ובכן גם אנחנו הלכנו לראות את "איחש פישר", מחזהו-מהעיזבון של חנוך לוין ז"ל בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, באולם 3 בעל הכסאות המסתובבים והבמות מארבע רוחות השמיים; וקודם כול היתה לנו הנאה בלתי רגילה לשמוע ערב שלם קקה, קטן (האבר). פיפי וגם לחזות בקרן מור יושבת על האסלה ומחרבנת את הקקה שלה על הקטן של איחש פישר שנשר ממנו שמה קודם. והנה, כאשר אנחנו ברומאנים שלנו, או המשורר חיימקה שפינוזה – רק מעיזים להשתמש במילה "גסה" או בתיאור אירוטי, מיד מזדעזעות הקוראות ושומטות אותנו בשאט נפש – כי הקקה פיפי והקטן שלנו הם לא בקונצנזוס, לא בקאנון הספרותי. ואילו אצל חנוך לוין ז"ל אין שום בעייה כי הן יודעות שהוא בקאנון ובקונצנזוס גם אם זה קצת אינפאנטילי; ולא ראינו אפילו גברת אחת יוצאת באמצע ההצגה כי הגיעו אצלה מים עד אסלה. ברומאן שלנו "הנאהבים והנעימים" נתנו שמות מצחיקים לשמות ה"גסים", כך הדגדגן הפך לצ'יפצ'ימון, ודומה שבכך נמנענו מן הוולגאריות וגם מהשיעמום, אבל זה לא עזר לנו.

המחזה או ההצגה או המערכון שראינו – משעשעים מאוד בחצי השעה הראשונה, ואולם דומה כי חנוך לוין ז"ל לא ידע בדיוק כיצד למשוך הלאה את האנקדוטה שלו, והוציא את הקטן של איחש פישר יחד עם הקקה של קרן מור (פרנבחצ'ה, פזזמוטרא, נסיכת מונקו) למסע פיקארסקי חובק אגן הים-התיכון הלוך ושוב, בדומה לקקי של נפתלי ב"סיר הסירים" של אלונה פרנקל – מסע שהוצג אמנם בצבעוניות רבה, בבימויו של רוני פינקוביץ, וגם כל השחקנים מצויינים, ואולם איכשהו זה כבר שיעמם ונמרח כמין אגדה לא מוצלחת. שמואל וילוז'ני משחק מצויין את התפקיד הראשי של איחש פישר, ואילו קרן מור קצת איכזבה אותנו. בטלוויזיה דמותה עושה פלאים. על הבמה היה עליה לשחק שלושה תפקידים של אישה אנטיפאטית ופאתטית, והיא אמנם עשתה אותם בנאמנות אבל התוצאה נותרה שטוחה, לא מלאה חיים ואירונית כמו "ביג תוחעס" של זהרירה חריפאי.

גם שאר השחקנים היו טובים מאוד, ורובם בכמה תפקידים: מוטי כץ, ערן שראל, אלברט כהן, יוסי רחמני וסיימון קריכלי – אבל הם שיחקו קריקטורות, כי ככה דורש המחזה, וככל שההצגה התמשכה על פני שעה וחצי, וחרף הפתעות הבימוי, וחילופי הבמות – התחיל להיות מורגש קצת שיעמום מדוקלם, מדוקלם מאוד, לפעמים בסגנון ניסים אלוני, כי את הפרינציפ תפסנו כבר בהתחלה, וכל השאר לא היה אלא חזרה על נדודי הקטן בקקה ובים.

כדאי ללכת לראות את ההצגה ולו רק כדי שלא לחשוב שהפסדנו משהו אם לא ראינו, וגם כדי לתמוך בלגיטימציה המחודשת של הקטן והקקה בתיאטרון העברי. כי מה שניתן אצל חנוך לוין ז"ל במנות גדולות, אולי גדולות מדי – לא ניתן אצל סופרים אחרים וחשובים אפילו במנות קטנות, וחבל, כי כמו שנאמר במחזה, יש לקקה השפעה מטהרת בזכות תהליך עזיבתה את הגוף.