על דבריי שאין "ערבי אחד בוגר סמינר גבעת חביבה לדו-קיום, שיצהיר שדברי מוחמד באמנת החמאס בהם הוא תובע את השמדת היהודים הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי." מגדף אותי החבר דודו אמיתי, (חב"ע 581), באומרו שאני נובר "באיזה פח אשפה של דברי בלע, שנאת האחר, בורות וגזענות."
ושוב מעניינת מאד החיבה של אנשי "השומר הצעיר" למונח "אשפה". בדומה לבולשביקים שאימצו את המונח, ממשיך גם החבר אמיתי להשתמש בו כל אימת שאין לו טיעון הגיוני. בשעתו מצאו בטיוטה מודפסת של נאום של משה סנה את ההערה בכתב ידו: "טיעון חלש, להרים את הקול." בדומה לכך  נוהג החבר אמיתי. כשאין לו טיעון הגיוני, כמנהג אנשי השוה"צ הוא שולח את בר-השיח לפח האשפה.
חבר אמיתי, במקום להשתמש בתארים "פח אשפה", "דברי בלע", "שנאת האחר", "בורות", ו"גזענות", אנא הראה את ידענותך, אהבת הזולת שלך, ואי-גזענותך, והוכח את בורותי. אנא הבא "ערבי אחד בוגר סמינר גבעת חביבה לדו-קיום, שיצהיר שדברי מוחמד באמנת החמאס, בהם הוא תובע את השמדת היהודים – הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי!" – הנה לך אתגר, הבא את ריאד כבהא מנהל המרכז היהודי-עֲרָבי לשלום בגבעת חביבה. אנחנו מחכים.
שימו נא לב להבדל. קבלת החוק המחייב מתאזרח להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית גררה מיד הפגנות של יהודים. ראו למשל את השחקנית הנפלאה חנה מאירצ'ק מירון שנזעקה מיד להפגנה בכיכר העיר. חנה מירון נעמדה על רגל אחת (רגלה השנייה נקטעה בפיגוע טרור ערבי) וקראה את מגילת העצמאות שבה נאמר שישראל מדינה יהודית. חנה עצמה מאמינה שישראל צריכה להיות מדינה יהודית אך היא מפגינה בטענה שהדברים עלולים לפגוע בערבים. שימו לב, למרות שנפגעה קשות ע"י הטרור הערבי היא דואגת לכבוד הערבי. השמעתם פעם על ערבי המפגין נגד אמנת החמאס הקוראת להשמדת היהודים? השמעתם פעם על ערבי האומר שיהודים עלולים להיפגע ממנה? מה לעשות, חבר אמיתי, עד עתה טרם נמצא ערבי איש רוח, או איש ציבור שיצא נגד אמנת החמאס.    
ראו למשל את ח"כ אחמד טיבי שמזדהה עם אמנת החמאס הקוראת לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים בעולם: http://www.youtube.com/watch?v=CI2ezTQRug4
מעניינת עוד יותר היכולת האנאליטית הדיאלקטית של החבר אמיתי. שימו לב להיגיון: מי שמביא את העובדה שעד עתה טרם קם ערבי איש רוח, או פעיל ציבור, או בוגר קורס לדו-קיום בגבעת חביבה, שהצהיר או הפגין  שדברי מוחמד באמנת החמאס בהם הוא תובע את השמדת היהודים הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי," – הוא- הוא הגזען האומר דברי בלע ושנאת האחר. עולם הפוך. לפי החבר אמיתי, מי שמזדהה עם אמנת החמאס אינו גזען ואילו מי שקובע את העובדה שאין ערבי שיצא נגדה, הוא גזען. הבנתם את זה? דומני שזה מפותל יותר מהדיאלקטיקה ההגליינית.
 איני אוהב את השימוש בביטוי "אשפה". (אצלנו בחדר האוכל בקיבוץ ניסו לעדן קמעא את המילה "אשפה" והשתמשו בביטוי "ציבורית" או "כלבויניק"), אבל אם בכל זאת שואל החבר אמיתי באיזו אשפה אנחנו נוברים? נשיב לו: באשפה של גבעת חביבה. הנה נבור לנו קצת אשפה בפח המוסד. שימו לב לכתוב באתר המוסד:
"המרכז היהודי-ערבי לשלום הוקם בגבעת חביבה, סמינריון הקיבוץ הארצי, בשנת 1963, במטרה לקרב בין היהודים לערבים בישראל, ולחנך להיכרות ולשותפות בין שני העמים. המרכז פועל ברוח ההומניזם ושוויון ערך האדם. הוא שואף להוות גורם מוביל במימוש הדמוקרטיה והשוויון האזרחי בין יהודים לפלשתינים אזרחי ישראל, ובהשגת פיוס ושלום בין עמי האזור. המרכז מהווה בית-יוצר למודלים חדשניים לקידום מטרותיו החינוכיות והחברתיות, הוא מתנהל ופועל בדרכים של מפגש, דיאלוג, שותפות, לימוד, עיון וחקר. מפגשים."
