בַּיָּמִים בָּהֶם נָרוֹמָה אֵש הַמֶּרֶד נֶגֶד רוֹמָא
וְיוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָה אֶת גּוֹרָלוֹ בְּעֹז כָּפַת
אֶל אֶחָיו אֲשֶר פָּקַד בָּם עוֹד בְּטֶרֶם שֶבָּגַד בָּם
כְּשֶעָרַק אֶל הָאוֹיֵב בִּירוּשָלַיִם וְיוֹדְפַת,
הוּא חָזָה שָם עַל כָּל שַעַל עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי קוּם צַהַ"ל
אֵיךְ לַמְרוֹת שֶמִּן הָאֵש הַזֹּאת נוֹתַר רַק צְרוֹר אוּדִים
לֹא נִתָּן הָיָה לִשְכֹּחַ אֶת שִׂיאֵי גִּלּוּי הַכּוֹחַ
שֶיּוֹסֵפוּס זֶה קָרָא לוֹ "מִלְחֲמוֹת הַיְּהוּדִים".
 
אַךְ כַּיּוֹם יֵש לְגַבֶּיהָ שֶל מַמָּש אוֹתָהּ מַטְבֵּע-
הַלָּשוֹן הַזֹּאת מִין יַחַס שֶל מִאוּס וְטַעַם רַע
וְכֻלָּנוּ מְבִינִים בָּהּ אִם הֵיטֵב מִתְבּוֹנְנִים בָּהּ
בַּהֶקְשֵר הָאַקְטוּאָלִי – אֶת הַהֶפֶךְ מִגְּבוּרָה.
 
אֶת אוֹתוֹ מִשְׂחַק הַ"לֶּגוֹ" שֶל אַמְבִּיצְיָה וְשֶל אֵגוֹ
וְקוֹמְבִּינוֹת וּתְכָכִים שֶלֹּא כַּדִּין וְכַיָּאוּת
שֶבְּחִירֵי-הָעָם לוֹקִים בּוֹ כְּשֶהֵם זֶה אֶת זֶה מַכִּים בּוֹ
אֲגַב פוֹיְלֶע-שְטִיק שֶשְּמוֹ סַכִּינָאוּת וּמַחְנָאוּת.
 
זֶה קוֹרֶה בַּמַּדְמֵנָה הַמִּפְלַגְתִּית וְהַפּוֹלִיטִית
בָּהּ הַמַּיִם מַגִּיעִים בְּלִי שוּם גְּבוּלוֹת וְהַקְצָבָה
גַם עַד נֶפֶש גַּם עַד רֶפֶש, וְכַיּוֹם – עַד פָאזָה קְרִיטִית
בָּהּ נָגוּעַ וּפָגוּעַ גַם כְּבוֹדוֹ שֶל הַצָּבָא.
 
בְּיָמִים בָּהֶם יוֹם-יוֹם קוֹרְסִים תַּחְתָּם לְמוּל עֵינֵינוּ
מוֹסְדֵי אֶרֶץ בְּתוּנִיסְיָה וּמִצְרַיִם, וּכְבָר יֵש
גַּם סִימְפְּטוֹמִים מֻקְדָּמִים לְכָךְ שֶשּוּם מִשְטָר אֵינֶנּוּ
(בְּתֵימָן, יַרְדֵּן וְסוּרְיָה) מְחֻסָּן מֵאוֹתָהּ אֵש, –
 
בְּיָמִים בָּהֶם הַלֹּא-צָפוּי צָפוּי דַּוְקָא כָּל רֶגַע
וּבָם שִׂיא הַוַּדָּאוּת הוּא הֵעָדֵר כָּל וַדָּאוּת
כִּי אֵפֶקְט הַדּוֹמִינוֹ שֶבּוֹ הַנֶּגַע וְהַפֶּגַע
מוֹלִידִים תְּגוּבַת-שַרְשֶרֶת כָּאן מַקְדִּים כָּל מוּדָעוּת, –  
 
