של יורם טהרלב על חמשת הרוכבים
בעוונותיי הרבים הגיע אליי רק בימים אלה גיליון "מקור ראשון" מיום 14.11.2008 ובו מחקרו של אלי אשד "בבוקר זך בשנת תשס"ח".
מאחר שיש בו כמה שיבושים קשים וציטוט דברים בשמי שלא אמרתי מעולם, ברצוני להביא דברים על דיוקם.
ציטוט: "המבקר החריף ביותר של השיר [של יורם טהרלב] הוא הסופר יליד פתח תקווה אהוד בן עזר, נכד לאחד ממייסדי פתח תקווה שאינו מוזכר בפזמון, יהודה ראב, שטוען [אהוד בן עזר] שהיו עוד אנשים במשלחת – ובהם סבו. יכול להיות."
ובכן, אלה הם דברי הבל שמעולם לא אמרתי. סבי יהודה ראב בן עזר הגיע בראשונה לפתח תקווה רק אחרי החגים של שנת תרל"ט, סתיו 1878, שם חפר את הבאר הראשונה באיזו "כיכר המייסדים" וחרש את התלם הראשון בחנוכה תרל"ט, דצמבר 1878. בשנת תרל"ח הוא טרם הגיע לפתח תקווה כי רק האדמה נקנתה אך טרם היה שם יישוב, לבד משני המתיישבים הראשונים שטמפפר וגוטמן שאותם פגש עם בואו אז למושבה ליד הבאר שכרייתה פסקה, וליד הסוכה שהקימו למגוריהם.
"... ובעירייה של פתח תקווה מקבלים מחאות מאהוד בן עזר על כך שמקפחים את זכר סבו גם בגלל הבלדה הזאת."
מעולם לא אמרתי זאת. מה שטענתי הוא שאי אפשר לקבל את הבלדה כמקור וכסיפור היסטורי, כפי שגם מלמדים אותו בבתי הספר בגלל הבורות של המורות, שזה הדבר היחיד שהן יודעות על תולדות המושבה. סיפור הבלדה הוא אגדה, כפי שגם נאמר בה-עצמה.
ואולם אין גבול כנראה לאירוניה של ההיסטוריה ובייחוד כשהיא טבולה ברוטב של בורות. ליובל ה-130 של פתח-תקווה הציבו 5 פסלי-אבן מכוערים בכיכר המייסדים, ומאחר שלא יכלו לצרף לגוטמן, שטמפפר, ברנט וסלומון את ה"גוי" – את הרופא היווני מאזאריקי [כאמור כל הסיפור הזה אינו אלא אגדה שרקם יורם טהרלב] הקדישו פרנסי העיר, אולי בגלל פחדם ממני – את הפסל החמישי לסבי – יהודה ראב בן עזר! – שמעולם לא השתתף ב"משלחת" הזו, שכאמור גם לא היתה מעולם, וכך עשו מבלי שהודיעו לי על "שיתופו" מראש! – ומאחר שסבי גם חרש את התלם הראשון, הונצחה דמותו פעם נוספת עם המחרשה בפסל הברזל הנמצא בצד הצפוני של הכיכר! – והפעם זה לא סילוף, רק שמקום החריש הוא מעט צפונה, בין רחוב פינסקר לבניין המשטרה כיום.
מהי מידת האמת ההיסטורית שבבלדה של יורם טהרלב? – אפשר לקרוא את אחרית הדבר שכתבתי למהדורה החדשה של זיכרונות סבי יהודה ראב בן עזר, "התלם הראשון", משנת 1988, בייחוד בעמודים 206-207, וכן את גירסתי לסיפור "הירקונים" ונאום הרופא היווני ד"ר מזוריקי, במלואו, בספרי "פרשים על הירקון", 1989.
לדעתי ד"ר מזוריקי כלל לא הובא לנחלת טאיאן (שליד הירקון) או לנחלת קאסאר (שסביב לכיכר המייסדים) באותו קיץ תרל"ח, 1878, אלא כשנה מאוחר יותר, בשלהי 1879 או בראשית 1880, כאשר כבר נקנתה נחלת טאיאן מדרום לירקון, סמוך מאוד אליו, ובאו להתיישב עליה "הירקונים".
המייסדים הראשונים, שגרו כבר באזור "הגבעה", היא כיכר המייסדים, נחלת קאסאר – הביאו כנראה את הרופא היווני כדי להזהיר את "הירקונים", והרופא אכן צדק במאה אחוז בתחזיתו הקשה, כי מרה היתה אחריתם של "הירקונים".
אני מביא כאן קטע מעניין מרשימתה של זהבה בן-דב (נינתו של יהושע שטמפפר) "124 שנים לקניית אדמת פתח-תקווה" שנדפסה בעיתון "הצופה" ביום 9.7.2002. והנה דבריה בסוף הרשימה:
הבלדה על הציפורים ושלושת המייסדים שנכתבה [כלומר, מקור הסיפור לשיר של יורם טהרלב] על ידי נכדו של סלומון, לא נאמנה לעובדות ההיסטוריות. אגדת הציפורים האמיתית היא זו: אחיו של [יהושע] שטמפפר [הכוונה לאחיו הצעיר, מנחם-יהודה שטמפפר] שאל אותו: "מאין לקחת את העוז לקנות אדמה וליישב בה אנשים, למרות שהרופא היווני אמר שהמקום מלא מחלות ואפילו הציפורים לא באות?"
ענה לו שטמפפר: "כששמעתי את דברי הרופא, נזכרתי באגדה על רבי עקיבא וחכמים שראו את חורבן המקדש ושועלים מהלכים בו. חכמים בכו ורבי עקיבא מצחק. שאלוהו: "למה אתה מצחק?"
אמר להם: "אני מצחק כי כשם שהתגשמה נבואת החורבן כן תתגשם נבואת הגאולה. והנה בהפטרה כתוב: 'ראיתי ואין האדם וכל עוף השמיים נדדו." (ירמיהו ד', ב'). אין כאן ציפורים כי אין אדם. אנחנו נהיה האדם ובעקבותינו יבואו הציפורים."
סיפור קנייתה של האדמה הראשונה בפתח-תקווה, נחלת קאסאר, ערבי נוצרי מיפו, בקיץ תרל"ח/1878 – הפך לעיוות שנכנס להיסטוריה של היישוב, לתוכניות הלימודים ולשירי-הזמר.
החוקר רמי יזרעאל מביא קטעים מיומנו של יואל משה סלומון, שמהם עולה כי במשלחת הראשונה, שיצאה לבדוק את אדמת הכפר אימלבס שעמדה למכירה [בקיץ 1878], השתתפו רק שלושה אנשים: יואל משה סלומון עצמו, הרד"ג – הלא הוא ר' דוד גוטמן – ואדם ששמו זאכרי, או זכרי אפנדי, סוכנו או פקידו של הסוחר היפואי טייאן, בעל הנחלה הקרוייה על שמו, שאף היא נקנתה לימים בפתח-תקווה.
ביומן אין זכר ליהושע שטמפפר ולזרח ברנט, כגירסת עורכיו של ספר היובל [הראשון, משנת 1929] בעמוד ט"ו. יואל משה סלומון, אומר יזרעאל, אף לא הזכיר ברמז את ד"ר מזוריקה, שאיים, כביכול, על שלושת הקונים לבל יעזו לרכוש את האדמה. ביומן גם אין שום ידיעה, שיואל משה סלומון נותר במשך כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על-מנת לאמת את השמועות בעניין הקדחת, כמסופר בספר היובל [הנ"ל].
לבסוף נרכשה תחילה נחלתו של קאסאר, הלוא היא "הגבעה", "כיכר המייסדים" דהיום. רק בשנת 1879 נקנתה נחלת טייאן, והתיישבו עליה ה"ירקונים".
דברי-אמת ניכרים אפוא דווקא ביומנו המקורי של סלומון, שנשתמר בחלקו בכתב-ידו. בעל ההון היה ["העולה החדש"] דוד [מאיר] גוטמן, וסלומון שימש לו גם מתווך, בהיותו בן הארץ ומעורה בקרב תושביה. מכל מקום, הגביר גוטמן נכווה מאוד בניסיונות הרכישה הקודמים, כעדות יחיאל מיכל פינס במכתב משנת תרל"ט [1879] המובא בספר היובל [הנ"ל, וראה עמ' 207 ב"התלם הראשון"].
מניין צצה אפוא פרשת הרופא היווני, ד"ר מזוריקה, היוצא, כביכול, עם משלחת של קוני הקרקע ומזהיר אותם מפני הקדחת, כפי ש"תיעדו" אותה צאצאיו של יואל משה סלומון בספר היובל [הנ"ל]?
שמו של הרופא היווני, המזהיר את תושבי פתח-תקווה מפני הירקון, מופיע בכתבה של יעקב גולדמן, שנתפרסמה בשנת תרמ"ה/1885. וכך כותב [רמי] יזרעאל:
"מתוך ההקדמה עולה שגולדמן הולך בתלם שבו הלכו כבר סלומון ופינס, בעיקר בכל הנוגע לתיאור פרשת הפולמוס החברתי. כקודמיו ראה גם גולדמן את תחילת הדרך בפרשת יריחו [ניסיון קניית אדמות שלא הצליח אך נתן למושבה את שמה, "מעמק עכור ל פתח-תקווה"] והאדיר את חלקו של סלומון. מכאן ואילך עומעם חלקו של גוטמן בכל הפרשה. תיאורו הוא שהניח כנראה את היסוד למסורת הידועה על אזהרת הרופא היווני לשלושת הקונים, כפי שעוצבה לאחר מכן בידי טוביה סלומון בספר היובל (עמ' י"ז). כאן לראשונה מוזכר ד"ר מזוריקה, המזהיר את היושבים מפני הירקון, אלא שאצל גולדמן מדובר ב"ירקונים" [בשנת 1880] ואצל טוביה בשלושת המייסדים – – –
גם אליאב סוקר את פרשת הסכסוכים בקיץ תר"ם/1880 בין "אנשי הגבעה", המייסדים, לבין ה"ירקונים", המבקשים להתיישב על גדות הירקון.
המייסדים, ובראשם גוטמן וסלומון, "הביאו ביוזמתם את ר"י ריבלין לפתח-תקוה, וזה ניסה לשכנע את החדשים, בעזרת הרופא ד"ר מזוריקי, לבל יקימו את בתיהם במקום הנגוע בקדחת."
[מתוך "התלם הראשון", מהדורת 1988, מתוך אחרית הדבר מאת אהוד בן עזר, עמ' 206-208. בהוצאת הספרייה הציונית. הערות השוליים והביבליוגראפיה המלאה מצויים בכרך עצמו ולא הובאו כאן].