חיים אמסלם יליד אלג'יריה, בן למשפחה ממרוקו, יצא נגד המימסד "העיראקי" של אלו המתקראים "ספרדים" (כלומר הרב עובדיה יוסף. ודוק: יהודי עיראק אינם גולי ספרד). המימסד הרבני "הספרדי" מבוסס על בוגרי ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים. כשם שהעיראקים מתחזים ל"ספרדים", כך אמסלם מתחזה ל"מזרחי". אמסלם, הרואה עצמו כמייצג היהודים "המזרחיים", מייצג בעצם את יהודי "המערב" – "עדת המערביים" ("המוגרבים" – מגרב בערבית – מערב. מרוקו היתה, עד גילוי אמריקה, היהדות המערבית ביותר).
ועל מה חל הקרע? אמסלם רואה הבדל בין יהודי המגרב ומסורתם, לבין המסורת הליטאית-חרדית שאימצו הרבנים הספרדים בירושלים. אמסלם האשים את ראשי מפלגת ש"ס שהם בעצם "ספרדו-אשכנזים", הוא קבע שמפלגת ש"ס רחוקה מתפיסת העולם הספרדית המקורית, והיא פועלת לשרת את התפיסה האידיאולוגית האשכנזית-ליטאית. הרב אמסלם מתנגד לאימוץ הנוהג של הציבור החרדי האשכנזי לפיו רוב הגברים לומדים תורה בכולל ואינם עובדים לפרנסתם. הוא סבור כי רק מעטים שמתאימים ללימוד אינטנסיבי – צריכים ללמוד בכולל, ועל השאר להשתלב בשוק העבודה.
אמסלם פעל להקל את הליך הגיור לצאצאי יהודים, ובייחוד של מי ששירת בצה"ל. לדבריו עצם השירות הוא הוכחה לרצון האמיתי לדבוק בעם ישראל. בעניין זה כתב: "כמה גדולה מעלתם של אלו שנלחמים וכוונתם לקדש את השם ואלו שכוונתם לשמור על העם היהודי בארץ ישראל מפני הקמים עלינו לכלותנו... ולכל הפחות גדולה זכות זו להיות סיבה מספקת לקבלתם לגיור."
בעקבות דעותיו בתחום זה הותקף קשות בעיתון החרדי "יתד נאמן".
לאחר שהתפרסם כי בכוונתו להקים מפלגה חדשה ועצמאית שמצעה יכלול חינוך עם לימודי ליבה, השתלבות של חרדים בשוק העבודה ושירות בצה"ל, קמה בש"ס מחאה נגד הרב אמסלם. הרב עובדיה יוסף יצא בפומבי כנגד דברי אמסלם. לאחר מכן פורסם מכתב מאת מועצת חכמי התורה, הקורא "לכל מי שהתורה יקרה בעיניו להתרחק מן האיש הזה הרחק כמטחווי קשת, ומדעותיו המוזרות והכפרניות," והמכתב דורש מ"מר חיים אמסלם" להתפטר מתפקידו כחבר כנסת תוך קביעה שאם לא יעשה כך אינו אלא גזלן.
למכתב הצטרפו גם הרבנים מאיר מאזוז וברוך אבוחצירא. אמסלם סירב לדרישה זו באמרו שעמדתו זוכה לתמיכה ציבורית בקרב מצביעי ש"ס. לאחר שביטאון ש"ס, "יום ליום", תקף את אמסלם וכינה אותו "עמלק" ו"אותו האיש", הוצמדה לו אבטחה מטעם הכנסת.
בנו של הרב עובדיה, הרב אברהם יוסף, כינה את אמסלם כופר ואפיקורוס וקבע שהוא האשם בבצורת ר"ל. בעצם אמסלם אימץ את דעות "המזרחי", והציונות הדתית, אבל כחרדי-"ספרדי", הוא קיבל מיד את אהדת הציבור החילוני, ובצדק. כלי התקשורת החילוניים מיד תיארו אותו ואת הפסיקה הספרדית כסובלנית רחומה ומקילה. אכן, החרדים הליטאים מובילים כרגע קו קיצוני – אבל אין להסיק מכך שהפסיקה הספרדית הינה פשרנית לעומת הקיצוניות של פוסקי אשכנז. בהיסטוריה דווקא הפסיקה הספרדית היא-היא שהגיעה לשיא הקיצוניות.
2. הטוטליטריות הרצחנית של הרמב"ם
גדול הפוסקים הספרדים – הרמב"ם (ממשה עד משה לא קם כמשה) ניסח תורה טוטליטרית רצחנית, שמעולם לא היתה קודם לכן, ומאז – ביהדות. בניגוד לתפיסה הנוהגת ביהדות שעבירות חלות רק על מעשים, החיל הרמב"ם את כללי ההלכה גם על "דוגמות" – עקרונות אמונה. כל מי שאינו מקבל את הדוגמה שניסח הרמב"ם (בדומה לנצרות הקתולית) נחשב על-ידי הרמב"ם לכופר שיש להרגו. הרמב"ם ניסח י"ג דוגמות (עיקרים) ליהדות שיש להאמין בהן ועל כל מי שאינו מקבלן אומר הרמב"ם: "ואם יתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות – הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא 'מין' ו'אפיקורוס' וקוצץ בנטיעות, וחייבים לשנאו ולהרגו." (הקדמת הרמב"ם למשנה, אחרי ניסוח י"ג היסודות. – עקרונות האמונה).
מעבר לי"ג הדוגמות הללו, לגבי הרמב"ם, כל יהודי שאינו מאמין בתורה שבעל-פה, יש להורגו ואין צורך בבית דין לשם כך. כל ההורג אותו יעשה מצווה:
"[א] מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. [ב] מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה – מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים פרק ג הלכה א).
הרמב"ם, שנחשב לגדול הפילוסופים היהודים בימי הביניים, ושגם בני דתות אחרות מכירים בחשיבותו, אינו מסתפק בחיסול כופרים פשוטים; לתפישתו יש להרוג גם את הפילוסופים שטעו בעיונם: "כל איש מבני אדם שאין לו אמונת דת, לא מדרך עיון ולא מדרך הקבלה קבוצת התור"ך המשוטטים בצפון, והכושים המשוטטים בדרום, והדומים להם מאשר אתנו באקלימים האלה, ודין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים ואינם אצלי במדרגת בני אדם ומדרגתם נמצאות למטה ממדרגת אדם ולמעלה ממדרגת הקוף. בני אדם בעלי אמונה ועיון אלא שעלו בידם דעות בלתי אמיתיות, אם מטעות גדולה שנפל ביום עיונם, או שקיבלו ממי שהטעם... ואלו הם אשר יביא הצורך בקצת העיתים להרגם ולמחות זכר דעותם שלא יתעו זולתם." (מורה נבוכים, משל הארמון, חלק שלישי, פרק נא, עמ' סה)
מעניין שהרמב"ם, שסבל מהקיצוניות המוסלמית של כת האלמוחידין, שחיסלה את הקהילה היהודית בקורדובה, ובעטייה נאלץ לעזוב את עיר מולדתו ולחיות כאנוס מוסלמי כמה שנים –מאמץ את תפיסתם הקיצונית.
לעומת היחס הקשה לגברים יהודים, יחסו של הרמב"ם לאישה חנון ורחום משהו. הסנקציה נגדה פחות קשה. האישה לפי הרמב"ם חייבת להישמע לבעלה:
"כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט". (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, פרק כא, הלכה י)
למזלו של העם היהודי לא התקבלו פסיקות אלו של הרמב"ם על-ידי כלל רבני ישראל, הספרדים והאשכנזים. שכן קבלת פסיקותיו היתה מחייבת להוציא להורג את רוב היהודים האורתודוכסים של ימינו, שאינם מאמינים עוד באחדות האל (דוגמה מחייבת ע"פ דרישת הרמב"ם בי"ג העיקרים) אלא בתורת הספירות מיסודו של משה די ליאון.
3. הטרור הרוסי
ברחבי העיר תל אביב מסתובבת חוליית טרור, כנראה רוסית, שמשחיתה בתים חנויות, ארונות חשמל וטלפון. אין כמעט בית בתל אביב שאינו מקושקש בקשקושים סתם או בכתובות שהבולטת מתוכן היא KORSE . נזקי הטרור רבים יותר מכל נזקי המלחמות והטרור הערבי עד כה. איפה המשטרה?
4. ירון לונדון ויוסי שריד קולטי המסתננים
ב- 29.11.10, יום החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, יצאו שני עיתונאים בקמפיין למען המסתננים מסודן ומאריתריאה. ירון לונדון פירסם ב"ידיעות" את הסימפטיה שלו למסתננים, בניגוד לחוסר הסימפטיה שיש לו ליהודים אחרים. לונדון מקווה שעוד מעט נוכל לראות את המסתננים הזרים כחלק מאיתנו – כ"אנחנו". גם יוסי שניידר (שריד) פירסם ב"הארץ" את טוב ליבו ההומאני כאשר הוא יוצא נגד המתנגדים לזכות המסתננים להתיישב בארצנו.
גם לונדון וגם שריד מוגנים היטב בשכונות היוקרה בהם הם גרים. הם אינם מאויימים מהמסתננים, לא כשכנים, ולא כמתחרים על שוק העבודה. מהמסתננים הם יכולים רק להרוויח, שהרי עבודתם זולה יותר.
המצב החדש של נהירת עשרות אלפי מסתננים מביא לכך שמתגברת העויינות כלפיהם, ועוינותם שלהם כלפי הישראלים. יש פיתרון לבעייה. על המוסדות המטפלים בבעיית המסתננים לבחור 100 משפחות מתוכם וליישבם בחצר ביתם של לונדון ושריד. 50 משפחות לכל בית. אין ספק כך יוכלו המסתננים להיקלט היטב, ויהפכו לאוהבי הארץ ותושביה.
5. שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך (משלי א ח)
יובל רבין נטש את מוסר אביו ואת תורת אימו. יצחק רבין האב אחז בתוכנית אלון. גבול הביטחון לדידו היה בקעת הירדן, שאין לסגת ממנה, וירושלים לדידו צריכה להישאר שלמה בתחומי מדינת ישראל. תוכנית השלום של הבן – יובל רבין, מבוססת על תוכנית ג'נבה. יובל תומך בנסיגה לגבולות 67' ("גבולות אושוויץ"), ויתור על בקעת הירדן וחלוקת ירושלים. אין ספק, יובל רבין עז רוח (או אוויל) בהרבה מיצחק אביו. יצחק רבין סבר כי ערפאת ללא בג"צ ו"בצלם" יחסל את הטרור, אבל כמקדם ביטחון יש חשיבות לבקעת הירדן כחומת ביטחון מהטרור העולמי. יובל רבין לעומתו סבור שאת כל הטרור העולמי יעצור הכוח הבינלאומי, (בנוסח זה הקיים בגבול לבנון?) – שגם הוא בלי בג"צ ו"בצלם", והוא שישמור על הגבול הישראלי בתוך חומות ירושלים ועל נתב"ג, ולכן אין עוד צורך בבקעת הירדן. מי אמר שהולך ופוחת הדור. הנה אבא (יצחק) פחדן ובן (יובל) אמיץ.
6. גרמניה פועלת למען הפיכת יהודה ושומרון ל"יודנריין"
65 שנים לאחר נפילת גרמניה הנאצית מגלים מסמכי ויקיליקס שגרמניה "האחרת" פועלת למען הפיכת יהודה ושומרון ל"יודנריין". כריסטוף הוייסגן – היועץ לביטחון לאומי של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הציע לבכירים בממשל האמריקאי לאיים על ראש הממשלה בנימין נתניהו כי אם לא יסכים להקפיא את הבנייה – ארה"ב תפסיק לסייע לישראל בבלימת דו"ח גולדסטון במועצת הביטחון של האו"ם. אכן, בכל זאת משהו השתנה בגרמניה, כעת פועלים הגרמנים רק לטיהור יהודים משטחי יהודה ושומרון ולא משאר העולם. אכן גרמניה היא אחרת.
7. טבח האוייב – לא פוליטיקלי קורקט
כשהיינו בגן, תמיד לפני חג החנוכה, היתה הגננת מלמדת אותנו מחדש את המילים של "מעוז צור". עם השנים המשכנו באותה המסורת לשיר את השיר עם הדלקת הנרות, אבל תמיד כשהגענו לפזמון התחלנו לגמגם: "לעת אכין מטבח בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה... אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח..."
בטוחני שעד היום מרבית המבוגרים ממשיכים לשיר כך. הסיבה לג'יבריש ברורה. הגננות לא לימדו אותנו את המילים הנכונות. ומדוע לא לימדו אותנו את המילים הנכונות? מפני שבעת שהיו הן בגן גם אותן לא לימדו... והסיבה לכך פשוטה – לא ניתן ללמד ילדים קטנים את המילים הבאות: "לעת אכין מטבח (מתי שאני אעשה טבח) מצר המנבח, (מאויב הנובח כמו כלב) – אז אגמור בשיר מזמור." האם ניתן ללמד ילדים קטנים לשיר בשמחה אחרי טבח האוייב? ילדים צריך הרי ללמד הומאניזם נוצרי, כלומר לא להילחם באוייב אלא לאהוב אותו. אם היה נכתב היום, אין ספק שהיו קוראים לשיר כזה בארץ – שיר פשיסטי...