בְּיָמִים בָּהֶם נִדְרָש מוּל יָם עַרְבִי שֶל בְּנֵי-בְּלִיַּעַל
מִדְּרָגֵי בְּכִירֵי צְבָאֵנוּ לְהַפְגִּין אֶת הִתְעַלּוּת
הַכְּלָלִי עַל הַפְּרָטִי בְּחִשּוּבֵי צַמֶּרֶת צַהַ"ל
כְּשֶהַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר הִיא בְּסִימַן הַהִתְגַּלּוּת
שֶל תְּמוּנַת-מַצָּב שֶבָּהּ בְּלִי אֵש בּוֹעֶרֶת – אֵין עָשָן
וּמִזְרָח תִּיכוֹן חָדָש הוּא שוּב מִזְרָח תִּיכוֹן יָשָן
בּוֹ עַל הֶבֶל אַשְלָיוֹת הַיַּצִּיבוּת אָבַד הַכֶּלַח
כִּי הַכֹּל יַצִּיב בּוֹ כְּמוֹ הַבּוֹלְעָנִים סְבִיב יַם הַמֶּלַח, –
 
 
 
בְּיָמִים כָּאֵלֶּה מָה מֵרִיחַ בָּאֲוִיר רָעִיל
מִקּוֹנְצֶרְט-הַמִּנּוּיִים הָרָמַטְכָּ"לִי עַם מֻדְאָג?
מָה חוֹשְבִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַמְּשָרְתִים שֵרוּת פָּעִיל
עַל מִשְׂחַק-כִּסְּאוֹת צוֹרֵם כָּזֶה שֶמִּתְּכָכָיו לֹא פָּג
סִרְחוֹנָהּ שֶל הוֹזָלַת יֻקְרַת צְבָאֵנוּ וּמַדֵּינוּ
כְּשֶמֵּיטַב הָאַלּוּפִים מִתְבּוֹסְסִים בִּסְבַךְ מִלְכּוּד
בּוֹ יוֹם-יוֹם נִפְגָע מוֹרַאל עַם מְאֻכְזָב זֶה, שֶעוֹדֶנּוּ
מְצַפֶּה לִרְאוֹת דֻּגְמָה שוֹנָה מִדֶּרֶג-הַפִּקּוּד?
 
בְּיָמִים שֶעַם קָטָן שֶכְּלָל אֵינֶנּוּ מוֹנוֹלִיתִי
חַי תָּמִיד עַל גַּב חָבִית אֲבַק-שְׂרֵפָה גֵיאוֹ-פּוֹלִיטִי
וְדָמוֹ אֶת הָרוֹצִים לְכַלּוֹתוֹ תָמִיד מַצְמִיא
אֵין דָּבָר יוֹתֵר אִידְיוֹטִי מִן הַהֶרֶס הָעַצְמִי
בּוֹ מוֹשְלָיו וּמַצְבִּיאָיו שֶכָּל אֶחָד בָּהֶם חוֹזֶה
בַּסִּכּוּן שֶמִּבַּחוּץ אוֹכְלִים מִבַּיִת זֶה אֶת זֶה.
 
