(בּמלאות שמונה שנים לנפילתו באסון "קולומביה", ולקראת שידור המִשדר "גווילים של תקווה" הערב, יום שני, בערוץ הראשון)
 
אֲנִי בּוֹכֶה עָלֶיךָ, אִילָן, בְּעֵינַיִם
שֶל עַם שָלֵם וְדִמְעוֹתָיו הַחֲנוּקוֹת.
גַּם הַקְּשוּחִים בֵּינֵינוּ, הַטּוֹבִים לַטַּיִס
אֵינָם קְשוּחִים כָּל-כָּךְ הַיּוֹם שֶלֹּא לִבְכּוֹת.
 
כִּי הַתּוּגָה וְהַיַּתְמוּת הָאֵלֶּה אֵין לְהָכִילָן
בְּשוּם מִלָּה מֵהַגְּדוֹלוֹת הַהֵן שֶלָּנוּ
וְהָאָסוֹן חֲסַר-הַלֵּב הַזֶּה גָדַע לָנוּ אִילָן
שֶשָרָשָיו יִחְיוּ תָמִיד בְּלֵב כֻּלָּנוּ.
 
אַתָּה הִמְרֵאתָ כְּמוֹ מַלְאָךְ, שֶהוּא בֵּין אֶרֶץ לְשָמַיִם    
מִמּוּשוֹ שֶל הַחֲלוֹם הֲכִי-הֲכִי
וְלֹא יָדַעְתָּ שֶהָיִיתָ לָנוּ, עִם אוֹ בְּלִי כְּנָפַיִם,
אֱנוֹשִי יוֹתֵר
מִכָּל הַמַּלְאָכִים.
 
אַתָּה רִחַפְתָּ שָם, מַקְרִין אֶת חִיּוּכֶיךָ הַטּוֹבִים
שֶכָּל אֶחָד מֵעֲמִיתֶיךָ בָּם זָכָה
וְלֹא יָדַעְתָּ שֶהָיִיתָ שָם, קָרוֹב לַכּוֹכָבִים,
כּוֹכָב זוֹהֵר מְאֹד אַתָּה בְּעַצְמְךָ.
                            
אֲנִי מַצְדִּיעַ לְךָ, אִילָן, בְּיָדַיִם
שֶנִּפְנְפוּ לְךָ מֵאֶרֶץ אֲהוּבָה
בְּשֵם כֻּלָּנוּ יַחַד אֶת תְּחוּשַת-הַבַּיִת
שֶבִּזְכוּתְךָ מָלְאָה בְּחֹם וְגַאֲוָה.
 
אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד לָקַחְתָּ לַטִּיסָה תַּנַ"ךְ קָטָן
אֲשֶר נִצַּל מִגֵּיא-הַתֹּפֶת בֶּרְגְּן בֶּלְזֶן
וּבִזְכוּתְךָ נָסַק שָמַיְמָה שֶמִּשָּם, אוֹמְרִים, נָתַן
מִי שֶנָּתַן אֶת תּוֹרָתוֹ לְעַם סוֹבֵל זֶה.
 
וְהוּא נִלְוָה אֵלֶיךָ שָם בְּכָל מַסַּע הַחֲלָלִית
וּבוֹ נִכְתַּב אֵיךְ בַּסֻּלָּם הַהוּא הִסְלִימוּ
כָּל מַלְאָכָיו שֶל יַעֲקֹב וְהֵם יוֹרְדִים וְגַם עוֹלִים
אַךְ לֹא כָּתוּב שָם שֶיּוֹרְדִים
וְלֹא עוֹלִים עוֹד.  
                     
אֲנִי חוֹלֵם עָלֶיךָ, אִילָן, יוֹם וָלַיְלָה
כְּעַל אֶחָד מִן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים
שֶל יִשְׂרָאֵל יָפָה כָּל-כָּךְ שֶכְּבָר לֹא דַי לָהּ
בְּגִבּוֹרִים חַיִּים כִּי אִם גַּם בְּמֵתִים.
 
אֲנִי מַרְכִּין בְּשֵם כֻּלָּנוּ רֹאש בְּאֵבֶל שֶכָּפַל
אֶת מַכְאוֹבוֹ הַמַּר מוּל רוֹנָה וְאָבִיךָ
עִם טַל וְנֹעָה וְיִפְתָּח וְעִם אָסָף אֲשֶר נָפַל
בְּדַרְכְּךָ זוֹ שֶרַבּוֹת כָּל-כָּךְ הִבְטִיחָה.
 
כַּמָּה קוֹרֵעַ לֵב וּטְרָאגִי הוּא אוֹתוֹ הַקֶּשֶר בֵּין
הָאָב וּבְנוֹ שֶהֶעְפִּילוּ מַעְלָה-מַעְלָה
אֶל גּוֹרָלָם הַמְּשֻתָּף – הֵן שֶל הָאָב, הֵן שֶל הַבֵּן –
שֶאֶת זִכְרוֹן שְנֵיהֶם נוֹסִיף לִנְצֹר גַּם הַלְאָה.
 
כַּמָּה הֵרוֹאִי וּקְשֵה-עֹרֶף וְנוֹעָז הוּא
צִמְאוֹן-הַדַּעַת הַמַּמְרִיא לִבְלִי פָּסֹק
אֶל הַמֵּעָל וְהַמֵּעֵבֶר בִּמְרוֹמֵי תַּעֲלוּמָה זוֹ
שֶבָּהּ אִיקָרוּס שוּב מִתְעַקֵּש לִנְסֹק.
 
וְזֶה מַתְמִיהַּ, אִילָן, מָה עֲנָק הוּא תְחוּם הַחֲשֵכָה
שֶל הֶחָלָל שֶרַק הֵחֵל דְּלָתָיו לִפְתֹּחַ
וְלֹא תָמִיד אָנוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ, בְּעוֹד שֶחֶסְרוֹנְךָ
פּוֹעֵר חָלָל כָּזֶה
שֶאִי אֶפְשָר לִשְכֹּחַ.