הנה סמינר דו-יומי בגבעת חביבה, המפגיש נוער יהודי וערבי ישראלי לסדרה של סדנאות של התוודעות הדדית אשר מטרתן הפחתת הניכור ההדדי ויצירת כר ראשוני לעיצוב של עתיד משותף המבוסס על כבוד הדדי. התוכנית נתמכת על ידי אנשי עסקים ישראלים וקרנות מחו"ל. אי אפשר להכחיש. מילים יפות. מטרות נעלות שאני חותם עליהם בהתלהבות. אבל, הנה עובדה מדהימה. בכל הפעילויות הללו של גבעת חביבה אין פעולה כלשהי היוצאת נגד הגזענות הערבית-מוסלמית. בכל הפעולות יוצאים רק נגד הגזענות היהודית. איך נסביר את העובדה שאנשי הדו-קיום של גבעת חביבה אינם יוצאים נגד הגזענות הערבית-מוסלמית?
ההסבר פשוט. כבר מרקס קבע ש"ההוויה קובעת את ההכרה" ו"אלוהים של היהודי הוא הממון". מענקים וכספים מקבלים רק על פעילות דו-קיום שיוצאת נגד הגזענות של היהודים. כדי לממן את פעילויות גבעת חביבה יש לצאת נגד היהודים, רק לזה יש תקציב. רק לזה מוכנים הממנים לתת את ממונם. גם כאן אני מקווה שאני טועה. אדרבא יציג לנו החבר אמיתי, סילבוס, דיון, הרצאה, בגבעת חביבה, העוסקים במסגרת שיעורי ה"דו קיום", גם בגזענות המוסלמית, למשל באמנת החמאס. החבר אמיתי, בקשר לאשפה עליך לדעת, אם לא מנקים אשפה זה מתחיל להצחין.
 
2. חובת הלימוד של הנרטיב הערבי
(נשלח ל"הארץ" אך לא פורסם)
החלטת משרד החינוך לבטל את לימוד הנרטיב הערבי במגזר היהודי היא שערוריה. קיימת חובה ללמד בכל בבתי הספר במגזר היהודי את ארבעת המרכיבים המהותיים של הנרטיב הערבי:
1. תורת מוחמד: היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם להשפילם, לענותם, ולהשמידם (קוראן, סורה 5 פסוק 60,  סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29. חדית' אל-בח'ארי ומסלם).
2. האמנה הפלשתינאית (1964): בהתבסס על דברי מוחמד שעל היהודים להיות מושפלים תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי ולשלם ג'יזיה (מס גולגולת). (קוראן סורה 9 פסוק 29). קובעת האמנה הפלשתינאית שהיהודים הם רק דת ולא עם ולכן הם אינם זכאים לריבונות. לכן יש לבצע טרנספר של כל היהודים בישראל (למעט אלו שהיו בארץ לפני 1917) לארצות מוצאם.
3. אמנת החמאס (1988): אמנת החמאס קובעת שע"פ האיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים. "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," שהרי מחמד אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחוריי, בוא והרגהו.'" (חדית' אל-בח'ארי ומסלם).
4. חזון ערביי ישראל (2006): ערביי ישראל מגדירים עצמם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי." ערביי ישראל אינם מכירים בזכות העם היהודי למדינה: "הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית שנעשה בדמוקרטיה לשימור יהדות מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה." ומטרתם: חיסול המדינה היהודית.
לא יעלה על הדעת שתלמיד יהודי בבית ספר של מערכת החינוך של מדינת היהודים יישאר בור ולא יכיר באופן מלא את הנרטיב הערבי.
מעניין האם בגבעת חביבה מלמדים את הנרטיב הערבי?
 
3. לאיזה עם משתייך פרופסור זנד?
(נשלח ל"הארץ" אך לא פורסם)
איך משתייכים לעם? שואל פרופ' זנד, ("הארץ" 26.9.10). ה"תגלית" המחקרית של זנד, שהיהודים אינם עם, אלא רק דת, פורסמה כבר לפני שנים ב"אמנה הפלשתינאית". שני האינטלקטואלים, יאסר ערפאת ופרופסור זנד, ש"גילו" שהיהודים אינם עם, מפרידים בכוונה את המושגים כדי לשלול מהעם היהודי את זכותו לריבונות. מעניין שע"פ הנרטיב הערבי-מוסלמי הקדום, "עם ישראל" זהה למונח "עם יהודי". שמו הערבי של הרמב"ם למשל הוא: מוסא בן מימון, בן עבדאללה, אל-קרדבי, אל-אשראלי (איש קורדובה הישראלי). "ישראלי" במובן "יהודי", מונח הכולל עם (אומה) ודת.
בידוע שאין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית למושג "עם". ("עם" הוא קבוצת אנשים המגדירה את עצמה כ"עם"), מעניין לדעת לאיזה עם משייך זנד את עצמו? האם הוא רואה עצמו שייך לעם הפולני כאזרחות הוריו, ואולי לעם הגרמני-אוסטרי כמקום לידתו? ניסיונו של זנד לדחוף את הערבים אזרחי ישראל לסד "הלאום הישראלי" שהוא המציא, נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית," ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי.