיר לו בשגרירות. הוא מעדיף שאשאיר לו בשגרירות, ואני יוצא בכבוד מן הפנייה.

דה קאמארה אומר לי שחצי אירופה מחזרת כיום אחר בלנקו, שבידיו קרן התרבות העשירה ביותר בעולם. בלנקו עצמו הוא גם משורר, והוא שכתב את ההקדמה לתרגום העברי של פסואה.

בצהריים נוסעים באוטובוס לליסבון, טיול דומה לזה שעשיתי לפני שנה. המדריכה שמה אילינה. ממולחת. כנסיית סנט ג'רונימו. קבר וסקו דה גמה. החלון עם דמותו, עומד ליד המלך. המדריכה שוכחת להראות לנו את החצר היפה, אולי מחוסר זמן.

מגדל בלם. מבט מסביב. אין טעם להיכנס, כבר הייתי שם. שיחה עם אלכסנדר האוקראיני על מצב הפצת הספרים בארצו. יוקר הנייר. ספרים רוסיים זולים יותר מספרים אוקראינים.

ממשיכים באוטובוס למרכז ליסבון. שעה של שוטטות. אני עורך היכרות ראשונה עם הרחובות הראשיים בכיכר רוסיו. קונה ערמונים. כל הכיכר מלאה ריחות ערמונים קלויים במלח, וקליפותיהם לבנות.

עולים למיבצר סנט ג'ורג. מכייסים את המקטרת של בו המרוקאי. מבט על ליסבון מלמעלה. אני מנסה ללמוד את העיר, לקראת ימי הביקור שלי בה. אחר-כך אנחנו עוברים לצד שני, לגינה הצופה לעבר רובע אלפמה.

שיחה עם אילינה. היא מתנצלת שהמלך מנואל הראשון, שגירש את היהודים ב-1496, עשה זאת בגלל אשתו השנייה, בתם של פרננדו ואיזאבלה, מלכי ספרד, שגירשו את היהודים מארצם. אישה זו, אגב, היתה מיועדת לבנו והוא לקח אותה לעצמו. אני מעיר שעבור אישה יפה הייתי גם אני מגרש את היהודים. ראול מזדעזע.

חוזרים באוטובוס לאותה מסעדה באאוריאס שבה היינו, רק שעתה אינה נקראת בשם פרגולה אלא בשם Rota de Colombo. אותו אוכל מחורבן רק תוספת של פרוסות גבינת גרייה, לקציצות הדג המטוגן והבצק הממולא שמוגשים כמתאבנים.

מרימים כוסיות לחיים. שמחה וששון. לחיי שלוש הקוריאות. לחיי הנשים הפולניות (זה אני). אני אפילו מציע בצחוק להרים כוס לחיי ערפאת, שבזכותו מתקיים תהליך השלום. לחיי אימה של אלזה, ועוד.

חוזרים עייפים לקווינטה. אני מתרחץ והולך לישון. עושה חזרה על ההרצאה, שנקבעה למחר בבוקר.

המשך יבוא