כִּי מְלַאכְתָּם שֶל צַדִּיקִים – שֶלֹּא כְּמוֹ שֶל קְצִינִים בְּכִירִים –
נַעֲשֵׂית, כְּפִי שֶיָּדַעְנוּ, בִּידֵיהֶם שֶל אֲחֵרִים
אַךְ מְלַאכְתָּם שֶל צוֹרְרֵינוּ הָאוֹרְבִים לָנוּ כְּעַיִט
נַעֲשֵׂית אֶצְלֵנוּ, נֶעבֶּעךְ, לֹא מִחוּץ כִּי אִם מִבַּיִת
וּכְבָר קַמְצָא וּבַר-קַמְצָא וּמֻמְחֵי שִׂנְאַת-חִנָּם
שֶקִּמְּצוּ בְּרוּחַ-צֶוֶת וְשֶקַּל לְאַבְחְנָם
גַּם הַיּוֹם, כְּשֶרַק הָאֶגוֹ מַפְעִילָם, לַמְרוֹת דִּבּוּר
רוּם-שְׂפָתָם עַל הַקְרָבַת עַצְמָם לְמַעַן הַצִּבּוּר,
כְּבָר הוֹכִיחוּ בְּתוֹלְדוֹת עַמֵּנוּ כִּי בִּשְעוֹת מָצוֹר
שֶבָּהֶן אֵין הַצַּמֶּרֶת מְסֻגֶּלֶת לַעֲצֹר
אֶת חָלְיָן שֶל מִלְחֲמוֹת הַיְּהוּדִים הַנִּלְחָמִים
זֶה בָּזֶה בִּמְקוֹם בִּרְצוֹן אוֹיְבֵינוּ הַמִּתְנַחֲמִים
בָּעֻבְדָּה שֶאֶת מְלַאכְתָּם שֶל מְשַׂנְּאֵינוּ וְשוֹטְמֵינוּ
בְּשִטַּת do it your self עוֹשִׂים אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ  –
בְּיָמִים קָשִים כָּאֵלֶּה לֹא יִדֹּם וְלֹא יֶחְשֶה
הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַזֹּאת כִּי כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶ-
הַמַּתְכּוֹן הָאֶפֶקְטִיבִי בְּיוֹתֵר לְהִכָחְדּוּת
הוּא הַשֶּסַע עַל כָּל פֶּסַע שֶל פֵּרוּד בִּמְקוֹם אַחְדוּת.
 
בִּמְדִינָה בָּהּ כָּל סִכְסוּךְ פְּנִימִי מַחְמִיר אֶת מַצָּבָהּ
וְהַגּוּף הַמְּלַכֵּד יוֹתֵר מִכֹּל הוּא הַצָּבָא
אֵין עוֹד נֶגַע לְאֻמִּי הַמְּשַׂחֵק לִידֵי אוֹיְבֶיהָ
בְּמִדָּה כֹּה מַדְאִיגָה וּבְטִמְטוּם כֹּה מְשַוֵּעַ
מִנִּזְקָן שֶל מִלְחֲמוֹת הַגֶּנֶרָאלִים הַטְּבוּעוֹת
בִּתְחוּשַת כָּל נוֹעֲלֵי הַנַּעֲלַיִם הַגְּבוֹהוֹת
כִּי בִּמְקוֹם דְּבֵקוּת הַיַּחַד כָּאן כֻּלָּנוּ כְּבָר חָשִים
שֶהַגּ'וּנְגֶל הַצְּבָאִי שוֹרֵץ אִינְטְרִיגוֹת וּנְחָשִים.
 
כִּי לָעָם הַזֶּה כָּרֶגַע נְחוּצָה וְהֶכְרֵחִית
אִם בַּסֶּקְטוֹר הַצְּבָאִי אוֹ בַּגִּזְרָה הָאֶזְרָחִית
מִין שְׂדֵרַת-פִּקּוּד בָּהּ כָּל מַצְבִּיא בָּקִי וְגַם נָקִי
לֹא בַּתְּחוּם הַמִּבְצָעִי בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם בָּעֶרְכִּי
וְהָעָם הַזֶּה רָאוּי לְאוֹר חֻמְרַת הַמִּבְחָנִים
הַצְּפוּיִים לוֹ מֵאוֹיְבֵינוּ מֵאָחוֹר וּמִלְּפָנִים
בַּתְּקוּפָה בָּהּ מִשְטָרִים זָרִים מִתְמוֹטְטִים בְּשֶפַע
וְאַחִים מֻסְלְמִיִּים שוּב מְרִימִים אֶת רֹאש הַצֶּפַע,
כֵּן, הָעָם הַזֶּה רָאוּי – אִם הוּא צָרִיךְ לְהִתְעַמֵּת
עִם קְשָיִים שֶעוֹד נָכוֹנוּ לוֹ – לְמַנְהִיגוּת-אֱמֶת.
 
אהוד: הרשה לי לומר לך, יוסי ידידי, כי המשפט "מָה חוֹשְבִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַמְּשָרְתִים שֵרוּת פָּעִיל" מריח רע מאוד דווקא מצד הכותב.