אף כי לא חסרים לנו צבועים משלנו!

קראנו את מאמרה של הסופרת מרגרט אטווד ברוח "הארץ" בעיתון "הארץ" – "העתיד השביעי של ישראל" [כלומר שהפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים! – איך לא חשבנו על כך קודם? – אב"ע]. [13.8] – וצר לנו לומר שהגברת אטווד היא קצת מטומטמת או מאוד-מאוד מיתממת! היא אינה מבינה דבר במתרחש במזרח התיכון ובסכנות שצופן לנו העתיד, וזאת לא רק בגלל סכסוך הישראלי-פלסטיני! –אבל כשכותבים כמוה, ונשמעים כמו עמוס עוז, שמגנה את "המשגה הטראגי בהשתלטות על המשט הטורקי לעזה" [כדברי שר החוץ של הודו, נטוואר סינג, ש"התמזל מזלו לפגוש את הסופר הנערץ עליו", במאמר ב"הארץ" ליד אטווד] – זה בהחלט משתלם לחבורה הבינלאומית של הצבועים החשובים, האינטלקטואלים, הסופרים והפוליטיקאים, שמפרכסים אלה את אלה כמו שנאמר על הזונות במקורותינו.

מירב יודלביץ': [מתוך ראיון מגמתי ב"ידיעות אחרונות", 14.05.10, לרגל זכייתה של אטווד בפרס דן דוד היוקרתי והעשיר, ואומץ ליבה לבוא לקבל אותו בישראל המושמצת] – אני מניחה ששמעת על הצעת חוק הנאמנות וספיחיה, שדורשים מאמנים בישראל לחתום על הצהרת נאמנות כדי לזכות בתמיכה ממשלתית? 

אטווד: "זהו שביל שמסוכן מאוד ללכת בו. אני מקווה שישראל תוותר על הנשק הזה. ממשלות יכולות להחליט שהן אינן תומכות באמנות בתירוצים שונים שקשורים בסדר עדיפויות ובמשברים כלכליים, אבל התניה של תמיכה בהצהרת נאמנות היא צעד שישראל לא יכולה להרשות לעצמה. גם מדינות אחרות מתמודדות עם הפרדוקס הזה, שבו מצד אחד ממשלות רוצות את האמנות והאמנים לצדן, ומנגד מפחדות מהבעת דעות ביקורתיות." 

מירב: את אומרת שהשלטון כיום מתייחס לאמנות כקישוט?

 אטווד: "כפרופגנדה. כל עוד האמנות מציגה את השלטון באור טוב, היא בסדר. השאלה היא אחרת, האם בישראל יוצרים שאינם נתמכים על ידי הממשלה ומתנגדים באופן גלוי למדיניותה מוצאים את עצמם בכלא?"

מירב: לא לעת עתה. בכל מקרה, לא אם אתה יהודי.

 אטווד: "זו שאלה חשובה. זו, אגב, הסיבה שייסדתי את ארגון PEN הקנדי שמטרתו העיקרית היא התנגדות לכליאה, צנזורה ודיכוי של כותבים. אני מקווה שישראל לא תחשוב אפילו ללכת בדרכן של מדינות אחרות שכולאות, מפעילות שיטות של איומים וטרור, מצנזרות ומוציאות להורג כותבים שמביעים דעות שהממשל לא אוהב. זה, כמובן, אם אתם רוצים להישאר דמוקרטיה פתוחה. יש כמה מילים מאוד טעונות בשפה שלנו וזו [דמוקרטיה] ללא ספק אחת מהן, לכן צריך לבחון את משמעותה המעשית. מפחיד עד כמה המשמעויות המקוריות של המילה התכווצו עד כדי היעלמות פוטנציאלית. לעת עתה היא עדיין חיה ובועטת, השאלה היא עד מתי. התפקיד שלנו הוא להגן על מרחבים מצומצמים שבהם חופש הביטוי עדיין קיים."

[למיטב ידיעתנו – סניף של ארגון פ.א.ן העולמי נוסד בקנדה ב-1926 – 13 שנים בטרם נולדה ה"מייסדת" שלו מרגרט אטווד! – ומן התשובות הפטפטניות והשטחיות שלה אפשר ללמוד עד כמה הגברת בקיאה בנעשה בישראל, ואולי גם במקומות אחרים בעולם! אנחנו מציעים לה שתסתפק בכספי פרס דן דוד שהואילה לבוא לקבלו – ותחדל להשיא לנו עצות!]